הכניסה לבנות חינם – האם זה חוקי?

בתאריך: 23/06/2010 מאת: מערכת אתר תביעות קטנות

התובע קיבל בדואר-אלקטרוני הזמנה למסיבה, שכותרתה "בנות חינם וסושי גם". בהזמנה היה קישור לפרסום באתר הרשת החברתית facebook, שבו נכתב כי בנות שיירשמו באתר יזכו לכניסה חינם למסיבה. הפרסום נשלח לתובע על-ידי הנתבע, שהינו מארגן מסיבות. התובע טען כי מדובר בפרסום מפלה ונקיטת אפליה פסולה, שאינה כדין, למסיבות התובע. פסק הדין: התובע לא הוכיח כי הוא עצמו הופלה על-ידי הנתבע, אך יפוצה בסך 1,500 ש"ח בגין הפרסום המפלה.

סכום הפסיקה נמוך יחסית, אך מדובר בתיק עקרוני שהשלכותיו מרובות לעתיד. בפסק דין מנומק וארוך באופן חריג לתביעה קטנה, דן כב' השופט אברהם טננבוים, מבית משפט לתביעות קטנות ירושלים, בנוהג הידוע של מועדונים בהם ישנו מחיר כניסה מוזל לנשים – "האם מותר הדבר? האם מדובר באפלייה כלפי גברים שאיננה מותרת בחוק? או שמא באפלייה מתקנת כלפי נשים ומותר הדבר?"

בתמצית פסק הדין קובע השופט: "החוק הישראלי אוסר נוהג זה באופן חד משמעי. תהי דעתנו האישית כאשר תהיה, החוק ברור. מתן הטבה לבני/בנות מין אחד מהווה אפליה פסולה על רקע מיני. בשפה כלכלית נאמר כי מדיניות תמחור שונה על רקע מגדרי אסורה לחלוטין. ישנם מקרים יוצאי דופן בהם הדבר מותר ואפילו מתחייב מאופייה או ממהותה של המסיבה, אך ככלל, הדבר אסור".

המסגרת הנורמטיבית

החוק המסדיר סוגיה זו הוא חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א – 2000. למשל, בעת האחרונה נודע כי במקומות בילוי נמנעה כניסה מאנשים בעלי חזות מזרחית. החוק נועד להקנות לכלל האוכלוסיה הזדמנויות שוות בהנאה ממוצרים, משירותים וממקומות המיועדים להיות פתוחים לציבור הרחב. המדובר בחוק שבמהותו מתערב בחופש הפעולה וחופש הניהול של בעל עסק או נותן שירות. המחוקק סבר כי ראוי שהחוק יחול גם על עסקים פרטיים המחזיקים מקומות ציבוריים, או המספקים מוצרים או שירותים ציבוריים, שכן עיקר התופעה החברתית השלילית מתרחשת במקומות שהם בבעלות פרטית.

סייגים לאפליה

סעיף 3(ד) לחוק קובע כי במקרים אחדים אי מתן כניסה למקום ציבורי או אי מתן שירות, לא יהוו אפליה. "כך למשל, אירוע לטובת הקהילה הגאה במטרה לקידום מעמדה בחברה, לא יחשב כהפליה על רקע נטיה מינית; כך גם מסיבה במרכז מפלגה כלשהי לחברי המפלגה לא תחטא בהפליה על רקע השתייכות מפלגתית. …בריכת שחייה המעניקה שעות כניסה נפרדות לגברים ולנשים לא תוכתם בהפליה מחמת מין. והדוגמאות לכך רבות ומגוונות".

סוף דבר

בסיכומו של דבר קבע השופט, כנגד טענת הנתבע, כי ניתן לראות בנתבע "אחראי בפועל על הספקת המוצר או השירות הציבורי או על הפעלת המקום…", וכי אין חשיבות אם מדובר בשירות חד פעמי או בסיס קבוע, כמו גם אם נעשה העיסוק למטרות רווח או אם לאו. "החוק חל על הנתבע ועליו ליישמו במסגרת המסיבות אותן הוא מארגן".

מנגד, נקבע כי התובע לא הוכיח שהוא עצמו ביקר במסיבות שארגן הנתבע, או לחלופין כי במסיבות אלה נדרש לשלם סכומים שונים מכפי שנדרשו הנשים. עם זאת, נקבע כי הסעיף הרלבנטי למקרה דנן הוא סעיף 4 לחוק העוסק בפרסום שתוכנו מפלה. הסעיף אוסר על פרסום מודעה שיש בה הפליה אסורה על ידי מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי. לטענת התובע, הפרסום המפלה שנשלח אליו לדואר האלקטרוני הוא כזה המזמין בנות בלבד להיכנס חינם למסיבה אותה ערך הנתבע, וכלשון הפרסום: "בנות חינם וסושי גם".

כאמור, התביעה ביחס לפרסום המפלה התקבלה והנתבע חוייב לפצות את התובע בסך של ₪1500.

[איתיאל גבעון – נגד – ארז תימור, בית משפט לתביעות קטנות ירושלים, תביעה קטנה 3043-09 בפני כב' השופט אברהם טננבוים. פסק הדין ניתן ב: כ"א אייר תש"ע, (05 מאי 2010)]

אולי תאהב/י גם

הגשת תביעה קטנה באינטרנט

פשוט

שלושה שלבים פשוטים מלווים בהנחיות והסברים המותאמים לפרטי המקרה שלך

מהיר

מאפשר הגשת תביעה תוך מספר דקות וכולל אפשרות לצירוף קבצים

זול

חוסך זמן וטרחה. עיבוד, בקרה, הפקת מסמכים וצרופות והגשתם לבית המשפט