התובע הינו קשיש שרכש מכשיר לסיוע בשמיעה, תוך הסכמה כי אם לא יהיה שבע רצון מהמכשיר שרכש, יוכל להחזירו ולקבל את כספו בחזרה. לטענתו, ניסה את המכשיר שרכש, התאכזב מהמוצר, ביקש להחזירו לנתבעים ולקבל את כספו כמוסכם, אך סורב.
מהצד הנתבע (רות לוינסון – המכון לשיקום השמיעה בע"מ) נטען כי לא נתאפשר לקבל חזרה את מכשירי השמיעה בשל נזק שגרם התובע למכשירים. הנזק, כך נטען, הינו בכך שעל מכשירי השמיעה נכתב בעט בלתי מחיק סימון שנועד להצביע לאיזה אוזן מתאים כל אחד משני המכשירים (ימין/שמאל).
מנגד טען התובע בכתב התביעה כי כל שנכתב על המכשירים, לא נכתב כלל על ידו, אלא על ידי עובדת המכון הנתבע, שהביאה לו את המכשירים: "את המכשירים הביאה נציגת הנתבעת, היא זו שכתבה על המכשירים left, right …" . ואולם, הנתבעות כלל לא זימנו לעדות את העובדת שהביאה את המכשירים לתובע.
השופט אלכסנדר רון שמע את טענות הצדדים, ולאחר שבחן את המכשירים המדוברים, אשר הוצגו בפני בית המשפט, קבע כי הוא מעדיף במובהק את טענות התובע, שכן הכיתוב אשר לכאורה בוצע עליהם הינו, לדברי השופט, "דבר של מה בכך, אם בכלל.. ". עוד ציין השופט כי הוא נוטה להאמין לעדות לגרסת התובע שלפיה הסימון על מכשירים נכתב כלל על ידי עובדת המכון, מה עוד שאין בפני בית המשפט כל עדות נוגדת "שכן עובדת הנתבעות שנכחה בזמן ההתקשרות עם התובע לא התייצבה כלל למתן עדות בבית המשפט".
אשר לסכום
המגיע, נפסק כי הנתבעות ישלמו לתובע את הסכומים הבאים: 19,050 ש"ח בגין
המכשיר שהוחזר, 1,500 ש"ח לכיסוי הוצאותיו בהליך הנדון וכן 245 ש"ח להשבת
אגרת בית המשפט.
[משה
כרמון – נגד – 1. המכון לשיקום השמיעה בע"מ 2. רות לוינסון, בית משפט
לתביעות קטנות ירושלים, תביעה קטנה 2939/09 בפני כב' השופט אלכסנדר רון.
פסק הדין ניתן ב: ז' בטבת, תש"ע (24 בדצמבר 2009)]