מי פלש לחניה שלי?

בתאריך: 10/09/2021 מאת: מערכת אתר תביעות קטנות

סכסוך רב שנים על מיקום וגבולות של חניות פרטיות סמוכות בבית המשותף שברחוב ארלוזורוב 5 בחולון הגיע לסיומו. התובע טען כי שכנו פולש לעבר החניה שלו ולפיכך הוגשה נגד השכן תביעה משפטית אצל המפקח על רישום מקרקעין. פסק הדין הורה לשכן הנתבע להסיר כל חפץ או מכשול בחנייתו שלו וכן אסר עליו להחנות רכב בניצב לחנייתו. בנוסף, השכן הנתבע חויב לפצות את התובע בסך 20,000 ₪.

הצדדים בתביעה הם דיירים בעלי חניות סמוכות בבית המשותף שברחוב ארלוזורוב 5 בחולון.

התובע, משולם רם, טען כי רכבו של הנתבע, חכימיאן יוסף, מסיג את גבול חניית התובע ובכך מונע ומפריע לשימוש בה.

חניית התובע היא החניה הראשונה בשורת החניות, כאשר מצדה האחד גינת הבית המשותף ומצדה השני חניית הנתבע.

בתביעה נטען כי הנתבע פעל על דעת עצמו ובניגוד לדין כאשר התקין עמודים נמוכים והציב נגרר, המונעים מהתובע שימוש בחנייתו. בתביעה התבקש בית המשפט (המפקח על המקרקעין) להורות לנתבע להסיר את העמודים, להוציא כל כלי רכב או חפץ המפריעים לשימוש בחניה ולהימנע מהצבתם שוב.

מנגד טען הנתבע כי התביעה מסלפת את המציאות כיוון שהתובע מצליח להחנות את רכבו ללא כל הפרעה גם לאחר הקמת העמודים המדוברים. לטענתו, העמודים מצויים בגבול החנייה שלו והם הוקמו לשם הפרדה ברורה בין מקומות החניה וכדי למנוע את פלישת התובע לחניית הנתבע. בנוסף טען כי התובע לא מאפשר לו לעשות שימוש בחנייתו, וכי גם כאשר לא ניצב רכב בחניית התובע, חוסם התובע את הדרך לחניית הנתבע באמצעות שרשרת ברזל.

הנתבע הוסיף וטען כי התובע צריך להפנות את טענותיו אל בעלי הדירות אשר הקימו גינה המקשה על התובע לעשות שימוש בחנייתו.

תחילת הסכסוך בשנות ה-70

בתשריט הבית משנת 1971 מודגמת חניית הנתבע כחניה הצפונית והראשונה בסדר החניות ואילו חניית התובע דרומית לה ושניה בסדר החניות.

בשנת 1973 תוקן צו רישום הבית וחניית התובע הועתקה צפונה כך שהפכה להיות החניה הצפונית ביותר והראשונה בסדר החניות, בין שורת העמודים הצפונית וקרוב יותר לחזית הבית. כתוצאה מכך הפכה חניית הנתבע להיות בפועל השניה בסדר החניות, בין שורת העמודים הדרומית. תיקון צו הרישום נעשה בהסכמת כל בעלי הדירות אשר חתמו על גבי תשריט התיקון.

הנתבע טען כי התיקון לצו הבית המשותף נעשה שלא על פי דין, וזאת בשל התנגדות מהנדס תנועה לתיקון. לטענתו, תשריט הבית המשותף אינו נכון ויש לשנותו, כאשר שינוי זה עשוי לפתור את בעיית החניה.

ביקור ראשון והצעה למתווה

כבוד המפקחת הבכירה על רישום מקרקעין, דגנית קציר-ברין, ביקרה במקום בנוכחות הצדדים. לאור ממצאי הביקור הוצע לצדדים למנות מודד מוסכם אשר יקבע את גבולות החניות בשטח. כמו כן, הוצע לסלק את העמודים שהוצבו בשטחי החניה ולקיים ביקור נוסף בנוכחות הצדדים והמודד.

התובע הסכים להצעה, אולם הנתבע טען כי מאחר ותשריט הבית המשותף שגוי, ראוי להכין תחילה תשריט עדכני ורק לאחר מכן לקבוע את מיקום החניות. בהעדר הסכמה למתווה שהוצע, הבהירה המפקחת כי כל צד רשאי להגיש חוות דעת מטעמו.

ממצאי הביקור

המפקחת הבחינה כי על אף שתשריט הבית ותיקונו מדגימים רק שני עמודי בנין בסמוך לחניות הרלוונטיות, הרי שבפועל קיים בין עמודים אלה עמוד נוסף, והימצאותו של עמוד זה אינה מאפשרת תמרון של רכב במימדים סבירים לשם כניסה ישירה לחניית הנתבע.

המפקחת התרשמה כי בנסיבות אלו נאלץ הנתבע לעבור עם רכבו בחניית התובע, וכאשר רכב חונה בחניית התובע נמנעת מהנתבע האפשרות המעשית להשתמש בחנייתו. כמו כן התרשמה המפקחת כי כתוצאה ממיקומו של העמוד בפועל, הגישה לחניית הנתבע היא בלתי אפשרית, אלא אם כן מדובר ברכב קטן או צר כדוגמת הנגרר שהוצב בחניית הנתבע. הנתבע לא הציג סרטון המדגים כיצד הכניס את הנגרר אל חנייתו, על אף כי לראיה כזו משמעות בתיק זה. המפקחת ציינה כי הלכה ידועה בנושא היא כי "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר – ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו".

הנתבע טען כי כאשר רכש את דירתו בתיק הבניין היו שני תשריטים שונים בלי כל אפשרות לדעת היכן ממוקמות החניות באופן מוחלט. אולם, לדברי המפקחת, עדותו של הנתבע בדבר הבדיקות שערך טרם רכישת הדירה מלמדת כי הנתבע היה מודע לקיומו הפיזי של עמוד הבניין שאינו מודגם בתשריט, וכי הוא אחז בתשריט אחד ולא שניים כטענתו.

בעת ביקורה הבחינה המפקחת בשרשרת ברזל ומנעול הנועדו למנוע מאחרים להיכנס לחניית התובע. הנתבע טען כי שרשרת זו הונחה על ידי התובע על מנת לחסום ממנו את האפשרות להקדים ולחנות בחנייתו. המפקחת דחתה טענה זו וקיבלה את גרסת התובע לפיה השרשרת הונחה על ידו כדי למנוע הפרעה של הנתבע לשימוש הסביר בחניית התובע, ולא להפך.

המפקחת קבעה כי אין להתיר שימוש של מי מהצדדים בשרשראות או מכשולים כלשהם, מאחר והם מונעים שימוש סביר בחניות.

ניסוי חניה

הצדדים הסכימו לבצע "ניסוי חניה" בנוכחות המפקחת, שבמהלכו הוסרו העמוד והנגרר שהוצבו על ידי הנתבע, על מנת לאפשר בחינת האפשרות לחניית כלי הרכב של שני הצדדים זה לצד זה במקביל לשביל הכניסה לבית.

הנתבע ניסה לשכנע את המפקחת כי בפועל שני רכבים מסוגלים לחנות זה לצד זה בניצב לחניות הקיימות, באופן שעשוי להביא לפתרון הבעיה. אולם בעת ביצוע הניסוי שוכנעה המפקחת באופן חד משמעי כי מימדי הרכבים אינם מאפשרים זאת.

התברר כי הקושי בביצוע החניה נובע בעיקר ממיקום עמודי הבניין וזווית הכניסה לחניות. במהלך הניסוי בוצע ניסיון מצד הנתבע להראות כי הדבר אפשרי אך ניסיון זה גרם לחיכוך צד הרכב בעמוד הבניין. המפקחת התרשמה כי אף אם נהג מיומן במיוחד יצליח בסופו של דבר לבצע חניה כאמור, או אז נמנע מנהג הרכב החונה מערבית לו לצאת מרכבו. בנסיבות אלו, הסיקה המפקחת כי חניית הרכבים בניצב זה לצד זה גורעת באופן משמעותי ומהותי מיכולתו של התובע לעשות שימוש בחנייתו ואין לכפות עליו הסדר זה.

לאחר ניסוי החניה עתר התובע למתן צו מניעה זמני, והמפקחת קבעה הסדר חניה שבועי (שבוע-שבוע) עד למתן הכרעה.

המודד מול האדריכל

בדיוני ההוכחות העידו מודד מטעם התביעה ואדריכל מטעם ההגנה.

בעת ביקורו במקום, הציב המודד מטעם התובע ארבעה סמנים המדגימים את מיקום חניית התובע, בהתאם למדידה שערך מול תשריט תיקון צו הבית המשותף. על פי סימוניו, הפינה של חניית התובע נושקת לעמוד הראשון בבית, בהתאמה לתשריט. כיוצא מכך, העמודים שהוצבו על ידי הנתבע הוצבו בפועל בתוך חניית התובע או בסמוך לה, והם מפריעים מהותית לשימוש בחניית התובע.

המומחה מטעם הנתבע, שהוא אדריכל במקצועו ולא מודד, טען כי למעשה לא ניתן לאמת כלל את מיקום החניות, את גבולותיהן, את שטחי הדירות ואף לא את זהותו של הבית המשותף, וזאת בשל העדר מידע מספק.

לעניין זה קבעה המפקחת: "מצאתי להעדיף את עדות המודד מטעם התובע ביחס למיקום חניית התובע בשטח על פני עדות האדריכל מטעם הנתבע באותו עניין. האמור לעיל נקבע לנוכח התרשמותי ממומחיותו של הראשון בתחום הרלבנטי הספציפי (מדידה), הגם שהודה כי עדותו מבוססת על מדידה גרפית הנעדרת דיוק אבסולוטי".

התייחסות לטענות הנתבע

המפקחת תיארה את טיעוני הנתבע ביחס למיקום העמודים כ"מיתממים", שהרי ככל שלשיטתו לא ניתן לדעת את מיקומה המדויק של כל חנייה אזי ממילא גם אין למקם עמודים ומכשולים בגבולותיה "הבלתי ידועים" של אותה חניה. המפקחת קבעה כי התנהלות הנתבע טרפדה כל אפשרות להידברות בין הצדדים או מציאת פתרון דוגמת הסרת העמוד המגביל או תיאום מועדי כניסה ויציאה מחניות הצדדים.

המפקחת דחתה גם את טענת הנתבע שלפיה גינת הבית היא זו שגורמת להפרעה לחניה וקבעה כי הקמת הגינה החלה לאחר רכישת הדירה על ידי הנתבע וכי אילו סבר כי הקמתה תפריע לשימוש בחניות, יכול היה להתנגד להקמתה.

ההכרעה

בהכרעתה ציינה המפקחת כי היא מאמצת קביעה שניתנה ע"י כב' המפקחת יעל ליבוביץ בפסק דין בתיק דומה (תיק 31/202), שלפיה: בעל דירה אינו רשאי להקים מחיצה מפרידה בין החניה שלו לבין חניה סמוכה.

לפיכך המפקחת דגנית קציר-ברין קיבלה את התביעה והורתה לנתבע להסיר כל חפץ או מכשול בתחומי חנייתו ובסמוך לה ואסרה עליו להקים כאלו מחדש. כמו כן אסרה על הנתבע להחנות רכב בניצב לחנייתו. בנוסף, השכן הנתבע חויב לפצות את התובע בסך 20,000 ₪.

צו המניעה הזמני שניתן ("ההסדר השבועי") בוטל והמפקחת לא הורתה לתובע להסיר את השרשרת שהציב, אך המליצה לו להימנע מהשבת השרשרת או הצבת מכשול דומה.


[משולם רם – נגד – חכימיאן יוסף, המפקח על רישום מקרקעין – לשכת חולון, מס' תיק 4/21/2017 בפני כבוד המפקחת הבכירה על רישום מקרקעין דגנית קציר-ברין. פסק הדין ניתן ב: כ"ט סיון תשפ"א, 9 יוני 2021]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אולי תאהב/י גם

הגשת תביעה קטנה באינטרנט

פשוט

שלושה שלבים פשוטים מלווים בהנחיות והסברים המותאמים לפרטי המקרה שלך

מהיר

מאפשר הגשת תביעה תוך מספר דקות וכולל אפשרות לצירוף קבצים

זול

חוסך זמן וטרחה. עיבוד, בקרה, הפקת מסמכים וצרופות והגשתם לבית המשפט