האירוע האלים התרחש במוצאי שבת
לאחר היציאה מבית הכנסת. התובע, אשר לו מסכת יחסים מורכבת ובעייתית עם
הנתבע, טען כי זה נתן לו אגרוף בפרצוף, ושכתוצאה מכך הועפו משקפיו ולא
נמצאו מאז. מנגד טען הנתבע כי התובע הוא שתקף אותו כשבעט בו במבושיו. על
סמך העדויות והראיות, בית המשפט לתביעות קטנות ירושלים קיבל את טענת התובע,
וחייב את הנתבע בפיצוי עבור המשקפיים שאבדו, עגמת נפש והוצאות משפט.
התובע העמיד את תביעתו על-סך 30,000 ש"ח, ובתביעה שכנגד תבע הנתבע סכום זהה. בין שני השכנים הייתה מסכת יחסים מורכבת ובעייתית מזה מספר שנים, על רקע מחלוקות ביחס לפעולות שביצע התובע כלפי הנתבע בעת שהתובע שימש כיו"ר האגודה המאגדת את תושבי השכונה, "מעונות עובדים בקרית משה – אגודה שיתופית לשיכון בירושלים בע"מ". כמו כן, בעת שנוהלה האגודה על-ידי התובע, התנהלו בינה לבין הנתבע הליכים אצל המפקח על המקרקעין ובבית המשפט המחוזי, על רקע טענות שהופנו כלפי הנתבע בגין בנייה שביצע, ובשל כך היה קיים מתח רב בין השניים.
התובע טען כי
בעת ששב מבית הכנסת עם בנו הקטין, עצר באחד משבילי השכונה לשוחח עם תושב
השכונה, ד"ר מייזליש. התובע טען כי בעודם משוחחים, התקרב אליהם הנתבע, שהיה
מלווה בקרוב משפחתו, הטיח בו דברים הנוגעים להוצאת בנו של הנתבע מן
האגודה, ואחר-כך החטיף לו אגרוף בפרצופו, שכתוצאה ממנו, הועפו משקפיו של
התובע ומאז לא נמצאו. התובע העריך את הנזק שבאובדן משקפיו ב-1,500 ש"ח.
הגישו תלונות במשטרה
מנגד טען הנתבע, כי בעת שהתקרב לעבר התובע, בנו וד"ר מייזליש, הוא היה מלווה על-ידי בנו הקטין. לטענת הנתבע, בעקבות חילופי דברים בינו לבין התובע, בעט בו התובע במבושיו, וכתוצאה מכך נגרמו לנתבע חבלות באזור זה. הנתבע טען כי כתוצאה מן הבעיטה הוא סבל מכאבים עזים. בסוף האירוע, כך טען הנתבע, הוא עזב את המקום כואב ודואב, כשהוא נתמך בבנו. הנתבע המציא אישור רפואי המעיד על תלונתו בפני הרופא למחרת יום האירוע, ושני הצדדים המציאו לבית המשפט את התלונות שהגישו למשטרה זה נגד זה, בליל האירוע.
בתיק זה התקיימו שני דיונים. בדיון הראשון העידו התובע והנתבע, ומטעם התובע העידו בנו הקטין של התובע, אלחנן, ד"ר מייזליש וכן מר נתנאל חזיזה. בדיון השני, שהתקיים לבקשת הנתבע, נשמעה עדותו של מר שמעון נהיר, אשר העיד מטעם הנתבע.
לבסוף קיבל כב' השופט רומנוב את טענת התובע, כי הנתבע הוא שהיכה אותו בפניו וגרם לכך שמשקפי התובע הוטחו מפניו ארצה. השופט תמך את מסקנתו במספר נימוקים, המבוססים על אופי העדויות והראיות שהובאו לפניו, וגם על העדרותן של עדויות וראיות אחרות.
"עדות מהימנה ומאופקת"
בנימוקין, התייחס השופט לדברי העד מטעם התובע, וציין: "עדותו של ד"ר מייזליש הותירה עלי רושם של עדות מהימנה ומאופקת. באופן כללי, אישר ד"ר מייזליש את גרסת התובע, אף כי הוא לא תמך בכל פרט ופרט של גרסה זו, אלא מסר גרסה עצמאית, אשר היתה מתונה מזו שמסר התובע, ובה תיאר את מהלך הדברים מנקודת מבטו. ד"ר מייזליש לא הגזים בתיאוריו את המקרה, והעיד על מה שראה וחווה בעצמו"
קשה להעלות על הדעת שהתובע ידריך את בנו לשקר בבית המשפט
עוד נימק השופט כי "עדותו של בנו של התובע, אלחנן, שהינו נער כבן 14, הותירה אף היא רושם חיובי, שכן גם במקרה זה, העד אלחנן לא הפריז בתיאוריו והיה מאופק למדי…". עוד ציין השופט בהקשר זה, כי אכן, באופן טבעי, יש להתייחס בזהירות לעדותו של עד לטובת בן משפחתו, "ואולם במקרה זה, קשה להעלות על הדעת שעל-מנת לזכות בתביעה כספית, ידריך התובע את בנו להעיד עדות שקר בבית המשפט, ובכך הוא ימחק באחת את כל העמל והמאמץ שהוא השקיע על-מנת להפוך את בנו לאדם הגון ולאיש הדובר אמת".
האישור הרפואי אינו מספק
נימוק נוסף שהעלה השופט הוא "שאין באישור הרפואי שהמציא הנתבע כדי לתמוך בטענתו כי הוכה על-ידי התובע במבושיו, וכי נגרמו לו בשל כך שטפי דם באזור זה של גופו. כל שעולה מהאישור הוא, שאכן נמצא שהנתבע סובל מכאבים ורגישות באזור הבטן והמבושים…".
בסופו של דבר חוייב הנתבע לשלם לתובע 2,500 ש"ח בגין הנזק הממוני עבור עלות המשקפיים שאבדו, ובגין עגמת הנפש שנגרמה לתובע "ובהתחשב בכך שהדבר אירע אל מול בנו הצעיר של התובע, כשסביר להניח שהדבר גרם לתובע למבוכה אל מול בנו". כמו כן חוייב הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 300 ש"ח, ותביעתו הנגדית של הנתבע נדחתה.
[משה ברגמן –
נגד – מרדכי באבאזדה, בית המשפט לתביעות קטנות ירושלים, תביעה קטנה
1815/09 בפני כב' השופט אריה רומנוב. פסק הדין ניתן ב: י"ב באב, תשס"ט (2
באוגוסט 2009)]
