סלקום מכרה מכשיר סלולארי משומש, ותפצה את הלקוחה

לקוחה של סלקום טענה כי המכשיר החדש שרכשה סובל משיבושים וכי גילתה שהמכשיר היה רשום על שם אדם אחר. סלקום לא הצליחה להציג לביהמ"ש את מסמכי הרכישה של המכשיר ולפיכך נפסק שהתובעת אכן קיבלה מכשיר ישן. סלקום חויבה לשלם לתובעת פיצוי של 1000 שקל בגין עוגמת נפש, טרחה וההוצאות.

רות רווח תבעה את חברת סלקום ישראל בע"מ בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 5,000 שקל בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה, הנסיעות הרבות שנאלצה לבצע למרכז השירות והשיחות הרבות שנותקו לה במהלך השימוש.

המכשיר היה של ארליך

מכתב התביעה עלה שרווח קנתה ממשווק מורשה של סלקום שלושה מכשירים חדשים ולטענתה התברר לה ששלושתם היו משומשים ולקויים. לטענתה, התגלה כי אחד מהמכשירים היה רשום על שם אדם בשם אברהם ארליך (להלן – 'המכשיר של ארליך') והאחריות עבור אותו מכשיר היתה לשמונה חודשים בלבד (במקום שנה). רווח ביקשה מסלקום להחליף את המכשירים, אך לטענתה 'טרטרו' אותה "ובכל פעם החליפו חלקים שונים במכשיר. במרכז שירות הלקוחות של סלקום נאמר לי שתלונתי בטיפול, וכי העובד שמכר לי את המכשירים המשומשים פוטר".

בכתב ההגנה טענה סלקום שתלונתה הראשונה של התובעת התקבלה כארבעה חודשים לאחר רכישת המכשיר הראשון, "ולא מן הנמנע שהתקלה נבעה משימוש לקוי של התובעת במכשיר". עוד נטען ע"י סלקום שהתלונה כי המכשירים הם משומשים נמסרה על ידי המתלוננת כשנה לאחר רכישת המכשירים, "ולפיכך, חזקה כי קיבלה לידיה מכשירים חדשים באריזתם המקורית".

סלקום הוסיפה וטענה שהתובעת משתמשת במכשירים באופן קבוע ולא מועט, המגיע לכדי במשך 12 שעות שיחה מדי חודש. "ואין עובדה זו מתיישבת עם הטענה כי המכשירים לקויים".

בדיון בפני כב' השופטת אנה שניידר, הציגה סלקום את המסמכים הנוגעים לשני מכשירים בלבד, אך לא את מסמכי הרכישה למכשיר השלישי, שנטען שהיה בבעלות אברהם ארליך. סלקום הסבירה כי המסמכים המתייחסים למכשיר השלישי לא נמצאו בארכיון.

'המוציא מחברו עליו הראיה' – האמנם?

בפסיקתה ציינה כב' השופטת שניידר כי ידוע שהטוען טענה במשפט – הוא זה הנושא בנטל להוכחתה. "זהו הכלל הקרוי 'המוציא מחברו עליו הראיה', ולכן על התובעת מוטלת החובה להוכחת הטענה כי נמכר לה מכשיר משומש הרשום על שם אדם אחר. ואולם, סבורני כי במצב הדברים בענייננו נטל הראיה התהפך ועבר אל כתפי הנתבעת. הנתבעת מודה בהתקשרות של התובעת איתה ובמכירת המכשירים הנדונים לתובעת, אולם טוענת כי חזקה שכל המכשירים הנמכרים על ידה הם מכשירים חדשים.

כב' השופטת ציינה כי מהמסמכים שהציגה סלקום עולה כי לתובעת נמסרו מכשירי טלפון חדשים, ולא כפי שטענה התובעת. מאידך, לגבי המכשיר של ארליך, המכשיר שבלב המחלוקת, לא הציגה הנתבעת את המסמכים הדרושים. "באי הצגת המסמכים, בין מסיבה מוצדקת ובין אם לאו, אין אמנם כדי לקבל את טענות התובעת במלואן, אולם, באותה המידה, לא ניתן לסתור ולהפריך אותן בשל כך. במצב זה, אין בידי לקבל את טענות הנתבעת ככל שהן מתייחסות למכשיר של ארליך, ואני קובעת כי מכשיר זה לא נמסר לתובעת כשהוא חדש".

כב' השופטת שניידר קיבלה את התביעה באופן חלקי, וחייבה את סלקום לפצות את התובעת בסך של 1,000 שקל בגין עוגמת נפש, טירחה והוצאות שנגרמו לה עקב שיבושים במכשיר של ארליך (כנהוג, נקבע שהסכום ישולם תוך 30 יום). הואיל ורוב רובה של התביעה נדחה, לא נפסק צו להוצאות, ולפיכך כל צד ישא בהוצאותיו.

[רווח רות – נגד – חברת סלקום ישראל בע"מ, בית המשפט לתביעות קטנות ירושלים, תביעה קטנה 4771/07 בפני כב' השופטת אנה שניידר. פסק הדין ניתן ב: כ"ז באדר, תשס"ט (23 במרץ 2009)]