העירייה הפיצה לתושבי העיר
עיתון עירוני מקוון באמצעות רשת האינטרנט. התביעה הועמדה על סך של 7,700 ₪
כפיצוי בגין משלוח דברי פרסומת בניגוד לרצון התובע.
התובע טען כי חרף בקשותיו החוזרות ונשנות שלא להופיע ברשימת התפוצה של העיתון, הנתבעת הוסיפה ושלחה את העיתון המקוון לדואר האלקטרוני שלו, בשבע הזדמנויות שונות.
התובע הוסיף וטען כי העיתון כולל דברי פרסומת ועל כן הפרה הנתבעת את הוראות סעיף 30 א (א) לחוק התקשורת (בזק ושידורים) תשמ"ב 1982, ולפיכך הינו זכאי לפיצוי שדרש.
עיריית פ"ת טענה להגנתה כי העיתון אינו בגדר "פרסומת" כמשמעה בחוק, שכן אינו מופץ באופן מסחרי ואינו כולל מסר שמטרתו לעודד הוצאת כספים, אלא מכיל הצעות בילוי לתושבים.
עוד הוסיפה הנתבעת וטענה כי העיתון נשלח לדואר האלקטרוני של התובע באמצעות קישורית ועל כן נשמרת זכות הבחירה של התובע באם לעשות שימוש בקישורית ולהיחשף לתכניו, אם לאוו.
משהוגשה התביעה, שלחה עיריית פ"ת הודעת צד ג' לחברה לאוטומציה במינהל השלטון המקומי בע"מ, האמונה על רשימות התפוצה של העיתון ברשת האינטרנט, וטענה כי היה ותחוייב בדין, רובצת האחריות למשלוח העיתון לפתחו של צד ג'.
מהחברה לאוטומציה נטען כי פעלה כנדרש והסירה את התובע מרשימת התפוצה הממוחשבת של העיתון ואולם הנתבעת, עיריית פ"ת, לא עשתה שימוש ברשימת התפוצה העדכנית והמשיכה לשלוח את העיתון לתובעים.
בפסק הדין קבעה השופטת עטר כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי, שכן העיתון הגיע לתיבת הדואר האלקטרונית של התובע בשבע הזדמנויות שונות וחרף בקשתו להסרתו מרשימת התפוצה. עוד נימקה השופטת כי לעמוד הפתיחה צורפו לעיתים דברי מידע הרלוונטיים לתושבים "ואולם בחינת תכני העיתון לגופו לאחר פתיחת הקישורית העלתה כי כלל בנוסף, גם מידע והמלצות אודות מופעים ומקומות בילוי בעיר, הכרוכים בתשלום ועל כן באים בגדר דבר פרסומת. …משכך ומאין חולק כי התובע שב ועתר לנתבעת להסירו מרשימת התפוצה היה עליה לפעול כאמור ומשלא נעשה כן, הופרו הוראות החוק".
באשר לטענתה של עיריית פ"ת בדבר אחריותו של צד ג' טענה השופטת עטר כי נטל ההוכחה לכך רובץ על כתפיה של הנתבעת, וכי הנתבעת לא הרימה נטל זה. לפיכך נקבע כי האחריות תיפול לפתחה ודין הודעת צד ג' להידחות.
באשר לפיצוי, אמנם בחוק התקשורת לעניין זה נקבע כי המפר את הוראותיו צפוי לתשלום פיצוי, ללא הוכחת נזק, בסך שלא יעלה על 1,000 ₪ בגין כל הפרה. ואולם נקבע בחוק זה כי זאת תוך מתן שיקול דעת לכלל השיקולים, ובהם מהות ההפרה והיקפה.
בסיכומו של
דבר קבעה השופטת כי אמנם הנתבעת שבה ושלחה את העיתון לתובע, חרף בקשות
חוזרות ונשנות מצידו שלא לעשות כן, אך מנגד עמדים מהות העיתון, חלקו הארי
של תכניו ואופן הפצתו. בנתינת הדעת לשיקולים אלו, נקבע כי על עייריית פ"ת
לפצות את התובע בסך כולל של 1,000 ₪.
[.
רוני שמעוני, 2. אסתר שמעוני – נגד – עיריית פתח תקווה ואח', בית משפט
לתביעות קטנות בפתח תקווה, תביעה קטנה 11126-10-09 בפני כב' השופטת דבורה
עטר. פסק הדין ניתן ב: כ"א אב תש"ע, (1 אוגוסט 2010)]
