הנהג הפוגע וחברת הביטוח "הפניקס", שביטחה אותו, טענו לאשמתה של הנהגת התובעת, למרות שרכבו של הנתבע פגע ברכבה של הנהגת מאחור. בית המשפט לתביעות קטנות באשדוד דחה את טענותיהם ופסק לטובת הנהגת פיצוי של כ- 4000 ש"ח.
סופיה קריאף
(התובעת) נסעה ברח' יצחק הנשיא באשדוד כשלפתע פגע בה מאחור רכבו של מר אבי
פיצ'חזדה (הנתבע 1) שהיה מבוטח ע"י חברת הביטוח "הפניקס" (הנתבעת 2).
לטענת
התובעת, פגע בה רכב הנתבע 1 מאחור, עם חלקו הקדמי ימני של רכבו, בחלקו
האחורי שמאלי של רכבה, כאשר לדעתה הנתבע 1 התכוון לעקפה. התובעת הכחישה את
הטענה כי רצתה להחנות את רכבה, וטענה כי היא נסעה במהירות של כ- 50 – 60
קמ"ש.
התובעים צרפו חוות דעת של שמאי
אל התובעת הצטרף מר שאול אמזלג, בעל הרכב שבו נהגה התובעת, ויחד הם צירפו לכתב התביעה חוות דעת של שמאי שבדק את הרכב וקבע כי רכב התובעים נפגע בחלקו האחורי שמאלי, ובין היתר בכנף האחורית שמאלית, בדלת תא המטען ובפגוש אחורי. לפיכך דרשו התובעים כי הנתבעים ישלמו להם את עלות תיקון הנזק, ירידת ערך, שכר טרחת שמאי וסכום נוסף בגין "ריבית, הוצאות משפט, הפסדים", בסך כולל של 4,500 ₪.
גרסת ראשונה
הנתבעים
טענו כי התובעת נהגה ברשלנות וכי התאונה ארעה באחריותה. בכתב ההגנה טענו
הנתבעים, כי הנתבע 1 נסע מאחורי רכב התובעים, ולאחר שהתובעת החלה לפנות
ימינה, החל הנתבע 1 לחלוף משמאלה, כשלפתע התובעת סטתה בחזרה שמאלה לנתיב,
ופגעה ברכב הנתבע 1 בצידו הימני קדמי.
גרסת שניה
לעומת
זאת, במכתב הדחיה ששלחה הנתבעת 2 ("הפניקס") לתובעים, נטען כי הנתבע 1 נסע
אחרי רכב התובעים, ו"לפתע רכב צד ג' נכנס לחניה ופתאום החליטה לצאת לכביש
וארעה ההתנגשות".
גרסת שלישית
מעדותו של
הנתבע 1 השתמעה גרסה שלישית, ולפיה הנתבע 1 נסע מאחורי הרכב שבו נהגה
התובעת, שנסע במהירות איטית מאד. הנתבע ראה שנסיעתה לא רצופה ולדבריו "לא
הצלחתי להגדיר מה היא רוצה לעשות, אני חשבתי שאעקוף מצד שמאל, ואיך שהצלחתי
לעקוף התיישר טיפה הרכב שלה ונכנסתי בו מצד ימין". הנתבע 1 אף אישר בעדותו
כי לא יכל לעקוף, אך החליט לעקוף כי היה לו מרווח בין מיקום רכב התובעים
לבין סימון הנתיב המקווקו.
לטענת נציג הנתבעת 2 (חב' הביטוח "הפניקס"), הנתבע 1 סבר כי התובעת מחפשת חניה, ולכן החל לעקוף כמו נהג סביר.
לאחר ששמעה את עדויות הצדדים ועיינה בחומר שהגישו, קבעה כב' השופטת גילת שלו כי דין התביעה להתקבל וכי האחריות לתאונה רובצת על הנתבע 1. "עדותה של התובעת עשתה רושם אמין, ותיאור התאונה על ידה מסתדר עם הנזקים שנגרמו לרכבים. הנתבעים מאידך סיפקו שלוש גרסאות שונות, כאשר הגרסאות לפיהן התובעת נכנסה לחניה ויצאה ממנה, אינן מתיישבות עם הנזקים, ואינן מסבירות כיצד רכב התובעים נפגע בחלקו האחורי ולא בחלקו הקדמי. לגבי גרסתו האחרונה של הנתבע 1, גם אם אקבל אותה במלואה, הרי שחובתו של הנתבע 1 לפי דיני התעבורה, היא לבצע עקיפה בזהירות, וגם לפי דבריו הוא לא יכול היה לעקוף את רכב התובעים במקום בו ניסה לעשות זאת, וכנראה שהנתבע 1 גרם לתאונה בשל שיקול דעת מוטעה".
הנתבעים: "יש לדחות את התביעה כיוון שהתובעים אינם בעלי הרכב"
הנתבעים טענו
כי יש לדחות את התביעה על הסף, שכן רכב התובעים שייך לחברת "מטיילי אשדוד
בע"מ" ולא לתובעים (כעולה מרשיון הרכב), ולכן התובעים אינם רשאים לתבוע
בגין הנזקים שנגרמו לרכב.
התובע טען במהלך הדיון כי רכש את הרכב
מחברת "מטיילי אשדוד" אך לא העביר את הבעלות, אולם, הרכב מבוטח על שמו.
לאחר הדיון, הגיש התובע מכתב מחברת "מטיילי אשדוד בע"מ" המאשר כי הרכב נמכר
על ידם, וכי לא תהיה להם כל דרישת חוב עתידית בגין הרכב או נזקיו. לאור
האמור, דחתה השופטת את טענת הנתבעים בעניין זה.
דו"ח ועדת ששון מול חוות דעת של מומחה מטעם התובעים
לגבי הנזק,
טענו הנתבעים כי לפי דו"ח ועדת ששון אין לקבוע ירידת ערך לרכבים הנמצאים
בשימוש מעל 9 שנים, ומכיוון שרכב התובעים הוא משנת ייצור 1997, לא ניתן
להכיר בירידת הערך שנקבעה ע"י השמאי.
לטענה זו השיבה כבודה: "בכל
הכבוד, אין די בהפרחת טענות ע"י הנתבעים כדי לסתור חוות דעת של מומחה מטעם
התובעים. הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית או את דו"ח ועדת ששון, להוכחת
טענתם, מה גם שלא ברור מהו תוקפו המחייב של דו"ח ועדת ששון בבית המשפט. מכל
מקום, נזקם המוכח של התובעים, לפי המסמכים שהוגשו, מגיע לסך של 3,204 ₪".
בסופו של דבר נפסק כי הנתבעים ישלמו לתובעים סך של 3,204 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובעים את אגרת ביהמ"ש (הגשת תביעה קטנה) בסך 50 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל, וכן הוצאות משפט בסך 700 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום קבלת פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
[קריאף סופיה
– נגד – 1 . פצ'חזדה אבי 2 . חברה לביטוח הפניקס בע"מ, בית המשפט לתביעות
קטנות אשדוד, תביעה קטנה 378/08 בפני כב' השופטת גילת שלו. פסק הדין ניתן
ב: ט' בסיון, תשס"ט (1 ביוני 2009)]
