אזרח ששילם ארנונה בעודף קיבל את ההחזר רק כעבור חצי שנה – העירייה תפצה

בתאריך: 3/09/2009 מאת: מערכת אתר תביעות קטנות

תושב ירושלים גילה כי הוא זכאי להחזר כספים מעיריית ירושלים. לאחר שהגיש בקשה מתאימה, נתקל בסחבת ונאלץ שוב ושוב לכתת את רגליו לעירייה. רק כעבור חצי שנה קיבל את כספו חזרה. בשל הטרחה הרבה שנגרמה לו, תבע את העירייה בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים ודרש פיצוי בסך 3,000 שקלים. בית המשפט קבע כי הוא יפוצה ב 2,000 שקלים.

בסוף שנת 2007 התברר לזאב פרנק, בעקבות שיחה עם עובד במחלקת הארנונה בעיריית ירושלים, כי הצטברה לזכותו יתרת זכות בחשבון הארנונה בסכום של 888 ש"ח בשל תשלומי יתר. בעקבות שיחה זו, נשלח אליו בחודש ינואר 2008 "טופס בקשה לקבלת החזר כספים", אותו מילא בהתאם להנחיות שקיבל, ושלח בחזרה בפקס למחלקת הארנונה בבקשה שהסכום המגיע לו יופקד לחשבונו בבנק.

לא זכאי, אלא חייב

כשלושה שבועות לאחר מכן, קיבל מהעירייה הודעה שכותרתה "הודעה על העברת יתרת זכות לטובת יתרת חובה" בה נאמר לו כי הוא חייב 4,986 שקלים בגין 'שלטים'. כיוון של ידע במה מדובר, פנה לעירייה לקבלת הסבר. "התקשרתי אל מחלקת ה'שלטים' בעירייה עשרות פעמים, כדי לברר מה פשרו של החוב, אולם לא היה כל מענה. בסופו של דבר נאמר לי כי מדובר בנושא שלא ניתן לטפל בו בשיחת טלפון וכי עליי להתייצב במחלקת 'שלטים' לשם כך. גם כשטענתי כי הדבר יגרום לי לאובדן יום עבודה זה לא עזר. כשהתייצבתי בסופו של דבר במחלקת ה"שלטים" נאמר לי שבשנת 1991 הצבתי שלט כלשהו בעסק ברחוב ירמיהו 1 בירושלים ולא שילמתי על כך אגרה בסכום של כ- 4,000 ש"ח. מסיבה זו הסכום של 888 ש"ח מתשלומי הארנונה ביתר, נלקחו ממני לטובת חוב זה". התובע טען בפני פקידת העירייה כי מעולם לא היה לו עסק, אך הפקידה הבהירה לתובע כי הכחשתו לא תסייע לו.

ניתן לפגוש את פקידת העירייה בין השעה 10:30 לשעה 11:00

עוד הבהירה פקידת העירייה לתובע כי עליו לחתום על תצהיר בפני עורך דין ולהביאו ישירות לעירייה, ואז ניתן יהיה לשוב ולשקול זאת. כל טענותיו כי הדבר יגרום לו להפסד ימי עבודה נוספים לא הואילו, ובלית ברירה חתם התובע על תצהיר כאמור ונאלץ שוב לכתת את רגליו, הפעם כדי למסור את התצהיר לפקידה האחראית על נושא השלטים בעירייה, וכל זאת בעוד שמדובר בטעות של העירייה. זאת ועוד, כיוון שפקידה זו יצאה להשתלמות, ניתן היה לפגוש אותה רק בין השעה 10:30 לשעה 11:00.

לאחר מסירת התצהיר שוב קיבל התובע טופס לקבלת החזר כספים, שאותו מילא פעם נוספת, וציין פעם נוספת את פרטי חשבון הבנק שלו ושלח אל שני מספרי פקס של הנתבעת. לטענתו, במשך למעלה מחודשיים לא הצליח לוודא שהפקס התקבל אצל הגורמים המתאימים. משלא עלה בידו לקבל תשובה לשאלה זו, הציעה לו פקידה במחלקת הארנונה שיתייצב באופן אישי במשרדי העירייה כדי להשלים את כל הבדיקות והבירורים. התובע התייצב שוב במשרדי העירייה, ורק בסוף חודש יוני 2008, כחצי שנה לאחר שהתברר לו כי לזכותו סכום ששולם ביתר, זוכה חשבונו בסכום של 941 ש"ח "בגין החזר רישוי שלטים".

התובע הסביר בעדותו כי החוב עבור השלטים נוצר בטעות בשל היותו עובד שכיר בחנות של "שילב". עוד טען כי הפסיק את עבודתו בחנות עוד קודם שנוצר החוב, וציין כי מעולם לא ניהל עסק זה אלא עבד בו רק כשכיר.

כאמור, התובע העמיד את תביעתו על סכום של 3,000 ש"ח, וזאת בגין טעות העירייה בעניין חוב השלטים, טרחה ובזבוז ימי עבודה, שיחות טלפון, ייעוץ משפטי, כעס ועוגמת נפש.

העירייה הגישה כתב הגנה אנונימי

כב' השופטת תמר בר אשר צבן קיבלה את הערתו של התובע באשר לעובדה שכתב ההגנה נכתב באופן אנונימי, וציינה: "תחת הכותרת 'עיריית ירושלים' מובאת כתובת העירייה ולא כתובת מסויימת בעיריית ירושלים. על כתב התביעה לא חתום איש אלא נכתב 'עיריית ירושלים' ומעל זה חתימה בלתי מזוהה. ראוי כי מאחורי כתב הגנה המוגש על ידי הנתבעת יעמוד גורם הניתן לזיהוי".

העירייה טוענת לחוסר סמכות של בית המשפט

טענתה הראשונה של עיריית ירושלים בכתב ההגנה, היתה כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל חוסר סמכותו העניינית של בית משפט זה להידרש לתביעה. לטענת העירייה, עילת התביעה היא תלונה על התנהלות הרשות, בעוד שהסעד הכספי אינו מתבסס על עילה נזקית או כספית. לפיכך, טענה עיריית ירושלים, על התביעה להתברר בבית המשפט לעניינים מינהליים.
כב' השופטת לא קיבלה את הטענה הנ"ל: "כפי שהובהר לנציג הנתבעת במהלך הדיון, לא מיניה ולא מקצתיה. אומנם בכתב התביעה מתייחס התובע לאופן התנהלותה של הנתבעת, אולם אין מדובר בעתירה שתכליתה לתקוף נהלים כאלו ואחרים או כדי להביא לשינוי בפעולה מינהלית שנעשתה כלפיו על ידי הנתבעת. מדובר בתביעת נזיקין שתכליתה פיצוי בשל הטרחה הרבה שנגרמה לתובע…" .

עיריית ירושלים טענה כי בטפסיה נרשם התובע כמנהל עסק בעל חוב בגין אגרת שילוט, וכי פעלה ע"פ הנוהל. עוד טענה העירייה, כי הפקידה שטיפלה בנושא אכן יצאה להשתלמות, אך הסכימה לפגוש את התובע על חשבון זמן ההפסקה שלה. העירייה ציינה, כי היא עושה כל שביכולתה לתת מענה לאזרח בדרך הקלה, המהירה והיעילה ביותר, וכי מדובר בתביעה בסכום מוגזם וכי עניינו של התובע טופל באופן סביר ללא כל סחבת בנושא. בתום הדיון טען נציג העירייה כי מדובר בתביעה קנטרנית וכי מטרתה לסחוט כספי ציבור וכי לטענתו "אנחנו לא מוכנים שכל אזרח שמתנהל מול הרשות יתבע בגין הליך בירוקרטי לגיטימי לחלוטין".

לעניין חוב השילוט, קבעה כב' השופטת כי מהמסמכים עליהם ביססה העירייה את טענתה, ספק רב אם היתה הצדקה כלשהי להטריד את התובע בחוב זה, אשר מוטל היה בספק, וזאת עשרים שנה לאחר שנוצר.
לעניין השירות, נקבע, כי אין זה מעניינו של התובע כי הפקידה יצאה להשתלמות, וכי היה על העירייה לדאוג לעובד מחליף, אשר ימלא את מקומה.
עוד ציינה כב' השופטת בפסיקתה: "יש להביע תמיהה על כך שהנתבעת חזרה והתייחסה אל התובע כאל טרחן שמטרתו לסחוט כספי ציבור, כטענת נציג הנתבעת. …מדובר באזרח שביקש לקבל את כספו ולא באזרח שביקש לסחוט כספי ציבור. העובדה שלצורך קבלת כספו היה על התובע להטריח את עצמו שוב ושוב, וכי רק לאחר חצי שנה הושב לו כספו, אכן מצדיקה לפצותו בשל כך".

השופטת קיבלה את התביעה וחייבה את העירייה לפצות את התובע ב- 2,000 שקלים כולל הוצאות משפט.

[זאב פרנק – נגד – עיריית י-ם, בית המשפט לתביעות קטנות ירושלים, תביעה קטנה 1319/09 בפני כב' השופטת תמר בר-אשר צבן. פסק הדין ניתן ב: כ"א בתמוז, תשס"ט (13 ביולי 2009)]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי תאהב/י גם

הגשת תביעה קטנה באינטרנט

פשוט

שלושה שלבים פשוטים מלווים בהנחיות והסברים המותאמים לפרטי המקרה שלך

מהיר

מאפשר הגשת תביעה תוך מספר דקות וכולל אפשרות לצירוף קבצים

זול

חוסך זמן וטרחה. עיבוד, בקרה, הפקת מסמכים וצרופות והגשתם לבית המשפט