מדובר בתביעת ספאם בגין הודעות שנשלחו אל דוא"ל הנמצא בשימושם של שני בני זוג. השניים אמנם לא ניסו להסיר את הפרסומים באמצעות מנגנון ההסרה שבתחתית ההודעות, אך טענו כי אינם זוכרים שנתנו לכך את הסכמתם. הנתבעת, חברה לייעוץ משכנתאות, נכשלה בניסיונה להוכיח לביהמ"ש כי קיבלה מהתובעים הסכמה מפורשת מראש לקבלת הודעות פרסומיות ממנה.
בכתב התביעה שהוגש לבית משפט לתביעות קטנות ברחובות נטען כי הנתבעת, חברת 'מתן ייעוץ משכנתאות בע"מ', שלחה אל תיבת הדואר האלקטרוני של התובעים, בני הזוג משה וויסמן ועידית יורב-וויסמן, 8 הודעות דוא"ל בעלות תכנים פרסומיים, ללא שקיבלה לכך את הסכמתם מראש, ובכך הפרה הנתבעת את הוראת סעיף 30א לחוק התקשורת בזק ושידורים, תשמ"ב- 1982 ("חוק הספאם").
בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובע משה וויסמן נתן הסכמתו מראש לקבלת דברי פרסומת ממנה באמצעות רישום לקמפיין פרסומי שלה באתר winwin, וכדי לתמוך בטענתה היא אף הציגה לביהמ"ש פלט ממחשבי winwin שכביכול מעיד על מתן ההסכמה הנ"ל.
בנוסף טענה הנתבעת כי לא זו אף זו, דברי הפרסומת כללו קישור להסרה פשוטה מרשימת התפוצה, אך התובעת עידית יורב-וויסמן בחרה לא להסיר עצמה מרשימת התפוצה ולכן התובעים אינם זכאים להגיש תביעה לפי החוק. הנתבעת הוסיפה וטענה כי התנהגות התובעים עולה לכדי חוסר תום לב וכל רצונם להתעשר על חשבונה.
כב' הרשמת הבכירה נעמה פרס קבעה כי דין התביעה להתקבל בחלקה. בפסק הדין נקבע שהנתבעת לא הוכיחה כנדרש כי הייתה הסכמה מראש של מי מהתובעים, לקבלת דברי פרסומת מטעמה. נציג של חברת winwin, עד מטעם ההגנה, לא התייצב בבית המשפט למתן עדות על מנת להסביר את האמור בפלט המחשב שהוצג לביהמ"ש, שהינו מסמך פנימי אשר לא ברור כלל מי ערך אותו.
התובעת לא זוכרת – האם זו הוכחה לכך שהסכימה?!
התובעת עידית יורב-וויסמן טענה בפני ביהמ"ש כי היא אינה זוכרת שנתנה את הסכמתה לקבלת דברי פרסומת מהנתבעת. בשל כך טענה הנתבעת כי הדבר מהווה אישור לכך שעידית נתנה את הסכמתה. כצפוי, פסק הדין קבע כי טענתה של עידית לפיה אין היא זוכרת שנרשמה לקמפיין פרסומי של הנתבעת באתר winwin, אינה מהווה משום אישור להסכמה כאמור, וכי היה על הנתבעת להראות הסכמה בכתב (של מי מהתובעים) לקבלת דברי הפרסומת ממנה, אולם הנתבעת לא הראתה הסכמה כזו.
חוק הספאם
כידוע, חוק התקשורת ("חוק הספאם") אוסר על מפרסם לשלוח דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, דואר אלקטרוני או מסרון SMS, ללא הסכמה מראש ובכתב של הנמען. ההסכמה הנדרשת לפי סעיף 30א לחוק התקשורת היא הסכמה מראש, לפני שיגור ההודעה, אלא אם נתן המפרסם לנמען הזדמנות להודיע לו, שהוא מסרב לקבל דברי פרסומת, דרך כלל, או מסוג מסוים, והנמען לא עשה כן.
פיצוי לדוגמא ללא הוכחת נזק
חוק הספאם קובע כי בית המשפט רשאי לפסוק לנמען פיצוי, מבלי שהתובע יזדקק כלל להוכיח שנגרם לו נזק כלשהו, בסכום שלא יעלה על 1,000 ש"ח בגין כל דבר פרסומת שקיבל התובע בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק.
לשם קביעת סכום הפיצוי ישקול בית המשפט בין היתר את השיקולים הבאים: (1) אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו; (2) עידוד הנמען למימוש זכויותיו; (3) היקף ההפרה.
בדומה לפסקי דין אחרים של תביעות קטנות בנושא ספאם, גם בפסק דין זה נקבע במפורש כי מטרת הפיצוי בחוק הספאם אינה להשיב את מצבו של התובע לקדמותו, או לפצות את התובע עבור נזק כלשהו שנגרם לו, אלא כדי לאכוף את החוק, להרתיע את מפיצי הספאם, ובנוסף לתמרץ ולתגמל את הציבור הרחב להגשת תביעות ספאם, שכן תביעות אלה מהוות במידה רבה שירות לכלל הציבור. זהו אפוא פיצוי לדוגמה.
עם זאת נקבע, כי גם במסגרת זו יש לשקול את התנהלות הנפגע בין השיקולים לקביעת גובה הפיצויים, ובכל מקרה לבית המשפט נתון שיקול הדעת לפסוק על פי נסיבותיו. פסיקת פיצוי ברף הגבוה מתחייבת במקום בו יש להרתיע מפרסם הפועל שלא בתום לב, תוך הפרה בוטה של הוראות החוק, לשם הדוגמא: נתבע המפרסם פרסום פוגעני, למספר רב של נמענים שפרטיהם לא נמסרו לו מרצונם, אלא הגיעו לידיו מגורם שלישי, תוך פגיעה בפרטיותם.
הנתבעת אינה מפירת חוק סדרתית
במקרה שלפנינו נקבע כי לא מדובר בנתבעת אשר נהגה בנסיבות חמורות של אסטרטגיית שיווק פסולה, אלא בחברה הנוהגת לשגר דיוורים לנמעניה, ולא במפירת חוק סדרתית. על כן השיקול ההרתעתי במקרה זה הינו נמוך.
בפסק הדין קבע בימ"ש שהמיילים נשלחו בניגוד להוראת החוק. נקבע כי התובעים התנהלו בתום לב, ולכך יש משקל ממשי בבואו של בית המשפט להכריע מה גובה הפיצוי. עם זאת, נקבע כי ככל שקבלת דברי הפרסומת אכן הטרידה את שלוותם של התובעים כפי שנטען בכתב התביעה, בהחלט ניתן היה לצפות כי התובעים יבקשו להסיר את הפרסומים באמצעות מנגנון ההסרה, ולפיכך לא קיימת הצדקה בפסיקת הפיצוי הסטטוטורי המרבי הקבוע בחוק, אלא די בפיצוי כולל בסכום פחות מהתקרה הקבועה בחוק, שיש בו כדי לשקף את ההרתעה הנדרשת.
נוכח האמור לעיל, התביעה התקבלה באופן חלקי וביהמ"ש חייב את הנתבעת לשלם לתובעים 2,500 ₪ בתוספת הוצאות משפט של התובעים בסך 400 ₪, ובסה"כ 2,900 ₪.
[עידית יורב וויסמן, משה וויסמן – נגד – 'מתן ייעוץ משכנתאות בע"מ', בית המשפט לתביעות קטנות ברחובות, ת"ק 36974-03-20 בפני כבוד הרשמת בכירה נעמה פרס. פסק הדין ניתן ב: ה' אייר תשפ"א (17 אפריל 2021) ]
