חברת הביטוח 'שומרה' סירבה
לפצות מבוטח בגין נזק שנגרם לרכבו במהלך גניבתו (נזק פעוט שנאמד בפחות
מאלפיים ש"ח) ודחתה אותו במשך חודשים ארוכים בטענה כי הוא מעורב בגניבת
הרכב. בית המשפט לתביעות קטנות אשדוד חייב את 'שומרה' לפצות את המבוטח בגין
הנזק שנגרם לרכב, ובנוסף לפצותו בסך של 5,000 ₪ בגין עוגמת הנפש הרבה
שנגרמה לו כתוצאה מהתנהגותה.
מבוטחים רבים
הבאים לתבוע את חברת הביטוח, חוששים שמא חברת הביטוח 'תמצא איזשהו סעיף'
אשר יעמיד בסימן שאלה את זכאותם לפיצוי. הגרוע והקטלני מבין כל אותם
מכשולים, הוא טענת חברת הביטוח למרמה מצד המבוטח. את זאת חווה על בשרו
מבוטח של חברת הביטוח 'שומרה'.
תמימות או רמאות ?
ערב אחד עשה התובע הפסקה קלה בעבודתו ויצא אל חנות הירקות הקרובה. את הירקות שרכש הכניס לתוך תא המטען של רכבו, ומשם חזר ברגל אל משרדו. לאחר שעה קלה גילה התובע כי מפתחות הרכב נעלמו והוא לא מצא אותם. המפתחות הרזרביים היו עם אשתו בחו"ל ולכן חזר לביתו ללא הרכב.
למחרת, כאשר הגיע לעבודה, ראה כי הרכב עדיין חונה מול משרדו. אולם בבוקר היום הבא, כאשר הגיע התובע לעבודה, הרכב כבר לא חנה שם, הוא נגנב.
התובע הגיש תלונה במשטרה, ובמהלכה העלה בפני חוקר המשטרה את האפשרות כי בתום העמסת הירקות, שכח את המפתחות בתוך מנעול דלת תא המטען, וייתכן שהגנבים השתמשו בהם.
זמן קצר לאחר הגניבה, נמצא הרכב והתברר כי הוא ניזוק במהלך הגניבה, אך חברת הביטוח 'שומרה' סירבה לפצותו בגין נזקיו.
לטענת
'שומרה', מהודעתו של התובע במשטרה, התברר לה כי הוא שכח את מפתחות הרכב
במנעול תא המטען וכי ראה אנשים חשודים בקרבת הרכב זמן קצר לאחר אבדן
המפתחות, אך הוא לא דיווח לה על כך, השמיט פרטים אלו בחקירתו ע"י חוקר
מטעמה של 'שומרה', ובכך הטעה אותה בכוונת מרמה, ולכן מכח סעיף 25 לחוק חוזה
הביטוח התשמ"א-1981, לטענתה, היא פטורה מלפצותו. עוד טענה 'שומרה', כי בכך
שהתובע השאיר את המפתחות במנעול תא המטען, הוא איפשר נטרול כל מערכות
המיגון ברכב, ולכן גם מכח התניית הפטור בפוליסה, היא פטורה מחבותה כלפיו.
לאור
גרסת התובע בפני החוקר מטעם 'שומרה', עלה חשדה של 'שומרה' כי התובע מעורב
בגניבת הרכב, ולכן היא פנתה למשטרה והגישה נגדו תלונה על הונאת ביטוח
ומעורבות בגניבת רכבו. בעקבות זאת נפתחה חקירה פלילית נגדו, הוא נעצר
ונחקר, והפרשה אף התפרסמה בעיתון המקומי. לאחר מספר חודשים הפרקליטות
החליטה לסגור את התיק נגדו מחוסר אשמה.
לאחר שהתברר
כי אין ממש בחשדות שהעלתה הנתבעת, ולאחר שתיק המשטרה נגדו נסגר מחוסר אשמה,
פנה התובע אל 'שומרה' וביקש לקבל את עלות התיקונים, שהסתכמה ב 1,877 שקל.
אולם שומרה סירבה לשלם בטענה כי גובה הנזק נמוך מסכום ההשתתפות העצמית
הנקוב בפוליסה.
התובע פנה לבית-המשפט לתביעות קטנות באשדוד ודרש את
סכום הנזק הפעוט וגם פיצויים עבור התנהגות נציגי שומרה בפרשה. הוא טען כי
כתוצאה מהאשמתו בביצוע עבירה פלילית אותה לא ביצע, מעצרו ע"י המשטרה, תפיסת
רכבו כמוצג במשך שישה חודשים ופרסום שמו והחשדות נגדו במקומון, נגרמו לו
עוגמת נפש רבה, סטיגמה, השפלה, בושה ופגיעה בשמו הטוב.
התובע הוסיף
וטען כנגד 'שומרה' כי במקום שזו תתנצל על העוול שנגרם לו, היא הוסיפה חטא
על פשע בכך שהמשיכה לסרב לשלם את הנזק הפעוט שנגרם למכוניתו. על כן עתר
התובע כי הנתבעת תפצה אותו בסך של 14,000 ₪ בגין עוגמת הנפש הרבה שנגרמה
לו.
לא הוכחה כוונת מרמה
לעניין טענתה של 'שומרה' לפטור מחבות לאור כוונת מרמה של התובע (סעיף 25 לחוק), קבעה כב' השופטת גילת שלו כי 'שומרה' לא הוכיחה שהתובע העלים את הפרטים ביודעין ובכוונת מרמה, ולכן היא אינה פטורה מחבותה.
לא די בהתרשלות מצד המבוטח, יש להוכיח התרשלות רבתי
כאמור, 'שומרה' טענה כי כיוון שהתובע השאיר את רכבו ללא השגחה, כשהמפתחות במתג פתיחת תא המטען, הוא איפשר נטרול כל מערכות המיגון ברכב, ולכן היא פטורה מחבותה כלפיו. בפסק הדין ציינה השופטת כי על מנת שיחול הפטור שנקבע בפוליסת הביטוח, לא די בהתרשלות סתם מצד המבוטח, ויש להוכיח התרשלות רבתי. לדברי השופטת, התרשלותו של התובע לא מגיעה לכדי התרשלות רבתי. "ייתכן כי נהג ברשלנות…, מיקד מאמציו באיתור המפתח הרזרבי, ולא עשה פעולות למנוע את גניבת הרכב. …לא התרשמתי כי הסטיה מרמת הזהירות הנדרשת, היתה סטיה חמורה, ובעיקר לא התרשמתי כי התובע התנהג בפזיזות או חוסר אכפתיות לאפשרות של קיום הסכנה".
הרכב נמצא – אין השתתפות עצמית
לעניין טענתה של 'שומרה' על גובה נזק הנמוך מסכום ההשתתפות העצמית, האירה השופטת את איניי הצדדים לכך שבפוליסה נקבע גם ביטול השתתפות עצמית במקרה שהרכב נגנב ונמצא עם נזק.
לאור כל האמור לעיל, קבעה השופטת כי 'שומרה' חבה בנזקיו הממוניים של התובע.
בסוגיית עוגמת הנפש שנגרמה לתובע, השופטת שלו נכנסה לעובי הקורה, ווהורתה למשטרה להעביר אליה את תיק החקירה שנפתח נגד התובע. לאחר עיון בתיק, גילתה השופטת כי "אין בדל ראיה הקושר את התובע לגניבת הרכב". עובדה זו העלתה את חמתה של השופטת. "מבטחת אינה יכולה להפריח לחלל האויר טענות בדבר חשד לביצוע עבירות פליליות ע"י המבוטח, על מנת להתחמק מתשלום או כדי להביא מבוטח לכדי פשרה, …עליה לבסס חשדות אלו בראיות של ממש. …אני סבורה כי יש לייחס חומרה יתרה להתנהגות הנתבעת לאחר סיום הבירור המשטרתי בתלונתה".
בסופו של דבר
חייבה השופטת את שומרה לשלם לקדושים סך של 1,877 ₪ עבור הנזק שנגרם לרכב,
ובנוסף, לאור עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לתובע כתוצאה מהתנהגותה של 'שומרה'
כלפיו, עליה לפצותו בשל כך בסך של 5,000 ₪.
כמו כן חוייבה 'שומרה' לשלם לתובע את אגרת ביהמ"ש בסך 178 ₪, וכן הוצאות משפט בסך 500 ₪, ובסה"כ חוייבה 'שומרה' לשלם לתובע 7,555 ₪.
[קדושים שרלי
– נגד – שומרה חברה לביטוח בע"מ, בית המשפט לתביעות קטנות אשדוד, תביעה
קטנה 2621/08, בפני כב' השופטת גילת שלו. פסק הדין ניתן ב: י' בחשון, תש"ע
(28 באוקטובר 2009)]
