חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981

פרק א': פגיעה בפרטיות
סעיף 1: איסור הפגיעה בפרטיות
סעיף 2: פגיעה בפרטיות מהי
סעיף 2א: פרסום תצלום של נפטר
סעיף 3: הגדרת מונחים
סעיף 4: פגיעה בפרטיות – עוולה אזרחית
סעיף 5: פגיעה בפרטיות – עבירה
סעיף 6: מעשה של מה בכך
פרק ב': הגנה על הפרטיות במאגרי מידע
סעיף 7: הגדרות
סימן א': מאגרי מידע
סעיף 8: רישום מאגר מידע והשימוש בו
סעיף 9: בקשה לרישום
סעיף 10: סמכויות הרשם
סעיף 10א: דו"ח הגנה על הפרטיות
סעיף 11: חובת מבקש מידע
סעיף 12: פנקס מאגרי מידע
סעיף 13: זכות עיון במידע
סעיף 13א: עיון במידע שאינו בהחזקת בעל המאגר
סעיף 14: תיקון מידע
סעיף 15: תובענה לבית המשפט
סעיף 16: סודיות
סעיף 17: אחריות לאבטחת מידע
סעיף 17א: מחזיק במאגרים של בעלים שונים
סעיף 17ב: ממונה על אבטחה
סימן ב': דיוור ישיר
סעיף 17ג: הגדרות
סעיף 17ד: דיוור ישיר
סעיף 17ה: ציון מקור המידע
סעיף 17ו: מחיקת מידע ממאגר המשמש לדיוור ישיר
סעיף 17ז: תחולה על ידיעות
סעיף 17ח: אי תחולה על גוף ציבורי
סעיף 17ט: שמירת דינים
פרק ג': הגנות
סעיף 18: הגנות מה הן
סעיף 19: פטור
סעיף 20: נטל ההוכחה
סעיף 21: הפרכה של טענות הגנה
סעיף 22: הקלות
פרק ד': מסירת מידע או ידיעות מאת גופים ציבוריים
סעיף 23: הגדרות
סעיף 23א: תחולה על ידיעות
סעיף 23ב: איסור על מסירת מידע
סעיף 23ג: סייג לאיסור
סעיף 23ד: חובותיו של גוף ציבורי
סעיף 23ה: מידע עודף
סעיף 23ו: מסירה מותרת אינה פגיעה בפרטיות
סעיף 23ז: תקנות לענין מסירת מידע
פרק ה': שונות
סעיף 24: דין המדינה
סעיף 25: מות הנפגע
סעיף 26: התיישנות
סעיף 27: החלת הוראות מחוק איסור לשון הרע
סעיף 28: ראיות על שם רע, אופי או עבר של אדם
סעיף 29: צווים נוספים
סעיף 29א: פיצוי בלא הוכחת נזק
סעיף 30: אחריות בשל פרסום בעתון
סעיף 31: אחריות של מדפיס ומפיץ
סעיף 31א: עונשין בעבירות של אחריות קפידה
סעיף 31ב: עוולה בנזיקין
סעיף 32: חומר פסול לראיה
סעיף 33: תיקון פקודת הנזיקין
סעיף 34: תיקון חוק סדר הדין הפלילי
סעיף 35: שמירת דינים
סעיף 36: ביצוע ותקנות
סעיף 36א: אגרות
סעיף 37: תחילה

חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981

פרק א': פגיעה בפרטיות‏

סעיף 1: איסור הפגיעה בפרטיות‏

1.     לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו.

סעיף 2: פגיעה בפרטיות מהי‏

2.     פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:

(1)   בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת;

(2)   האזנה האסורה על פי חוק;

(3)   צילום אדם כשהוא ברשות היחיד;

(4)   פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו;

(תיקון מס' 11) תשע"א-2011

(4א) פרסום תצלומו של נפגע ברבים שצולם בזמן הפגיעה או סמוך לאחריה באופן שניתן לזהותו ובנסיבות שבהן עלול הפרסום להביאו במבוכה, למעט פרסום תצלום בלא השהיות בין רגע הצילום לרגע השידור בפועל שאינו חורג מהסביר באותן נסיבות; לעניין זה, "נפגע" – מי שסבל מפגיעה גופנית או נפשית עקב אירוע פתאומי ושפגיעתו ניכרת לעין;

(תיקון מס' 9) תשס"ז-2007

(5)   העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב, והכל אם אין הכתב בעל ערך היסטורי ולא עברו חמש עשרה שנים ממועד כתיבתו; לענין זה, "כתב" – לרבות מסר אלקטרוני כהגדרתו בחוק חתימה אלקטרונית, התשס"א-2001;

(6)   שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח;

(7)   הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי עניניו הפרטיים של אדם;

(8)   הפרה של חובת סודיות לגבי עניניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע;

(9)   שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה;

(10) פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות לפי פסקאות (1) עד
(7) או (9);

(תיקון מס' 8) תשס"ו-2005

(11) פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד.

סעיף 2א: פרסום תצלום של נפטר (תיקון מס' 11) תשע"א-2011

2א.       (א)        לעניין חוק זה רואים כפגיעה בפרטיות גם פרסום ברבים של תצלום גופת אדם גלויה באופן שניתן לזהותה, אלא אם כן התקיים אחד מאלה:

(1)   אותו אדם הסכים בחייו לפגיעה כאמור;

(2)   חלפו 15 שנים ממועד פטירתו של אותו אדם;

(3)   התקבלה הסכמה לפגיעה כאמור מאת הראשון מבין המפורטים בפסקאות משנה (א) עד (ד), שעודו בחיים, ובלבד שהנפטר לא התנגד בחייו לפגיעה כאמור וילדו או הורהו לא הודיע למפרסם או לאחר מטעמו כי הוא מתנגד לפרסום:

(א)       בן זוגו;

(ב)       כל ילדיו;

(ג)        הוריו;

(ד)       כל אחיו;

(4)   לא היו לנפטר קרובי משפחה המנויים בפסקה (3) ובית המשפט אישר את הפרסום.

            (ב)        בן זוגו של נפטר, ילדו, הורהו או אחיו רשיאם להגיש תובענה אזרחית בשל פרסום לפי סעיף זה.

סעיף 3: הגדרת מונחים

3.     לענין חוק זה –

ת"ט תשמ"א-1981 (תיקון מס' 9)  תשס"ז-2007

            "אדם", לענין סעיפים 2, 7, 13, 14, 17ב, 17ג, 17ו, 17ז, 23א, 23ב ו-25 – למעט תאגיד;

(תיקון מס' 9) תשס"ז-2007

            "הסכמה" – הסכמה מדעת, במפורש או מכללא;

(תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

            "מחזיק, לענין מאגר מידע" – מי שמצוי ברשותו מאגר מידע דרך קבע והוא רשאי לעשות בו שימוש;

            "פרסום" – כמשמעותו בסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965;

            "צילום" – לרבות הסרטה;

(תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

            "שימוש- לרבות גילוי, העברה ומסירה.

סעיף 4: פגיעה בפרטיות – עוולה אזרחית

4.     פגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליה בכפוף להוראות חוק זה.

סעיף 5: פגיעה בפרטיות – עבירה (תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

5.     הפוגע במזיד בפרטיות זולתו, באחת הדרכים האמורות בסעיף 2(1), (3) עד (7) ו-(9) עד
(11), דינו – מאסר 5 שנים.

סעיף 6: מעשה של מה בכך‏

6.     לא תהיה זכות לתביעה אזרחית או פלילית לפי חוק זה בשל פגיעה שאין בה ממש.

פרק ב': הגנה על הפרטיות במאגרי מידע‏

סעיף 7: הגדרות (תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996‏

7.     בפרק זה ובפרק ד' –

(תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

            "אבטחת מידע" – הגנה על שלמות המידע, או הגנה על המידע מפני חשיפה, שימוש או העתקה, והכל ללא רשות כדין;

(תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

            "מאגר מידע" – אוסף נתוני מידע, המוחזק באמצעי מגנטי או אופטי והמיועד לעיבוד ממוחשב, למעט –

(1)   אוסף לשימוש אישי שאינו למטרות עסק; או

(2)   אוסף הכולל רק שם, מען ודרכי התקשרות, שכשלעצמו אינו יוצר איפיון שיש בו פגיעה בפרטיות לגבי בני האדם ששמותיהם כלולים בו, ובלבד שלבעל האוסף או לתאגיד בשליטתו אין אוסף נוסף;

            "מידע" – נתונים על אישיותו של אדם, מעמדו האישי, צנעת אישותו, מצב בריאותו, מצבו הכלכלי, הכשרתו המקצועית, דעותיו ואמונתו;

(תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

            "מידע רגיש" –

(1)   נתונים על אישיותו של אדם, צנעת אישותו, מצב בריאותו, מצבו הכלכלי, דעותיו ואמונתו;

(2)   מידע ששר המשפטים קבע בצו, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, שהוא מידע רגיש;

(תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

            "מנהל מאגר" – מנהל פעיל של גוף שבבעלותו או בהחזקתו מאגר מידע או מי שמנהל כאמור הסמיכו לענין זה;

(תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

            "רשם" – מי שמתקיימים בו תנאי הכשירות למינוי שופט של בית משפט השלום, והממשלה מינתה אותו, בהודעה ברשומות, לנהל את פנקס מאגרי מידע (להלן – הפנקס) כאמור בסעיף 12;

(תיקון מס' 4)  תשנ"ו-1996

            "שימוש", במידע – (נמחקה);

(תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

            "שלמות מידע" – זהות הנתונים במאגר מידע למקור שממנו נשאבו, בלא ששונו, נמסרו או הושמדו ללא רשות כדין.

(תיקון מס' 4)  תשנ"ו-1996

סימן א': מאגרי מידע

סעיף 8: רישום מאגר מידע והשימוש בו (תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

8.     (א)        לא ינהל אדם ולא יחזיק מאגר מידע החייב ברישום לפי סעיף זה, אלא אם כן התקיים אחד מאלה:

(1)   המאגר נרשם בפנקס;

(2)   הוגשה בקשה לרישום המאגר והתקיימו הוראות סעיף 10(ב1);

(3)   המאגר חייב ברישום לפי סעיף קטן (ה) והוראת הרשם כללה הרשאה לניהול והחזקה של המאגר עד רישומו.

            (ב)        לא ישתמש אדם במידע שבמאגר מידע החייב ברישום לפי סעיף זה, אלא למטרה שלשמה הוקם המאגר.

            (ג)        בעל מאגר מידע חייב ברישום בפנקס ועל בעל המאגר לרשמו אם נתקיים בו אחד מאלה:

(1)   מספר האנשים שמידע עליהם נמצא במאגר עולה על 10,000;

(2)   יש במאגר מידע רגיש;

(3)   המאגר כולל מידע על אנשים והמידע לא נמסר על ידיהם, מטעמם או בהסכמתם למאגר זה;

(4)   המאגר הוא של גוף ציבורי כהגדרתו בסעיף 23;

(5)   המאגר משמש לשירותי דיוור ישיר כאמור בסעיף 17ג.

            (ד)        הוראת סעיף קטן (ג) לא תחול על מאגר שאין בו אלא מידע שפורסם לרבים על פי סמכות כדין או שהועמד לעיון הרבים על-פי סמכות כדין.

(תיקון מס' 7) תשס"ה-2005

            (ה)        הרשם רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להורות על קיום חובת רישום לגבי מאגר הפטור מחובת רישום לפי סעיפים קטנים (ג) ו-(ד); הוראה כאמור תומצא לבעל המאגר ובה יפרט הרשם הוראות לענין ניהול ואחזקת המאגר עד לרישומו.

סעיף 9: בקשה לרישום

9.     (א)        בקשה לרישום מאגר מידע תוגש לרשם.

(תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

            (ב)        בקשה לרישום מאגר מידע תפרט את –

(1)   זהות בעל מאגר המידע, המחזיק במאגר ומנהל המאגר, ומעניהם בישראל;

(2)   מטרות הקמת מאגר המידע והמטרות שלהן נועד המידע;

(3)   סוגי המידע שייכללו במאגר;

(4)   פרטים בדבר העברת מידע מחוץ לגבולות המדינה;

(5)   פרטים בדבר קבלת מידע, דרך קבע, מגוף ציבורי כהגדרתו בסעיף 23, שם הגוף הציבורי מוסר המידע ומהות המידע הנמסר, למעט פרטים הנמסרים בהסכמת מי שהמידע על אודותיו.

(תיקון מס' 5) תש"ס-2000

            (ג)        שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות פרטים נוספים שיפורטו בבקשה לרישום.

            (ד)        הבעל או המחזיק של מאגר מידע יודיע לרשם על כל שינוי בפרט מהפרטים המפורטים בסעיף קטן (ב) או לפי סעיף קטן (ג) ועל הפסקת פעולתו של מאגר המידע.

סעיף 10: סמכויות הרשם (תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

10.    (א)        הוגשה בקשה לרישום מאגר מידע –

(1)   ירשום אותו הרשם בפנקס, תוך 90 ימים מיום שהוגשה לו הבקשה, זולת אם היה לו יסוד סביר להניח כי המאגר משמש או עלול לשמש לפעולות בלתי חוקיות או כמסווה להן, או שהמידע הכלול בו נתקבל, נצבר או נאסף בניגוד לחוק זה או בניגוד להוראות כל דין;

(2)   הרשם רשאי לרשום מטרה שונה מזו שפורטה בבקשה, לרשום מספר מטרות למאגר, או להורות על הגשת מספר בקשות תחת הבקשה שהוגשה, והכל אם נוכח לדעת כי הדבר הולם את פעילות המאגר הלכה למעשה;

(3)   הרשם לא יסרב לרשום את מאגר המידע לפי פסקה (1) ולא יפעיל סמכויותיו לפי פסקה (2), אלא לאחר שנתן למבקש הזדמנות לטעון את טענותיו.

(תיקון מס' 7) תשס"ה-2005

            (ב)        (בוטל).

(תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

            (ב1)      לא רשם הרשם את מאגר המידע תוך 90 ימים מיום שהוגשה לו הבקשה, ולא הודיע למבקש על סירובו לרשום או על השהיית הרישום מטעמים מיוחדים שיפרט בהודעתו – רשאי יהיה המבקש לנהל או להחזיק את המאגר אף שאינו רשום.

(תיקון מס' 4)  תשנ"ו-1996

            (ב2)      הודיע הרשם למבקש על סירובו לרשום את מאגר המידע, או על השהיית הרישום כאמור בסעיף קטן (ב1) לא יהיה המבקש רשאי לנהל או להחזיק את המאגר, זולת אם בית המשפט קבע אחרת.

(תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

            (ב3)      הרשם ימחק רישומו של מאגר מידע מהפנקס, אם הודיע לו בעל המאגר שהמידע שבאותו מאגר בוער, ואימת הודעה זו בתצהיר; הוחזק מאגר מידע שלא בידי בעל מאגר המידע, תאומת ההודעה גם בתצהיר של המחזיק.

            (ג)        הרשם יפקח על מילוי הוראות חוק זה והתקנות לפיו.

(תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

            (ד)        שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, יקים בצו, יחידת פיקוח שתפקח על מאגרי המידע, רישומם ואבטחת המידע בהם; גודלה של היחידה יותאם לצורכי הפיקוח.

(תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

            (ה)        הרשם יעמוד בראש יחידת הפיקוח, והוא ימנה את המפקחים לצורך ביצוע הפיקוח לפי חוק זה; לא יתמנה למפקח אלא מי שקיבל הכשרה מקצועית מתאימה בתחום מיחשוב ואבטחת מידע והפעלת סמכויות לפי חוק זה, ומשטרת ישראל לא הביעה התנגדות למינויו מטעמים של שמירה על בטחון הציבור.

(תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996 ת"ט תשנ"ז-1997

            (ה1)      לצורך ביצוע תפקידיו רשאי מפקח –

(1)   לדרוש מכל אדם הנוגע בדבר למסור לו ידיעות ומסמכים המתייחסים למאגר מידע;

(2)   להיכנס למקום שיש לו יסוד סביר להניח כי מופעל בו מאגר מידע, לערוך בו חיפוש ולתפוס חפץ, אם שוכנע כי הדבר דרוש לשם הבטחת ביצוע חוק זה וכדי למנוע עבירה על הוראותיו; על חפץ שנתפס לפי סעיף זה יחולו הוראות פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969; סדרי כניסה למיתקן צבאי או למיתקן של רשות בטחון כמשמעותה בסעיף 19(ג) ייקבעו על ידי שר המשפטים בהתייעצות עם השר הממונה על רשות הבטחון, לפי הענין; בפסקה זו, "חפץ" – לרבות חומר מחשב, ופלט כהגדרתם בחוק המחשבים, תשנ"ה-1995;

(3)   על אף הוראות פסקה (2), לא ייכנס למקום כאמור המשמש למגורים בלבד, אלא לפי צו מאת שופט של בית משפט שלום.

(תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996 (תיקון מס' 7) תשס"ה-2005

            (ו)        הפר מחזיק או בעל של מאגר מידע הוראות של חוק זה או התקנות לפיו, או לא מילא אחרי דרישה שהפנה אליו הרשם, רשאי הרשם להתלות את תוקפו של הרישום לתקופה שיקבע או לבטל את רישומו של מאגר המידע בפנקס, ובלבד שקודם להתליה או לביטול ניתנה לבעל המאגר הזדמנות להשמיע את טענותיו.

            (ז)        דין הרשם ודין מי שפועל מטעמו כדין עובד המדינה.

סעיף 10א: דו"ח הגנה על הפרטיות (תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

10א.    לא יאוחר מ-1 באפריל בכל שנה תגיש המועצה להגנת הפרטיות לועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת דין וחשבון שיכין הרשם על פעולות האכיפה והפיקוח בשנה שקדמה להגשת הדו"ח, בצירוף הערותיה של  המועצה.

סעיף 11: חובת מבקש מידע

11.    פניה לאדם לקבלת מידע לשם החזקתו או שימוש בו במאגר מידע תלווה בהודעה שיצויינו בה –

(1)   אם חלה על אותו אדם חובה חוקית למסור את המידע, או שמסירת המידע תלויה ברצונו ובהסכמתו;

(2)   המטרה אשר לשמה מבוקש המידע;

(3)   למי יימסר המידע ומטרות המסירה.

סעיף 12: פנקס מאגרי מידע (תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

12.    (א)        הרשם ינהל פנקס מאגרי מידע אשר יהיה פתוח לעיונו של הציבור.

            (ב)        הפנקס יכיל את הפרטים לרישום מאגר המידע כאמור בסעיף 9.

            (ג)        על אף הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב), במאגר של רשות בטחון, הפרטים המפורטים בסעיף 9(ב)(3), (4) ו-(5) לא יהיו פתוחים לעיונו של הציבור.

סעיף 13: זכות עיון במידע

13.    (א)        כל אדם זכאי לעיין בעצמו, או על ידי בא-כוחו שהרשהו בכתב או על ידי אפוטרופסו, במידע שעליו המוחזק במאגר מידע.

(תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

            (ב)        בעל מאגר מידע יאפשר עיון במידע, לפי בקשת אדם כאמור בסעיף קטן (א) (להלן – המבקש), בשפה העברית, הערבית או האנגלית.

(תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

            (ג)        בעל המאגר רשאי שלא למסור למבקש מידע המתייחס למצבו הרפואי או הנפשי אם לדעתו עלול המידע לגרום נזק חמור לבריאותו הגופנית או הנפשית של המבקש או לסכן את חייו; במקרה זה ימסור בעל המאגר את המידע לרופא או לפסיכולוג מטעמו של המבקש.

(תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

            (ג1)      אין בהוראות סעיף זה כדי לחייב למסור מידע בניגוד לחסיון שנקבע לפי כל דין, אלא אם כן המבקש הוא מי שהחסיון נועד לטובתו.

            בסעיף קטן זה, "דין" – לרבות הלכה פסוקה.

            (ד)        האופן, התנאים והתשלום למימושה של זכות העיון במידע ייקבעו בתקנות.

(תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

            (ה)        הוראות סעיף זה וסעיף 13א לא יחולו –

(1)   על מאגר מידע של רשות בטחון כמשמעותה בסעיף 19(ג);

(תיקון מס' 4)  תשנ"ו-1996

(1א) על מאגר מידע של שירות בתי הסוהר;

(2)   על מאגר מידע של רשות מס כמשמעותה בחוק לתיקון דיני מסים (חילופי ידיעות בין רשויות מס), תשכ"ז–1967;

(3)   כשבטחון המדינה, יחסי חוץ שלה או הוראות חיקוק מחייבים שלא לגלות לאדם מידע שעליו;

(תיקון מס' 1) תשמ"ה-1985

(4)   על מאגר מידע של גופים אשר שר המשפטים בהתייעצות עם שר הבטחון או עם שר החוץ, לפי הענין, ובאישור ועדת החוץ והבטחון של הכנסת, קבע כי הוא כולל מידע שבטחון המדינה או יחסי החוץ שלה מחייבים שלא לגלותו (להלן – מידע סודי), ובלבד שאדם המבקש לעיין במידע שעליו המוחזק באותו מאגר יהיה זכאי לעיין במידע שאינו מידע סודי;

(תיקון מס' 4)  תשנ"ו-1996

(5)   על מאגר מידע אודות חקירות ואכיפת החוק של רשות המוסמכת לחקור על פי דין בעבירה, אשר שר המשפטים קבע אותה בצו, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת;

(תיקון מס' 6)  תש"ס-2000

(6) על מאגר מידע שהוקם לפי סעיף 28 לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000.

סעיף 13א: עיון במידע שאינו בהחזקת בעל המאגר (תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

13א.    בלי לגרוע מהוראות סעיף 13 –

(1)         בעל מאגר מידע, המחזיק אותו אצל אחר (בסעיף זה – המחזיק), יפנה את המבקש אל המחזיק, תוך ציון מענו, ויורה למחזיק, בכתב, לאפשר למבקש את העיון;

(2)         פנה המבקש תחילה למחזיק, יודיע לו המחזיק אם הוא מחזיק מידע עליו, וכן את שם בעל מאגר המידע ואת מענו.

סעיף 14: תיקון מידע

14.    (א)        אדם שעיין במידע שעליו ומצא כי אינו נכון, שלם, ברור או מעודכן, רשאי לפנות לבעל מאגר המידע, ואם הוא תושב חוץ – למחזיק מאגר המידע, בבקשה לתקן את המידע או למוחקו.

            (ב)        הסכים בעל מאגר המידע לבקשה כאמור בסעיף קטן (א), יבצע את השינויים הנדרשים במידע שברשותו ויודיע עליהם לכל מי שקיבל ממנו את המידע בתקופה שנקבעה בתקנות.

            (ג)        סירב בעל מאגר המידע למלא בקשה כאמור בסעיף קטן (א), יודיע על כך למבקש, באופן ובדרך שנקבעו בתקנות.

(תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

            (ד)        מחזיק חייב לתקן מידע, אם בעל מאגר המידע הסכים לתיקון המבוקש או שבית משפט ציווה על התיקון.

סעיף 15: תובענה לבית המשפט (תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996 (תיקון מס' 9) תשס"ז-2007

15.    על סירובו של בעל מאגר מידע לאפשר עיון כאמור בסעיף 13 או בסעיף 13א ועל הודעת סירוב כאמור בסעיף 14(ג), רשאי מבקש המידע להגיש תובענה לבית המשפט באופן ובדרך שנקבעו בתקנות.

סעיף 16: סודיות (תיקון מס' 1) תשמ"ה-1985 (תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

16.    לא יגלה אדם מידע שהגיע אליו בתוקף תפקידו כעובד, כמנהל או כמחזיק של מאגר מידע, אלא לצורך ביצוע עבודתו או לביצוע חוק זה או על פי צו בית משפט בקשר להליך משפטי; אם הוגשה הבקשה לפני תחילת ההליך תידון הבקשה בבית משפט השלום. המפר הוראות סעיף זה, דינו – מאסר 5 שנים.

סעיף 17: אחריות לאבטחת מידע (תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

17.    בעל מאגר מידע, מחזיק במאגר מידע או מנהל מאגר מידע, כל אחד מהם אחראי לאבטחת המידע שבמאגר המידע.

סעיף 17א: מחזיק במאגרים של בעלים שונים (תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

17א.    (א)        מחזיק במאגרי מידע של בעלים שונים יבטיח כי אפשרות הגישה לכל מאגר תהיה נתונה רק למי שהורשו לכך במפורש בהסכם בכתב בינו לבין בעליו של אותו מאגר.

            (ב)        מחזיק שברשותו חמישה מאגרי מידע לפחות, החייבים ברישום לפי סעיף 8, ימסור לרשם, מדי שנה, רשימה של מאגרי המידע שברשותו, בציון שמות בעלי המאגרים, תצהיר על כך שלגבי כל אחד מן המאגרים נקבעו הזכאים בגישה למאגר בהסכם בינו לבין הבעלים, ושמו של הממונה על האבטחה כאמור בסעיף 17ב.

סעיף 17ב: ממונה על אבטחה (תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

17ב.    (א)        הגופים המפורטים להלן חייבים במינוי אדם בעל הכשרה מתאימה שיהיה ממונה על אבטחת מידע (להלן – הממונה):

(1)   מחזיק בחמישה מאגרי מידע החייבים ברישום לפי סעיף 8;

(2)   גוף ציבורי כהגדרתו בסעיף 23;

(3)   בנק, חברת ביטוח, חברה העוסקת בדירוג או בהערכה של אשראי.

            (ב)        בלי לגרוע מהוראות סעיף 17, הממונה יהיה אחראי לאבטחת המידע במאגרים המוחזקים ברשות הגופים כאמור בסעיף קטן (א).

            (ג)        לא ימונה כממונה מי שהורשע בעבירה שיש עמה קלון או בעבירה על הוראות חוק זה.

(תיקון מס' 4)  תשנ"ו-1996

סימן ב': דיוור ישיר

סעיף 17ג: הגדרות (תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

17ג.     בסימן זה –

            "דיוור ישיר" – פניה אישית לאדם, בהתבסס על השתייכותו לקבוצת אוכלוסין, שנקבעה על פי איפיון אחד או יותר של בני אדם ששמותיהם כלולים במאגר מידע;

            "פניה" – לרבות בכתב, בדפוס, בטלפון, בפקסימליה, בדרך ממוחשבת או באמצעי אחר;

            "שירותי דיוור ישיר" – מתן שירותי דיוור ישיר לאחרים בדרך של העברת רשימות, מדבקות או נתונים בכל אמצעי שהוא.

סעיף 17ד: דיוור ישיר (תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

17ד.    לא ינהל אדם ולא יחזיק מאגר מידע המשמש לשירותי דיוור ישיר, אלא אם כן הוא רשום בפנקס ואחת ממטרותיו הרשומות היא שירותי דיוור.

סעיף 17ה: ציון מקור המידע (תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

17ה.    לא ינהל אדם ולא יחזיק מאגר מידע המשמש לשירותי דיוור ישיר, אלא אם כן יש בידו רישום המציין את המקור שממנו קיבל כל אוסף נתונים המשמש לצורך מאגר המידע ומועד קבלתו, וכן למי מסר כל אוסף נתונים כאמור.

סעיף 17ו: מחיקת מידע ממאגר המשמש לדיוור ישיר (תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

17ו.     (א)        כל פניה בדיוור ישיר תכיל באופן ברור ובולט –

(1)   ציון כי הפניה היא בדיוור ישיר, בצירוף ציון מספר הרישום של המאגר המשמש לשירותי דיוור ישיר בפנקס מאגרי מידע;

(2)   הודעה על זכותו של מקבל הפניה להימחק מן המאגר כאמור בסעיף קטן (ב), בצירוף המען שאליו יש לפנות לצורך כך;

(3)   זהותו ומענו של בעל מאגר המידע שבו מצוי המידע שעל פיו בוצעה הפניה, והמקורות שמהם קיבל בעל המאגר מידע זה.

            (ב)        כל אדם זכאי לדרוש, בכתב, מבעל מאגר מידע המשמש לדיוור ישיר, שמידע המתייחס אליו יימחק ממאגר המידע.

            (ג)        כל אדם זכאי לדרוש, בכתב, מבעל מאגר המידע המשמש לשירותי דיוור ישיר או מבעל מאגר המידע שבו מצוי המידע שעל-פיו בוצעה הפניה, כי מידע המתייחס אליו לא יימסר לאדם, לסוג בני אדם או לאנשים מסויימים, והכל לפרק זמן מוגבל או קבוע.

            (ד)        הודיע אדם לבעל מאגר המידע על דרישתו כאמור בסעיפים קטנים (ב) או (ג), יפעל בעל המאגר בהתאם לדרישה ויודיע לאדם, בכתב, כי פעל על פיה.

            (ה)        לא הודיע בעל מאגר המידע כאמור בסעיף קטן (ד) תוך 30 ימים מיום קבלת הדרישה, רשאי האדם שהמידע מתייחס אליו לפנות לבית משפט השלום בדרך שנקבעה בתקנות, כדי שיורה לבעל מאגר המידע לפעול כאמור.

(תיקון מס' 9) תשס"ז-2007

            (ו)        הזכויות לפי סעיף זה של נפטר שרשום במאגר מידע נתונות גם לבן זוגו, לילדו, להורהו או לאחיו.

סעיף 17ז: תחולה על ידיעות (תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

17ז.     הוראות סימן זה יחולו על ידיעות הנוגעות לענייניו הפרטיים של אדם, אף שאינם בגדר מידע, כשם שהן חלות על מידע.

סעיף 17ח: אי תחולה על גוף ציבורי (תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

17ח.    סימן זה לא יחול על גוף ציבורי כמשמעותו בסעיף 23(1) במילוי תפקידיו על פי דין.

סעיף 17ט: שמירת דינים (תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

17ט.    הוראות סימן זה באות להוסיף על הוראות כל דין.

פרק ג': הגנות

סעיף 18: הגנות מה הן

18.    במשפט פלילי או אזרחי בשל פגיעה בפרטיות תהא זו הגנה טובה אם נתקיימה אחת מאלה:

(1)   הפגיעה נעשתה בדרך של פרסום שהוא מוגן לפי סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965;

(2)   הנתבע או הנאשם עשה את הפגיעה בתום לב באחת הנסיבות האלה:

(א)       הוא לא ידע ולא היה עליו לדעת על אפשרות הפגיעה בפרטיות;

(ב)       הפגיעה נעשתה בנסיבות שבהן היתה מוטלת על הפוגע חובה חוקית, מוסרית, חברתית או מקצועית לעשותה;

(ג)        הפגיעה נעשתה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הפוגע;

(ד)       הפגיעה נעשתה תוך ביצוע עיסוקו של הפוגע כדין ובמהלך עבודתו הרגיל, ובלבד שלא נעשתה דרך פרסום ברבים;

(ה)       הפגיעה היתה בדרך של צילום, או בדרך של פרסום תצלום, שנעשה ברשות הרבים ודמות הנפגע מופיעה בו באקראי;

(ו)        הפגיעה נעשתה בדרך של פרסום שהוא מוגן לפי פסקאות (4) עד (11) לסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965;

(3)   בפגיעה היה ענין ציבורי המצדיק אותה בנסיבות הענין, ובלבד שאם היתה הפגיעה בדרך של פרסום – הפרסום לא היה כוזב.

סעיף 19: פטור

19.    (א)        לא ישא אדם באחריות לפי חוק זה על מעשה שהוסמך לעשותו על פי דין.

            (ב)        רשות בטחון, או מי שנמנה עם עובדיה או פועל מטעמה, לא ישאו באחריות לפי חוק זה על פגיעה שנעשתה באופן סביר במסגרת תפקידם ולשם מילויו.

            (ג)        "רשות בטחון", לענין סעיף זה – כל אחד מאלה:

(1)   משטרת ישראל;

(2)   אגף המודיעין במטה הכללי והמשטרה הצבאית של צבא-הגנה לישראל;

(3)   שירות בטחון כללי;

(תיקון מס' 1) תשמ"ה-1985

(4)   המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים;

(תיקון מס' 10) תשס"ט-2008

(5)   הרשות להגנה על עדים.

סעיף 20: נטל ההוכחה

20.    (א)        הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפגיעה בפרטיות באחת הנסיבות האמורות בסעיף 18(2) ושהפגיעה לא חרגה מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפגיעה בתום לב.

            (ב)        חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפגיעה בפרטיות שלא בתום לב אם הוא פגע ביודעין במידה גדולה משהיתה נחוצה באופן סביר לצורך הענינים שניתנה להם הגנה בסעיף
18(2).

(תיקון מס' 9) תשס"ז-2007

            (ג)        חזקה על נאשם או נתבע הטוען להגנה על פי סעיף 18(2)(ב) או (ד) שעשה את הפגיעה בפרטיות שלא בתום לב, אם ביצע את הפגיעה תוך כדי הפרת הכללים או העקרונות של אתיקה מקצועית החלים עליו מכוח דין או המקובלים על אנשי המקצוע שהוא נמנה עמהם; ואולם חזקה כאמור לא תחול אם הפגיעה נעשתה בנסיבות שבהן הנאשם או הנתבע פעל בהתאם לחובה חוקית המוטלת עליו.

סעיף 21: הפרכה של טענות הגנה

21.    הביא הנאשם או הנתבע ראיה או העיד בעצמו כדי להוכיח אחת ההגנות הניתנות בחוק זה, רשאי התובע להביא ראיות סותרות; אין בהוראה זו כדי לגרוע מסמכות בית המשפט לפי כל דין להתיר הבאת ראיות בידי בעלי הדין.

סעיף 22: הקלות

22.    בבואו לגזור את הדין או לפסוק פיצויים רשאי בית המשפט להתחשב, לטובת הנאשם או הנתבע, גם באלה:

(1)   הפגיעה בפרטיות לא היתה אלא חזרה על מה שכבר נאמר, והוא נקב את המקור שעליו הסתמך;

(2)   הוא לא התכוון לפגוע;

(3)   אם היתה הפגיעה בדרך של פרסום – הוא התנצל על הפרסום ונקט צעדים להפסקת מכירתו או הפצתו של עותק הפרסום המכיל את הפגיעה, ובלבד שההתנצלות פורסמה במקום, במידה ובדרך שבהם פורסמה הפגיעה ולא היתה מסוייגת.

(תיקון מס' 1) תשמ"ה-1985

פרק ד': מסירת מידע או ידיעות מאת גופים ציבוריים

סעיף 23: הגדרות (תיקון מס' 1) תשמ"ה-1985

23.    בפרק זה –

            "גוף ציבורי" –

(1)   משרדי הממשלה ומוסדות מדינה אחרים, רשות מקומית וגוף אחר הממלא תפקידים ציבוריים על פי דין;

(2)   גוף ששר המשפטים קבע בצו, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, ובלבד שבצו ייקבעו סוגי המידע והידיעות שהגוף יהיה רשאי למסור ולקבל;

(תיקון מס' 3)  תשנ"ה-1995

(3)   (נמחקה);

(תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

            "מאגר מידע", "מידע", "הרשם", ו"שימוש" – (נמחקו).

סעיף 23א: תחולה על ידיעות (תיקון מס' 1) תשמ"ה-1985

23א.    הוראות פרק זה יחולו על ידיעות על עניניו הפרטיים של אדם, אף שאינן בגדר מידע, כשם שהן חלות על מידע.

סעיף 23ב: איסור על מסירת מידע (תיקון מס' 1) תשמ"ה-1985

23ב.    (א)        מסירת מידע מאת גוף ציבורי אסורה, זולת אם המידע פורסם לרבים על פי סמכות כדין, או הועמד לעיון הרבים על פי סמכות כדין, או שהאדם אשר המידע מתייחס אליו נתן הסכמתו למסירה.

            (ב)        אין בהוראות סעיף זה כדי למנוע מרשות בטחון כמשמעותה בסעיף 19 לקבל או למסור מידע לשם מילוי תפקידה, ובלבד שהמסירה או הקבלה לא נאסרה בחיקוק.

סעיף 23ג: סייג לאיסור (תיקון מס' 1) תשמ"ה-1985

23ג.     מסירת המידע מותרת, על אף האמור בסעיף 23ב, אם לא נאסרה בחיקוק או בעקרונות של אתיקה מקצועית –

(1)   בין גופים ציבוריים, אם נתקיים אחד מאלה:

(א)       מסירת המידע היא במסגרת הסמכויות או התפקידים של מוסר המידע והיא דרושה למטרת ביצוע חיקוק או למטרה במסגרת הסמכויות או התפקידים של מוסר המידע או מקבלו;

(ב)       מסירת המידע היא לגוף ציבורי הרשאי לדרוש אותו מידע על פי דין מכל מקור אחר;

(2)   מגוף ציבורי למשרד ממשלתי או למוסד מדינה אחר, או בין משרדים או מוסדות כאמור, אם מסירת המידע דרושה למטרת ביצוע כל חיקוק או למטרה במסגרת הסמכויות או התפקידים של מוסר המידע או מקבלו;

אולם לא יימסר מידע כאמור שניתן בתנאי שלא יימסר לאחר.

סעיף 23ד: חובותיו של גוף ציבורי (תיקון מס' 1) תשמ"ה-1985

23ד.    (א)        גוף ציבורי המוסר דרך קבע מידע בהתאם לסעיף 23ג יפרט עובדה זו על כל דרישת מידע בהתאם לחוק.

            (ב)        גוף ציבורי המוסר מידע בהתאם לסעיף 23ג יקיים רישום של המידע שנמסר.

            (ג)        גוף ציבורי המקבל דרך קבע מידע בהתאם לסעיף 23ג, והמידע נאגר במאגר מידע, יודיע על כך לרשם ועובדה זו תיכלל בפרטי רשימת מאגרי המידע לפי סעיף 12.

            (ד)        גוף ציבורי שקיבל מידע בהתאם לסעיף 23ג לא יעשה בו שימוש אלא במסגרת הסמכויות או התפקידים שלו.

            (ה)        לענין חובת השמירה על סודיות לפי כל דין, מידע שנמסר לגוף ציבורי מכוח חוק זה, כמוהו כמידע שאותו גוף השיג מכל מקור אחר, ובנוסף יחולו על הגוף המקבל גם כל ההוראות החלות על הגוף המוסר.

סעיף 23ה: מידע עודף (תיקון מס' 1) תשמ"ה-1985

23ה.    (א)        מקום שמידע שמותר למסרו לפי סעיפים 23ב או 23ג מצוי על גבי אותו קובץ עם מידע אחר (להלן – מידע עודף), רשאי הגוף המוסר את המידע למסור לגוף המקבל את המידע המבוקש עם המידע העודף.

            (ב)        מסירת מידע עודף לפי סעיף קטן (א) מותנית בקביעת נוהלים שיבטיחו מניעת שימוש כלשהו במידע עודף שנתקבל; נוהלים כאמור ייקבעו בתקנות וכל עוד לא נקבעו בתקנות, יקבע הגוף המבקש נוהלים כאמור בכתב, וימציא לגוף המוסר עותק מהם, לפי דרישתו.

סעיף 23ו: מסירה מותרת אינה פגיעה בפרטיות (תיקון מס' 1) תשמ"ה-1985

23ו.     מסירת מידע המותרת לפי חוק זה לא תהווה פגיעה בפרטיות ולא יחולו עליה הוראות סעיפים 2 ו-8.

סעיף 23ז: תקנות לענין מסירת מידע (תיקון מס' 1) תשמ"ה-1985

23ז.     שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי להתקין תקנות בדבר סדרי מסירת מידע מאת גופים ציבוריים.

(תיקון מס' 4)  תשנ"ו-1996

23ח.    (בוטל).

(תיקון מס' 1) תשמ"ה-1985

פרק ה': שונות

סעיף 24: דין המדינה (תיקון מס' 1) תשמ"ה-1985

24.    חוק זה חל על המדינה.

סעיף 25: מות הנפגע

25.    (א)        אדם שנפגע בפרטיותו ותוך ששה חדשים לאחר הפגיעה מת בלי שהגיש תובענה או קובלנה בשל אותה פגיעה, רשאים בן-זוגו, ילדו או הורהו, ואם לא השאיר בן-זוג, ילדים או הורים – אחיו או אחותו, להגיש, תוך ששה חדשים לאחר מותו, תובענה או קובלנה בשל אותה פגיעה.

            (ב)        אדם שהגיש תובענה או קובלנה בשל פגיעה בפרטיות ומת לפני סיום ההליך, רשאים בן-זוגו, ילדו או הורהו, ואם לא השאיר בן-זוג, ילדים או הורים – אחיו או אחותו, להודיע לבית המשפט, תוך ששה חדשים לאחר מותו, על רצונם להמשיך בתובענה או בקובלנה, ומשהודיע כאמור יבואו הם במקום התובע או הקובל.

סעיף 26: התיישנות

26.    תקופת ההתיישנות של תביעה אזרחית לפי חוק זה היא שנתיים.

סעיף 27: החלת הוראות מחוק איסור לשון הרע

27.    על הליכים משפטיים בשל פגיעה בפרטיות יחולו הוראות סעיפים 21, 23 ו-24 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, בשינויים המחוייבים לפי הענין.

סעיף 28: ראיות על שם רע, אופי או עבר של אדם

28.    במשפט פלילי או אזרחי בשל פגיעה בפרטיות אין להביא ראיה או לחקור עד בדבר שמו הרע של הנפגע או בדבר אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו.

<
סעיף 29: צווים נוספים (תיקון מס' 9) תשס"ז-2007

29.    (א)        בנוסף לכל עונש וסעד אחר רשאי בית המשפט, במשפט פלילי או אזרחי בשל הפרה של הוראה מהוראות חוק זה, לצוות כמפורט להלן, לפי הענין:

(1)   על איסור הפצה של עתקי החומר הפוגע או על החרמתו; צו החרמה לפי פסקה זו כוחו יפה כלפי כל אדם שברשותו נמצא חומר כזה לשם מכירה, הפצה או החסנה, גם אם אותו אדם לא היה צד למשפט; ציווה בית המשפט על החרמה, יורה מה ייעשה בעתקים שהוחרמו;

(2)   על פרסום פסק הדין, כולו או מקצתו; הפרסום ייעשה על חשבון הנאשם או הנתבע, במקום, במידה ובדרך שקבע בית המשפט;

(3)   על מסירת החומר הפוגע לנפגע;

(תיקון מס' 4)  תשנ"ו-1996

(4)   על השמדת מידע שנתקבל שלא כדין, או לאסור על שימוש במידע כאמור או במידע עודף כהגדרתו בסעיף 23ה, או להורות לגבי המידע כל הוראה אחרת.

            (ב)        אין בהוראות סעיף זה כדי למנוע החזקת עותק של פרסום בספריות ציבוריות, בארכיונים וכיוצא באלה, זולת אם הטיל בית המשפט, בצו החרמה על פי סעיף קטן (א)(1), הגבלה גם על החזקה כזאת, ואין בהן כדי למנוע החזקת עותק של פרסום בידי הפרט.

סעיף 29א: פיצוי בלא הוכחת נזק (תיקון מס' 9) תשס"ז-2007

29א.    (א)        הורשע אדם בעבירה לפי סעיף 5, רשאי בית המשפט לחייבו לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, בלא הוכחת נזק; חיוב בפיצוי לפי סעיף קטן זה הוא כפסק דין של אותו בית משפט שניתן בתובענה אזרחית של הזכאי נגד החייב בו.

                 (ב)   (1)        במשפט בשל עוולה אזרחית לפי סעיף 4, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, בלא הוכחת נזק.

(2)   במשפט כאמור בפסקה (1) שבו הוכח כי הפגיעה בפרטיות נעשתה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור באותה פסקה, בלא הוכחת נזק.

            (ג)        לא יקבל אדם פיצוי בלא הוכחת נזק לפי סעיף זה, בשל אותה פגיעה בפרטיות, יותר מפעם אחת.

            (ד)        הסכומים האמורים בסעיף זה יעודכנו ב-16 בכל חודש, בהתאם לשיעור השינוי במדד החדש לעומת המדד הבסיסי; לענין זה –

            "מדד" – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;

            "המדד החדש" – מדד החודש שקדם לחודש העדכון;

            "המדד הבסיסי" – מדד חודש מאי 2007.

סעיף 30: אחריות בשל פרסום בעתון (תיקון מס' 12) תשע"ז-2017

30.    (א)        פורסמה פגיעה בפרטיות בעתון, ישאו באחריות פלילית ואזרחית בשל הפגיעה האדם שהביא את הדבר לעתון וגרם בכך לפרסומו, עורך העתון ומי שהחליט בפועל על פרסום אותה פגיעה בעתון, ובאחריות אזרחית ישא גם המוציא לאור של העתון.

            (ב)        באישום פלילי לפי סעיף זה תהא זאת הגנה טובה לעורך העתון שנקט אמצעים סבירים כדי למנוע פרסום אותה פגיעה ושלא ידע על פרסומה.

            (ג)        בסעיף זה, "עורך עתון" – לרבות עורך בפועל.

סעיף 31: אחריות של מדפיס ומפיץ (תיקון מס' 12) תשע"ז-2017

31.    פורסמה פגיעה בפרטיות בדפוס, למעט בעתון בעל תדירות הופעה של ארבעים ימים או פחות, ישאו באחריות פלילית ואזרחית בשל הפגיעה גם מחזיק בית הדפוס שבו הודפס הפרסום, ומי שמוכר את הפרסום או מפיץ אותו בדרך אחרת, ובלבד שלא ישאו באחריות אלא אם ידעו או חייבים היו לדעת שהפרסום מכיל פגיעה בפרטיות.

סעיף 31א: עונשין בעבירות של אחריות קפידה (תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

31א.    (א)        העושה אחד מאלה, דינו – מאסר שנה:

(1)   מנהל, מחזיק או משתמש במאגר מידע בניגוד להוראות סעיף 8;

(2)   מוסר פרטים לא נכונים בבקשה לרישום מאגר מידע כנדרש בסעיף 9;

(3)   אינו מוסר פרטים או מוסר פרטים לא נכונים בהודעה המלווה בקשה לקבלת מידע לפי סעיף 11;

(4)   אינו מקיים את הוראות סעיפים 13 ו-13א לענין זכות העיון במידע המוחזק במאגר מידע, או אינו מתקן מידע על פי הוראות סעיף 14;

(5)   מאפשר גישה למאגר מידע בניגוד להוראות סעיף 17א(א) או אינו מוסר לרשם מסמכים או תצהיר בהתאם  להוראות סעיף 17א(ב);

(6)   אינו ממנה ממונה על אבטחת מידע בהתאם להוראות סעיף 17ב;

(7)   מנהל או מחזיק מאגר המשמש לשירותי דיוור ישיר, בניגוד להוראות סעיפים 17ד עד 17ו;

(8)   מוסר מידע בניגוד לסעיפים 23ב עד 23ה.

            (ב)        עבירה לפי סעיף זה אינה טעונה הוכחת מחשבה פלילית או רשלנות.

סעיף 31ב: עוולה בנזיקין (תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996

31ב.    מעשה או מחדל בניגוד להוראות פרקים ב' או ד' או בניגוד לתקנות שהותקנו לפי חוק זה יהווה עוולה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

סעיף 32: חומר פסול לראיה

32.    חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות יהיה פסול לשמש ראיה בבית משפט, ללא הסכמת הנפגע, זולת אם בית המשפט התיר מטעמים שיירשמו להשתמש בחומר, או אם היו לפוגע, שהיה צד להליך, הגנה או פטור לפי חוק זה.

סעיף 33: תיקון פקודת הנזיקין

33.    בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], סעיף 34א – בטל.

סעיף 34: תיקון חוק סדר הדין הפלילי

34.    בתוספת לחוק סדר הדין הפלילי, תשכ"ה-1965, אחרי פסקה (12) יבוא:

"(13) עבירות על חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981".

סעיף 35: שמירת דינים

35.    הוראות חוק זה לא יגרעו מהוראות כל דין אחר.

סעיף 36: ביצוע ותקנות

36.    שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, בכל ענין הנוגע לביצועו, ובין השאר –

(1)   תנאי החזקת מידע ושמירתו במאגרי מידע;

(תיקון מס' 4)  תשנ"ו-1996

(2)   תנאים להעברה של מידע אל מאגרי מידע שמחוץ לגבולות המדינה או מהם;

(תיקון מס' 4)  תשנ"ו-1996

(3)   כללי התנהגות ואתיקה לבעלים, למחזיקים או למנהלים של מאגרי מידע ולעובדיהם;

(תיקון מס' 4)  תשנ"ו-1996

(4)   הוראות לענין ביעור מידע עם הפסקת פעולתו של מאגר מידע.

סעיף 36א: אגרות (תיקון מס' 4) תשנ"ו-1996 (תיקון מס' 5) תש"ס-2000

36א.  (א)        שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע –

(1)   אגרות בעבור רישום מאגר מידע ועיון בו לפי חוק זה;

(2)   אגרה, לתקופה שיקבע, בעבור מאגר מידע הרשום בפנקס (להלן – אגרה תקופתית), למעט מאגר מידע שבבעלות המדינה, ורשאי הוא לקבוע שיעורים שונים של אגרות תקופתיות לפי סוגים של מאגרים, וכן את מועדי התשלום של האגרה התקופתית, ותוספת אגרה לאגרה תקופתית שלא שולמה במועדה.

            (ב)        כספי אגרות שנגבו לפי סעיף זה ייועדו לרשם וליחידת הפיקוח לצורך פעולתם לפי חוק זה.

(תיקון מס' 5) תש"ס-2000

            (ג)        לא שולמה האגרה התקופתית או תוספת האגרה לאגרה התקופתית, לפי הענין, בתוך שישה חודשים מהמועד שנקבע בתקנות לתשלום תוספת האגרה, יותלה רישומו של המאגר בפנקס עד לתשלום.

סעיף 37: תחילה

37.    תחילתו של פרק ב' ששה חדשים מיום פרסומו של חוק זה.

The post חוק הגנת הפרטיות appeared first on .

פרק א': פרשנות

הגדרות

1.    בחוק זה –

          "מקרקעין" – קרקע, כל הבנוי והנטוע עליה וכל דבר אחר המחובר אליה חיבור של קבע, זולת מחוברים הניתנים להפרדה;

          "מקרקעין מוסדרים" – מקרקעין שנרשמו לאחר הסדר לפי פקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969;

          "רישום" – רישום בפנקסי המקרקעין המתנהלים לפי חוק זה או התקנות על פיו;

          "רשם" – רשם שנתמנה לפי סעיף 116 ללשכה שבאזור פעולתה נמצאים המקרקעין הנדונים, לרבות סגן רשם הממונה על המרשם ומי שהוסמך בסמכויות של ממונה על המרשם לפי סעיף 118;

          "מפקח" –  מפקח שנתמנה לפי סעיף 117 ושבאזור סמכותו נמצאים המקרקעין הנדונים;

          "הממונה על המרשם" – לרבות סגן הממונה על המרשם ומי שהוסמך בסמכויות של ממונה על המרשם לפי סעיף 118;

          "שכירות" – לרבות שכירות משנה.

בעלות

2.    הבעלות במקרקעין היא הזכות להחזיק במקרקעין, להשתמש בהם ולעשות בהם כל דבר וכל עסקה בכפוף להגבלות לפי דין או לפי הסכם.

שכירות

3.    שכירות מקרקעין היא זכות שהוקנתה בתמורה להחזיק במקרקעין ולהשתמש בהם שלא לצמיתות; שכירות לתקופה שלמעלה מחמש שנים תיקרא "חכירה"; שכירות לתקופה שלמעלה מעשרים וחמש שנים תיקרא "חכירה לדורות".

משכנתה

4.    משכנתה היא מישכון של מקרקעין.

זיקת  הנאה

5.    זיקת הנאה היא שעבוד מקרקעין להנאה שאין עמו זכות להחזיק בהם.

פרק ב': עסקאות ורישומן

עסקה במקרקעין

6.    עסקה במקרקעין היא הקניה של בעלות או של זכות אחרת במקרקעין לפי רצון המקנה, למעט הורשה על פי צוואה.

גמר העסקה

7.    (א)  עסקה במקרקעין טעונה רישום; העסקה נגמרת ברישום, ורואים את השעה שבה אישר הרשם את העסקה לרישום כשעת הרישום.

          (ב)  עסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה.

צורתה של התחייבות

8.    התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב.

עסקאות נוגדות

9.    התחייב אדם לעשות עסקה במקרקעין ולפני שנגמרה העסקה ברישום חזר והתחייב כלפי אדם אחר לעסקה נוגדת, זכותו של בעל העסקה הראשונה עדיפה, אך אם השני פעל בתום- לב ובתמורה והעסקה לטובתו נרשמה בעודו בתום- לב –  זכותו עדיפה.

רכישה בתום לב

10.  מי שרכש זכות במקרקעין מוסדרים בתמורה ובהסתמך בתום לב על הרישום, יהא כוחה של זכותו יפה אף אם הרישום לא היה נכון.

פרק ג': בעלות והחזקה

סימן א': תחום הבעלות

עומק וגובה

11.  הבעלות בשטח של קרקע מתפשטת בכל העומק שמתחת לשטח הקרקע, בכפוף לדינים בדבר מים, נפט, מכרות, מחצבים וכיוצא באלה, והיא מתפשטת בחלל הרום שמעליו, אולם, בכפוף לכל דין, אין בכך כדי למנוע מעבר בחלל הרום.

המחובר לקרקע

12.  הבעלות בקרקע חלה גם על הבנוי והנטוע עליה ועל כל דבר אחר המחובר אליה חיבור של קבע, זולת מחוברים הניתנים להפרדה, ואין נפקא מינה אם המחוברים נבנו, ניטעו או חוברו בידי בעל המקרקעין או בידי אדם אחר.

היקף העסקה במקרקעין

13.  עסקה במקרקעין חלה על הקרקע יחד עם כל המנוי בסעיפים 11 ו-12, ואין תוקף לעסקה בחלק מסויים במקרקעין, והכל כשאין בחוק הוראה אחרת.

הגבלת זכויות

14.  בעלות וזכויות אחרות במקרקעין, אין בהן כשלעצמן כדי להצדיק עשיית דבר הגורם נזק או אי נוחות לאחר.

סימן א'1: בעלות בחלקה תלת-ממדית

הגדרות

14א.  בסימן זה –

          "חוק התכנון והבנייה" – חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965;

          "חלקה תלת-ממדית" – יחידה נפחית שגבולותיה רשומים באופן תלת-ממדי, המצויה בעומק שמתחת לקרקע או בחלל הרום שמעליה, במקרקעין רשומים.

תחום הבעלות בחלקה תלת ממדית

14ב.  (א)  על אף הוראת סעיף 11, הבעלות בחלקה תלת-ממדית מוגבלת לגבולותיה הרשומים, ואינה מתפשטת מעבר לכך.

          (ב)  הבעלות בחלקה תלת-ממדית כאמור בסעיף קטן (א), כפופה לדינים בדבר מים, נפט, מכרות, מחצבים וכיוצא באלה ואין בה כדי למנוע מעבר בחלל הרום בכפוף לכל דין.

תחום הבעלות במקרקעין רשומים שבגבולותיהם רשומה חלקה תלת ממדית

14ג.   הבעלות במקרקעין רשומים שבגבולותיהם רשומה חלקה תלת-ממדית מתפשטת בהתאם להוראות סעיף 11, למעט בתחום הבעלות של החלקה התלת-ממדית כאמור בסעיף 14ב.

בעלות נפרדת בחלקה תלת ממדית

14ד.  בלי לגרוע מהוראת סעיף 13 סיפה, חלקה תלת-ממדית תהווה נושא נפרד לבעלות, לזכויות במקרקעין ולעסקאות.

תנאים לרישום חלקה תלת ממדית

14ה.  בלי לגרוע מהוראות סעיף 143 לחוק התכנון והבנייה, לא תירשם בפנקסי המקרקעין חלוקת קרקע הכוללת חלקה תלת-ממדית, ולא יינתן פסק דין לחלוקת קרקע כאמור בין בעליה המשותפים, אלא על פי אחד מאלה:

(1)  תכנית שאושרה לפי הוראות סימן ז' לפרק ג' לחוק התכנון והבנייה;

(2)  תשריט שאושר לפי הוראות פרק ד' לחוק התכנון והבנייה;

(3)  הפקעה או רכישה שנעשתה לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור), 1943, או לפי פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943; שר המשפטים, באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, יקבע הוראות בדבר ההליכים שיש לנקוט, בטרם רישום בפנקסי המקרקעין של חלקות קרקע לפי פסקה זו, אם הקרקע הופקעה או נרכשה לפני יום תחילתו של חוק המקרקעין (תיקון מס' 33), התשע"ט-2018.

רישום או ניהול בית משותף בחלקה  תלת ממדית

14ו.   אין ברישום חלקה תלת-ממדית כדי לגרוע מהאפשרות לנהל או לרשום באותה חלקה בית משותף בהתאם להוראות לפי חוק זה.

מקרים שבהם לא תירשם חלקה  תלת ממדית

14ז.   (א)  דירה בבית משותף או חלק אחר בבית המשותף המיועד לשמש את בעלי הדירות או מרביתם לא יירשמו כחלקה תלת-ממדית; לעניין סעיף זה, "בית משותף" – לרבות בית שחלות עליו הוראות פרק ו'1.

          (ב)  שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות מקרים נוספים שבהם לא תירשם חלקה תלת-ממדית.

תחולת דיני מקרקעין על חלקה תלת ממדית

14ח.  כל הוראה בחוק זה וכל דין החל על מקרקעין, יחולו גם על חלקה תלת-ממדית, בשינויים המחויבים, אלא אם כן נקבע במפורש אחרת.

סימן ב': הגנת הבעלות וההחזקה

החזקה

15.  בסימן זה, "מחזיק" – בין שהשליטה הישירה במקרקעין היא בידיו ובין שהשליטה הישירה בהם היא בידי אדם המחזיק מטעמו.

תביעה למסירת מקרקעין

16.  בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין.

תביעה למניעת הפרעה

17.  המחזיק במקרקעין זכאי לדרוש מכל מי שאין לו זכות לכך שיימנע מכל מעשה שיש בו משום הפרעה לשימוש במקרקעין ושיסלק כל דבר שיש בו משום הפרעה כזאת.

שימוש בכוח נגד הסגת גבול

18.  (א)  המחזיק במקרקעין כדין רשאי להשתמש בכוח במידה סבירה כדי למנוע הסגת גבולו או שלילת שליטתו בהם שלא כדין.

          (ב)  תפס אדם את המקרקעין שלא כדין רשאי המחזיק בהם כדין, תוך שלושים ימים מיום התפיסה, להשתמש בכוח במידה סבירה כדי להוציאו מהם.

החזרת גזלה

19.  מי שמוציא מקרקעין מידי המחזיק שלא כאמור בסעיף 18(ב) חייב להחזירם למחזיק; אולם אין בהוראה זו כדי לגרוע מסמכות בית-המשפט לדון בזכויות שני הצדדים בעת ובעונה אחת, ורשאי בית המשפט להסדיר את ההחזקה, ככל שייראה לו צודק ובתנאים שימצא לנכון, עד להכרעה בזכויותיהם.

שמירת תרופות

20.  אין בהוראות סעיפים 16 עד 19 כדי לגרוע מזכות לפיצויים או מכל תרופה אחרת או סעד אחר על פי דין.

פרק ד': בנייה ונטיעה במקרקעי הזולת

ברירת בעל המקרקעין

21.  (א)  הקים אדם מבנה או נטע נטיעות (להלן – הקמת מחוברים) במקרקעין של חברו בלי שהיה זכאי לכך על פי דין או לפי הסכם עם בעל המקרקעין, הברירה בידי בעל המקרקעין לקיים את המחוברים בידו או לדרוש ממי שהקים אותם (להלן – המקים) שיסלקם ויחזיר את המקרקעין לקדמותם.

          (ב)  בחר בעל המקרקעין לקיים את המחוברים בידו, עליו לשלם למקים את השקעתו בשעת הקמתם או את שוויים בשעת השימוש בברירה לפי סעיף קטן (א), לפי הפחות יותר.

          (ג)   דרש בעל המקרקעין סילוק המחוברים והמקים לא סילקם תוך זמן סביר, רשאי בעל המקרקעין לסלקם על חשבון המקים.

          (ד)  סולקו המחוברים, יעבור מה שסולק לבעלותו של המקים; סילקם בעל המקרקעין, רשאי הוא להיפרע מהם על חשבון המגיע לו בעד הסילוק.

ביצוע הברירה

22.  לא בחר בעל המקרקעין באחת הדרכים האמורות בסעיף 21(א) תוך ששה חדשים לאחר שקיבל מהמקים דרישה בכתב לבחור, יראו אותו כמי שבחר לקיים את המחוברים בידו.

זכות המקים לרכישת המקרקעין

23.  (א)  הוקמו המחוברים במקרקעין לא-מוסדרים, זכאי המקים לרכוש את המקרקעין במחיר שוויים בלי המחוברים, בשעת תשלום המחיר, אם נתמלאו שלושה אלה:

(1)   המקים סבר בתום לב בשעת הקמת המחוברים כי הוא בעל המקרקעין;

(2)   הסכום שהשקיע המקים במחוברים עלה, בשעת הקמתם, על שוויים של המקרקעין בלי המחוברים באותה שעה;

(3)   רכישת המקרקעין על ידי המקים אינה עלולה לגרום לבעל המקרקעין נזק חמור שאין בתשלום שוויים כדי לפצותו עליו.

          (ב)  ההוצאות הקשורות ברכישת המקרקעין לפי סעיף זה – לרבות כל מס, אגרה ותשלום חובה אחר המשתלמים אגב העברת מקרקעין, אך למעט תשלום המגיע בעד תקופה שלפני הקמת המחוברים – יחולו, על אף האמור בכל דין, על המקים.

          (ג)   זכויות המקים לפי סעיף זה עדיפות על זכויות בעל המקרקעין לפי סעיף 21.

תשלום בעד שימוש

24.  בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר צודק בנסיבות הענין, לחייב את המקים לשלם לבעל המקרקעין שכר ראוי בעד התקופה שבה החזיק המקים במחוברים שלא כדין.

תנאי התשלום

25.  בית המשפט רשאי להתיר לבעל המקרקעין לשלם למקים את השקעתו או את שווי המחוברים בשיעורים ובתנאים שיקבע בית המשפט, לרבות ריבית והבטחת התשלום; והוא הדין בסכומים המגיעים לבעל המקרקעין לפי סעיפים 23 או 24.

קיזוז

26.  חובות שבעל המקרקעין והמקים חבים זה לזה לפי פרק זה ניתנים לקיזוז.

פרק ה': שיתוף במקרקעין

סימן א': יחסי השיתוף

בעלות משותפת במקרקעין

27.  מקרקעין שהם של כמה בעלים, בעלותו של כל אחד מהם לפי חלקו מתפשטת בכל אתר ואתר שבמקרקעין ואין לשום שותף חלק מסוים בהם.

שיעור חלקו של שותף

28.  חלקיהם של כל אחד מהשותפים במקרקעין, חזקה שהם שווים.

הסכם שיתוף

29.  (א)  הסכם בין השותפים בדבר ניהול המקרקעין המשותפים והשימוש בהם ובדבר זכויותיהם וחובותיהם בכל הנוגע למקרקעין (להלן – הסכם שיתוף) ניתן לרישום, ומשנרשם, כוחו יפה גם כלפי אדם שנעשה שותף לאחר מכן וכל אדם אחר.

          (ב)  באין הוראות אחרות בהסכם שיתוף יחולו הוראות סעיפים 30 עד 36.

ניהול ושימוש

30.  (א)  בעלי רוב החלקים במקרקעין המשותפים רשאים לקבוע כל דבר הנוגע לניהול הרגיל של המקרקעין ולשימוש הרגיל בהם.

          (ב)  שותף הרואה עצמו מקופח מקביעה לפי סעיף קטן (א) רשאי לפנות לבית המשפט בבקשת הוראות, ובית המשפט יחליט כפי שנראה לו צודק ויעיל בנסיבות הענין.

          (ג)   דבר החורג מניהול או משימוש רגילים טעון הסכמת כל השותפים.

זכותו של שותף יחיד

31.  (א)  באין קביעה אחרת לפי סעיף 30, רשאי כל שותף, בלי הסכמת יתר השותפים –

(1)   להשתמש במקרקעין המשותפים שימוש סביר, ובלבד שלא ימנע שימוש כזה משותף אחר;

(2)   לעשות כל פעולה דחופה ובלתי צפויה מראש הדרושה להחזקתם התקינה של המקרקעין ולניהולם;

(3)   לעשות כל דבר הדרוש באופן סביר למניעת נזק העלול להיגרם למקרקעין ולהגנת הבעלות וההחזקה בהם.

          (ב)  עשה שותף כאמור בסעיף קטן (א), יודיע על כך לשותפים האחרים ככל האפשר בהקדם.

נשיאת הוצאות

32.  (א)  כל שותף חייב לשאת לפי חלקו במקרקעין המשותפים בהוצאות הדרושות להחזקתם התקינה ולניהולם.

          (ב)  שותף שנשא בהוצאות כאמור למעלה מחלקו זכאי לחזור ולהיפרע מן השותפים האחרים לפי חלקיהם במקרקעין.

תשלום בעד שימוש

33.  שותף שהשתמש במקרקעין משותפים חייב ליתר השותפים, לפי חלקיהם במקרקעין, שכר ראוי בעד השימוש.

זכות השותף לעשות בחלקו

34.  (א)  כל שותף רשאי להעביר חלקו במקרקעין המשותפים, או לעשות בחלקו עסקה אחרת, בלי הסכמת יתר השותפים.

          (ב)  תניה בהסכם שיתוף השוללת או מגבילה זכות כאמור בסעיף קטן (א) אין כוחה יפה לתקופה העולה על חמש שנים.

הזכות לפירות

35.  כל שותף זכאי לחלק מפירות המקרקעין המשותפים לפי חלקו במקרקעין.

קיזוז

36.  חובות שהשותפים חבים זה לזה עקב השיתוף ניתנים לקיזוז.

סימן ב': פירוק השיתוף

הזכות לתבוע פירוק השיתוף

37.  (א)  כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק השיתוף.

          (ב)  היתה בהסכם שיתוף תניה השוללת או מגבילה את הזכות לדרוש פירוק השיתוף לתקופה העולה על שלוש שנים, רשאי בית המשפט, כעבור שלוש שנים, לצוות על פירוק השיתוף, על אף התניה, אם נראה לו הדבר צודק בנסיבות הענין.

פירוק על פי הסכם או צו בית המשפט

38.  (א)  פירוק השיתוף יהיה על פי הסכם בין השותפים: נקבעה בהסכם חלוקת המקרקעין בעין, טעון ההסכם אישור המפקח המאשר כי החלוקה תואמת את הוראות חוק התכנון והבניה, תשכ"ה–1965, וכל חיקוק אחר בנדון.

          (ב)  באין הסכם כאמור בסעיף קטן (א), יהיה פירוק השיתוף על פי צו בית המשפט בהתאם לסעיפים 39 עד 43.

פירוק דרך חלוקה

39.  (א)  במקרקעין הניתנים לחלוקה יהיה פירוק השיתוף בדרך של חלוקה בעין.

          (ב)  היתה החלוקה בעין אפשרית רק אם ישולמו תשלומי איזון משותף לשותף, רשאי בית המשפט לחייבם בתשלומים כאלה, אם נראה לו הדבר יעיל וצודק בנסיבות הענין; על תשלומי האיזון יחולו הוראות סעיף 25, בשינויים המחוייבים.

          (ג)   ראה בית המשפט צורך בכך, רשאי הוא לצוות על רישום זיקת הנאה בין החלקות.

פירוק דרך מכירה

40.  (א)  במקרקעין שאינם ניתנים לחלוקה, וכן אם נוכח בית המשפט כי חלוקה בעין תגרום הפסד ניכר לשותפים, כולם או מקצתם, יהיה פירוק השיתוף בדרך של מכירת המקרקעין וחלוקת הפדיון.

          (ב)  המכירה תהיה בדרך שנמכרים מקרקעין מעוקלים בהוצאה לפועל, זולת אם הורה בית המשפט על דרך אחרת שנראית לו יעילה וצודקת יותר בנסיבות הענין.

דירת מגורים של  בני זוג

40א.  (א)  החליט בית המשפט לפי סעיף 40, על פירוק השיתוף במקרקעין משותפים שהם דירה של בני זוג המשמשת להם למגורים, בדרך של מכירה, לא יורה על ביצועה והמכירה תעוכב, כל עוד לא נוכח בית המשפט כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם, יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצרכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים המתאים לצרכיהם, לתקופה שיקבע.

          (ב)  הוראות סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972, לא יחולו לגבי מי שהיה שותף בדירה שבית המשפט החליט על פירוק השיתוף בה, כאמור בסעיף קטן (א).

פירוק במקרים מיוחדים

41.  (א)  היתה מניעה לחלוקת המקרקעין בעין רק לגבי אחד השותפים ולאותו שותף היו מקרקעין הגובלים במקרקעין המשותפים והוא הסכים שחלקו יצורף למקרקעין הגובלים, יחולקו המקרקעין לפי זה.

          (ב)  היתה מניעה לחלוקה בעין בין כל השותפים אך אין מניעה לחלוקה זאת אם שותפים אחדים יטלו חלקיהם במשותף ואותם שותפים הסכימו לכך, יחולקו המקרקעין לפי זה.

          (ג)   היתה המניעה לחלוקה בעין רק לגבי מקצת השותפים, רשאים האחרים לקיים את המקרקעין בידם במשותף או לחלקם ביניהם, ובלבד שישלמו לאותם השותפים מה שהיה נופל בחלקם אילו המקרקעין היו נמכרים כאמור בסעיף 40.

פירוק דרך הפיכה לבית משותף

42.  (א)  היה עיקר המקרקעין המשותפים בית הראוי להירשם כבית משותף, רשאי בית המשפט, לאחר שקיבל חוות דעת של המפקח, לצוות על פירוק השיתוף בדרך של רישום הבית בפנקס הבתים המשותפים והקצבת דירות לשותפים לפי חלקיהם.

          (ב)  היה פירוק השיתוף כאמור בסעיף קטן (א) אפשרי רק אם ישולמו תשלומי איזון משותף לשותף, רשאי בית המשפט לחייבם בתשלומים כאלה, אם נראה לו הדבר יעיל וצודק בנסיבות הענין; על תשלומי האיזון יחולו הוראות סעיף 25, בשינויים המחוייבים.

משאלות השותפים

43.  בית המשפט יתחשב ככל האפשר בדרישת מקצת השותפים לקיים את השיתוף ביניהם ובשאר משאלותיהם של שותפים.

ניהול ושימוש עד לפירוק

44.  בית המשפט רשאי לתת צו זמני בדבר סדרי ניהול המקרקעין והשימוש בהם עד לסיום הליכי הפירוק.

שיתוף בזכויות אחרות

45.  הוראות הסימן הקודם והסימן הזה, ככל שהן נוגעות לענין, יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על זכויות אחרות במקרקעין כשהן של כמה בני אדם.

סימן ג': בניה ונטיעה במקרקעין משותפים

פירוק השיתוף בשל הקמת מחוברים שלא כדין

46.  הקים שותף מחוברים במקרקעין המשותפים בלי שהיה זכאי לכך על פי דין או לפי הסכם עם יתר השותפים (להלן – שותף מקים), רשאי כל אחד משאר השותפים, על אף כל הגבלה בהסכם השיתוף, לדרוש פירוק השיתוף בהתאם להוראות סימן ב'; לא נדרש פירוק השיתוף, יחולו הוראות פרק ד' בשינויים המחויבים.

פירוק השיתוף דרך חלוקה

47.  בפירוק השיתוף בדרך של חלוקת המקרקעין בעין יקבע בית המשפט ככל האפשר את חלקתו של השותף המקים בצורה שתכלול את המחוברים.

פירוק השיתוף דרך מכירה

48.  היה פירוק השיתוף בדרך של מכירת המקרקעין והמחיר שנתקבל עלה על המחיר שהיה מתקבל ממכירת המקרקעין בלי המחוברים, זכאי השותף המקים להחזרת השקעתו במחוברים, אולם לא יותר מן ההפרש בין שני המחירים; היה המחיר שנתקבל פחות מהמחיר שהיה מתקבל ממכירת המקרקעין בלי המחוברים, ישלם השותף המקים לשותפים האחרים את ההפרש לפי חלקיהם במקרקעין.

סימן ד': מחוברים שבמיצר

בעלות ושימוש

49.  (א)  קירות, גדרות, עצים, ומחוברים כיוצא באלה הנמצאים במיצר של מקרקעין שכנים (להלן – מחוברים שבמיצר), יראום כנכסים בבעלות משותפת של בעלי המקרקעין השכנים, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.

          (ב)  מחוברים שבמיצר רשאי כל אחד מבעלי המקרקעין להשתמש בהם למטרה שלשמה הוקמו, וחייב הוא להשתתף בהוצאות הדרושות כדי להחזיקם במצב תקין לפי שיעור שהוסכם ביניהם, ובאין הסכם כזה – בחלקים שווים, זולת אם מידת השימוש בהם היתה שונה.

פירות שנשרו לתחום אחר

50.  עצים או צמחים אחרים הגדלים סמוך למיצר, פירותיהם שנשרו לתחום מקרקעין שכנים הם של השכן; נשרו למקום שיש לציבור גישה חפשית אליו, זכאי כל עובר ושב ליטול אותם לעצמו.

צמחים הגדלים סמוך למיצר

51.  עצים או צמחים אחרים הגדלים סמוך למיצר וענפיהם או שורשיהם מתפשטים לתוך מקרקעין שכנים, אין בעל המקרקעין השכנים או המחזיק בהם (להלן – השכן) רשאי לדרוש סילוק הענפים או השרשים, אלא אם יש בהם כדי להזיק למקרקעין או להפריע לו במידה בלתי סבירה בהנאה מן המקרקעין; דרש השכן מבעל הצמחים לסלק ענפים או שרשים כאלה ולא סולקו תוך זמן סביר, רשאי הוא לסלקם בעצמו על חשבון בעל הצמחים.

פרק ו': בתים משותפים

סימן א': הוראות כלליות

הגדרות

52.  בפרק זה, וכן בסימן ד' לפרק ט' –

          "בית" – מבנה של קבע, ובכלל זה הקרקע שעליה נבנה;

          "דירה" – חדר או תא, או מערכת חדרים או תאים, שנועדו לשמש יחידה שלמה ונפרדת למגורים, לעסק או לכל צורך אחר;

          "בית משותף" – בית שיש בו שתי דירות או יותר והוא נרשם בפנקס הבתים המשותפים;

          "בעל דירה" – לגבי דירה שהוחכרה לדורות – החוכר לדורות או חוכר המשנה לדורות, לפי הענין, זולת אם נקבע בחוזה החכירה שלענין פרק זה לא יראו אותם כבעלי דירה;

          "רכוש משותף" – כל חלקי הבית המשותף חוץ מן החלקים הרשומים כדירות, ולרבות הקרקע, הגגות, הקירות החיצוניים, המסד, חדרי המדרגות, מעליות, מקלטים, וכן מיתקני הסקה או מים וכיוצא באלה המיועדים לשמש את כל בעלי הדירות או מרביתם אפילו הם בתחומי דירה מסויימת.

תחולת דיני מקרקעין

53.  כל הוראה בחוק זה, וכל דין החל על מקרקעין, יחולו גם על דירות בבית משותף, בשינויים המחוייבים; ומקום שמדובר ברישום בפנקסי המקרקעין, רואים אותו כאילו מדובר ברישום בפנקס הבתים המשותפים.

בעלות נפרדת בדירות

54.  על אף האמור בסעיף 13 תהא דירה בבית משותף נושא נפרד לבעלות, לזכויות ולעסקאות.

סימן ב': דירות ורכוש משותף

חלקי הרכוש המשותף הצמודים לדירות

55.  (א)  לכל דירה בבית משותף צמוד חלק בלתי מסויים ברכוש המשותף של אותו בית משותף.

          (ב)  עיסקה בדירה תחול גם על החלק ברכוש המשותף הצמוד אליה, ואין תוקף לעסקה ברכוש המשותף בנפרד מן הדירה; אין בהוראה זו כדי למנוע פעולה הבאה להקטין או להגדיל את שטח הקרקע שברכוש המשותף.

          (ג)   בעלי הדירות רשאים לקבוע בתקנון, כמשמעותו בסימן ג' לפרק זה (להלן – התקנון), שחלק מסויים של הרכוש המשותף יהיה צמוד לדירה פלונית, ובלבד שלא יקבעו זאת ביחס לחדרי מדרגות, מעליות, מקלטים ומיתקנים המיועדים לשמש את כל בעלי הדירות; הוצמד חלק מסויים מהרכוש המשותף לדירה פלונית, לא יחולו עליו הוראות פרק זה בנוגע לרכוש המשותף, ודינו לכל דבר כדין הדירה שאליה הוצמד.

אי תחולת פרק ה'

56.  (א)  הוראות פרק ה' לא יחולו על הרכוש המשותף.

          (ב)  האמור בסעיף קטן (א) אין בו כדי למנוע בעלות משותפת בדירה או פירוק השיתוף בדירה כזאת.

החלק ברכוש המשותף

57.  (א)  שיעורו של החלק ברכוש המשותף הצמוד לכל דירה יהיה לפי יחס שטח רצפתה אל שטח הרצפה של כל הדירות שבבית המשותף, זולת אם נקבע בתקנון שיעור אחר; בחישוב שיעורו של חלק כאמור לא יעברו את תחום חלקי המאה.

          (ב)  בחישוב שטח הרצפה לענין סעיף קטן (א) לא יובאו בחשבון שטחם של גזוזטראות ושל קירות חיצוניים, אלא אם נקבעה בתקנון הוראה אחרת.

          (ג)   הוצמד חלק מסויים של הרכוש המשותף לדירה פלונית, יובא שטחו בחשבון לענין סעיף קטן (א) בשיעור שנקבע לכך בתקנון, ובאין קביעה כזאת – בשיעור שקבע המפקח לפי הנסיבות.

נשיאת הוצאות

58.  (א)  בעל דירה חייב להשתתף בהוצאות הדרושות להחזקתו התקינה ולניהולו של הרכוש המשותף ולהבטחת השירותים המחוייבים על פי דין או המקובלים על פי הנוהג, לפי יחס שטח רצפת דירתו אל שטח הרצפה של כל הדירות שבבית המשותף, זולת אם נקבע בתקנון שיעור השתתפות אחר. לענין זה, "החזקה תקינה" – שמירה על מצבו של הרכוש המשותף כפי שהיה בעת גמר הבניה, לרבות שיפורים שבוצעו בו לאחר מכן בהסכמת בעלי הדירות.

          (ב)  (בוטל).

בית משותף המורכב ממבנים או מאגפים

59.  (א)  מקום שבית משותף מורכב ממבנים אחדים או מאגפים אחדים אשר לכל אחד מהם כניסה נפרדת או מיתקנים נפרדים (להלן – בית מורכב) ובעלי הדירות קבעו בתקנון כי הרכוש המשותף, כולו או חלק ממנו, שבתחומי כל מבנה או אגף יהיה צמוד לדירות שבאותו מבנה או אגף, או שהחזקתו וניהולו יהיו נפרדים, תחול חובת ההשתתפות בהוצאות ההחזקה והניהול של הרכוש המשותף כאמור, על בעלי הדירות שבאותו מבנה או אגף בלבד; בעלי הדירות רשאים לקבוע בתקנון שיקיימו אסיפה כללית ונציגות נפרדת לגבי אותו מבנה או אגף.

          (ב)  באין קביעה בתקנון כאמור בסעיף קטן (א), רשאי המפקח להורות כי בית מורכב יתנהל כאמור בסעיף קטן (א) אם נוכח שנסיבות הענין מצדיקות לעשות כן; הורה המפקח כאמור, יקבע את חלקי הרכוש המשותף שיחול עליהם סעיף קטן (א).

          (ג)   אין בקביעה שבית מורכב יתנהל כאמור בסעיף קטן (א) כדי לגרוע מהוראות החוק החלות על הרכוש המשותף בבית כאמור, שהחזקתו וניהולו לא הופרדו.

התקנת דוד שמש

59א.  (א)  בעל דירה רשאי, בכפוף לאמור בסעיף קטן (ב), ללא הסכמת בעלי הדירות האחרים, להתקין במקום סביר על גג הבית המשותף שהוא רכוש משותף, דוד לחימום מים על ידי השמש (להלן – דוד שמש), ולהתקין בדרך סבירה את המיתקנים הקשורים לכך והצינורות להולכת המים לדירתו, ובלבד שנתקיימו כל אלה:

(1)   הוא קיבל היתר להתקנה לפי חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, ומילא אחרי תנאי ההיתר;

(2)   ביום מתן ההיתר לא שימש המקום שעליו יותקן דוד השמש, במשך תקופה סבירה, את בעלי הדירות למטרה כלשהי שהוסכם עליה, בין בהחלטה של בעלי הדירות ובין בהתנהגותם, והוא לא נועד ביום האמור לשמש למטרה כלשהי לפי תקנון הבית המשותף;

(3)   התקנת המיתקנים והצינורות תיעשה בדרך שתצמצם ככל האפשר את הפגיעה בחזות הבית.

          (ב)  בעל דירה בבית משותף שגגו אינו מספיק למספר דודי שמש כמספר הדירות בבית, לא יהיה רשאי להתקין דוד שמש כאמור בסעיף קטן (א) אלא לאחר שקיבל את הסכמת כל בעלי הדירות האחרים, ובלבד שאם בעל דירה אחרת התנגד מטעמים בלתי סבירים או התנה את הסכמתו בתנאים בלתי סבירים, רשאי המפקח להרשות את התקנת דוד השמש.

          (ג)   תעודה בחתימת מהנדס הועדה המקומית לתכנון ולבניה תשמש ראיה לענין היותו של גג הבית מספיק או לא מספיק למספר דודי שמש כמספר הדירות בבית; בתעודה האמורה יקבע המהנדס לכמה דודי שמש מספיק גג הבית.

הינתקות ממערכת חימום מרכזית

59ב.  (א)  בעל דירה רשאי להינתק על חשבונו מהמערכת המרכזית לחימום מים או להסקה (להלן – המערכת המרכזית), ללא הסכמת בעלי הדירות האחרים, ובלבד שאם המערכת המרכזית משולבת לחימום מים ולהסקה לא יהיה רשאי להינתק מאחד מהם בלבד; אין בהוראה זו כדי לגרוע מהוראת סעיף 2 לתקנון המצוי שבתוספת לחוק.

          (ב)  שר האנרגיה והתשתית יקבע בתקנות, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, מהי הינתקות לענין סעיף זה, מה התנאים המאפשרים הינתקות ובאילו תנאים היא תבוצע.

          (ג)   הינתקות כאמור בסעיף קטן (א) לא תגרע מזכויותיו של בעל הדירה במערכת המרכזית שניתק ממנה, ולא תפטור אותו מהחובה לשאת בהוצאות הדרושות להחזקתה התקינה.

          (ד)  שר המשפטים, בהתייעצות עם שר האנרגיה והתשתית ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, יקבע בתקנות הוראות בענין תשלום הוצאות כאמור בסעיף קטן (ג) שישלם בעל הדירה שניתק מהמערכת המרכזית, וכן בענין חלקו בהוצאות השוטפות להפעלת המערכת המרכזית, בהביאו בחשבון את שיעור הגידול בהוצאות אלה שנגרם לדיירים האחרים, כתוצאה מההינתקות.

התאמות לאדם עם מוגבלות

59ג.   (א)  בסעיף זה –

          "אדם עם מוגבלות" – כהגדרתו בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח- 1998;

          "מרפא בעיסוק", "פיזיותרפיסט" – כהגדרתם בחוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס"ח-2008;

          "הנציבות" – נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, כמשמעותה בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1998;

          "רופא" – רופא מורשה לפי פקודת הרופאים [נוסח חדש], תשל"ז-1976.

          (ב)  בעל דירה שהוא, שבן משפחתו המתגורר עמו, או שאדם השוכר ממנו את הדירה, הוא אדם עם מוגבלות, רשאי, בכפוף להוראות סעיפים קטנים (ג) ו-(ד), לבצע התאמה ברכוש המשותף כמפורט בחלקים א' עד ג' לתוספת השניה (להלן – התאמה), ובלבד שנתקיימו כל אלה:

(1)   היה ביצוע ההתאמה עבודה או שימוש הטעונים היתר לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 – בעל הדירה קיבל היתר לפי החוק האמור ומילא אחר תנאי ההיתר;

(2)   רופא, פיזיותרפיסט או מרפא בעיסוק אישר בחתימתו במסמך הערוך לפי הטופס שבחלק ד' לתוספת השניה, כי ביצוע התאמה, כפי שפירט דרוש לאדם עם המוגבלות, בשל מוגבלותו, לשם נגישותו הבטוחה והעצמאית לדירה או לרכוש המשותף המשמש אותה;

(3)   ההתאמה אינה מונעת מבעלי הדירות האחרים להשתמש ברכוש המשותף שימוש סביר, וההתאמה תיעשה בדרך שתצמצם ככל האפשר את הפגיעה בבעלי הדירות האחרים ובחזות הבית;

(4)   ביצוע ההתאמה ייעשה על חשבון בעל הדירה;

(5)   בעל הדירה או מי מטעמו, מסר, לא יאוחר מארבעים ימים לפני מועד ביצוע ההתאמה, הודעה מפורטת בכתב לנציגות הבית המשותף אודות הכוונה לבצע את ההתאמה ומהותה; באין נציגות לבית, תומצא הודעה כאמור לכל דירה בבית המשותף.

          (ג)   (1)   ביצוע ההתאמה מבין ההתאמות המנויות בחלק א' שבתוספת השניה אינו טעון הסכמת בעלי הדירות האחרים בבית המשותף;

(2)   ביצוע התאמה מבין ההתאמות המנויות בחלק ב' שבתוספת השניה טעון הסכמת רוב בעלי הדירות בבית המשותף;

(3)   ביצוע התאמה מבין ההתאמות המנויות בחלק ג' שבתוספת השניה טעון הסכמת בעלי הדירות שבבעלותם שישים אחוזים מן הדירות בבית המשותף.

          (ד)  מצא המפקח כי בעל דירה התנגד מטעמים בלתי סבירים לביצוע התאמה או התנה את הסכמתו בתנאים בלתי סבירים, והחליט להרשות את ביצוע ההתאמה, תבוא החלטתו במקום הסכמתו של בעל אותה דירה לענין סעיף קטן (ג)(2) ו-(3).

          (ה)  נציגות הבית המשותף, וכן בעל דירה הרואה עצמו נפגע מביצוע התאמה, רשאים לפנות בתביעה למפקח בתוך 30 ימים מן היום שבו נתקבלה ההודעה האמורה בסעיף קטן (ב)(5); אין בהגשת התביעה כדי למנוע את ביצוע ההתאמה, אלא אם כן הורה המפקח אחרת; המפקח רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את המועד להגשת תביעה לפי סעיף קטן זה.

          (ו)   בעל דירה שביצע התאמה, יישא בכל ההוצאות השוטפות הדרושות לאחזקתו התקינה של תוצר ההתאמה; ואולם אם תוצר ההתאמה מיועד לשמש את כל בעלי הדירות או את מרביתם, יישאו כל בעלי הדירות בהוצאות האמורות.

          (ז)   אסיפת הדיירים רשאית להחליט, כי עם חלוף הצורך בהתאמה, לרבות במקרה שבו הפסיק האדם עם המוגבלות להתגורר בדירה, על בעל הדירה להסיר את ההתאמה, להחזיר את המצב לקדמותו, ולשאת בכל ההוצאות הכרוכות בכך; החלטה לפי סעיף קטן זה תתקבל לא יאוחר מ- 90 ימים ממועד חלוף הצורך בהתאמה כאמור.

          (ח)  שר המשפטים רשאי, בהתייעצות עם הנציבות ועם ארגונים העוסקים בקידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות, ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, לשנות, בצו, את התוספת.

          (ט)  הוראות סעיף זה, למעט סעיף קטן (ב)(2), יחולו, בשינויים המחויבים, על בעל דירה, שהוא או שאדם השוכר ממנו את הדירה, חייב בביצוע סידורי נגישות ברכוש המשותף לפי הוראות פרק ה'1 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998, ככל שהדבר נדרש לצורך הגעה למקום הציבורי או לשירות הציבורי, לפי הענין, וכדי לאפשר שימוש והנאה סבירים, בנסיבות הענין, מהמקום הציבורי או מהשירות הציבורי; סעיף זה לא יחול על מקום ציבורי או שירות ציבורי אם קיים מקום ציבורי או שירות ציבורי חליפי נגיש במרחק סביר, המופעל או מוחזק בידי בעל הדירה או השוכר, הכל לפי הענין.

59ד.  (בוטל).

מיתקני גז

59ה.  (א)  מיתקנים או צנרת של מערכת גז מרכזית בבית משותף שנועדו לשמש דירה מסויימת בלבד, יהוו חלק מאותה דירה, בין אם הם נמצאים בתוך הדירה ובין אם הם נמצאים מחוץ לדירה.

          (ב)  מיתקנים או צנרת של מערכת גז מרכזית שנועדו לשמש את כל בעלי הדירות או חלקם, למעט מכל מיטלטל או נייח, מונה או וסת, יהוו חלק מהרכוש המשותף.

          (ג)   הוראה, בתקנון או בחוזה, העומדת בסתירה לסעיפים קטנים (א) או (ב) –  בטלה, זולת אם היא מיטיבה עם בעלי הדירות.

          (ד)  בסעיף זה –

          "מכל מיטלטל" ו"מכל נייח" – כהגדרתם בחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה), התשמ"ט-1989;

          "מערכת גז מרכזית" – מערכת להספקת גז שבאמצעותה מסופק גז לשתי דירות או יותר.

התקנת מעלית

59ו.   (א)  בעלי דירות שבבעלותם שני שלישים מהדירות בבית המשותף, רשאים להחליט באסיפה הכללית על התקנת מעלית ברכוש המשותף, אם נתקיימו תנאים אלה:

(1)   ניתן לקבל היתר בניה להתקנת המעלית לפי חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965;

(2)   ניתן להתקין את המעלית באופן שלא יהיה בו כדי לגרום פגיעה מהותית בדירות האחרות או בחלקן, ברכוש המשותף או בחזות הבית.

          (ב)  (1)   בעלי הדירות המחליטים על התקנת המעלית ישאו בהוצאות התקנתה, ורשאים הם להסכים כי רק מקצתם ישאו בהוצאות כאמור;

(2)   בעלי הדירות בקומת הקרקע לא ישאו בהוצאות התקנת המעלית, אף אם הם נמנים עם המחליטים להתקינה;

(3)   כל בעלי הדירות יהיו חייבים להשתתף בהוצאות החזקתה והפעלתה של המעלית;

(4)   התשלומים שבהם ישאו בעלי הדירות לפי סעיף קטן זה, יהיו בהתאם ליחס שבין שטח רצפת כל דירה לבין שטח הרצפה של כל הדירות שבעליהן נושאים באותם התשלומים.

          (ג)   (1)   בעלי הדירות רשאים לקבוע, בתקנון מוסכם, כי הוראות סעיף זה לא יחולו עליהם;

(2)   אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהוראה מיוחדת הקיימת בתקנון מוסכם בדבר התקנת מעלית.

          (ד)  (1)   ההוראות בפרק ו' סימן ד' יחולו על הדיון לפי סעיף זה בפני המפקח, בשינויים המחוייבים;

(2)   המפקח רשאי להורות על ביטול החלטה שהתקבלה לפי סעיף זה, על שינויה או על התנייתה בתנאים, לרבות בפיצוי, הכל כפי שימצא לנכון.

הפעלת מעלית כמעלית שבת

59ז.   (א)  בבית משותף שבו דירות המשמשות למגורים, כולן או חלקן, ושבו מותקנת יותר ממעלית אחת ובאחת המעליות הותקן מנגנון פיקוד שבת, רשאי כל בעל דירה לדרוש כי המעלית שבה הותקן המנגנון תופעל כמעלית שבת; דרש בעל דירה כאמור, תופעל המעלית כמעלית שבת.

          (א1) בבית משותף כאמור בסעיף קטן (א), שמותקנת בו מעלית אחת או יותר ולא הותקן באחת המעליות, לפי העניין, מנגנון פיקוד שבת, רשאים רוב בעלי הדירות להחליט על התקנת מנגנון פיקוד שבת, וכן על הפעלת המעלית או אחת המעליות, לפי העניין, כמעלית שבת.

          (ב)  שר המשפטים יקבע את זמני הפעלת מעלית שבת בהתחשב, בין השאר, במספר האנשים הדורשים את הפעלתה ובצורכיהם.

          (ג)   על אף האמור בסעיף קטן (ב), רשאים כל בעלי הדירות בבית המשותף להחליט על הפעלת מעלית שבת בשעות מסוימות.

          (ג1) לא קבע שר המשפטים זמני הפעלה כאמור בסעיף קטן (ב), תופעל מעלית שבת בזמנים שיקבעו רוב בעלי הדירות, ובלבד שקביעת זמני הפעלת מעלית שבת כאמור בסעיף קטן (א1) תהיה בהתחשב בכלל המשתמשים במעלית ובצורכיהם.

          (ד)  (1)   בעלי הדירות הדורשים את הפעלת מעלית השבת יישאו בהוצאות החזקתה והפעלתה הנובעות מהפעלת המעלית כמעלית שבת;

(2)   בעלי הדירות הדורשים התקנת מנגנון פיקוד שבת כאמור בסעיף קטן (א1), יישאו בהוצאות התקנתו.

          (ה)  התשלומים שבהם יישאו בעלי הדירות לפי סעיף זה, יהיו בהתאם ליחס שבין שטח רצפת כל דירה לבין שטח הרצפה של כל הדירות שבעליהן נושאים באותם תשלומים.

          (ו)   לענין סעיף זה, בבית מורכב כמשמעותו בסעיף 59, יראו כל מבנה או אגף בו כבית משותף.

          (ז)   הוראות פרק ו' סימן ד' יחולו על הדיון לפי סעיף זה בפני המפקח, בשינויים המחויבים.

          (ח)  בסעיף זה –

          "מנגנון פיקוד שבת" – כהגדרתו בחוק התקנת מעליות שבת בבנינים ציבוריים ובבניני מגורים (הוראות ותיקוני חקיקה), תשס"א-2001;

          "מעלית שבת" – מעלית שבה מותקן מנגנון פיקוד שבת ושהתקיימו לגביה הוראות סעיף קטן (א) או (א1), לפי העניין.

תאורה בשבת ובמועד

59ח.  (א)  בעל דירה רשאי, בלא הסכמת בעלי הדירות האחרים, להתקין, על חשבונו, מנגנון המאפשר הפעלה אוטומטית של תאורה בלא חילול שבת (בסעיף זה – המנגנון) ברכוש המשותף והוא יישא בהוצאות החזקתו של המנגנון והפעלתו, ובלבד שהתקיימו כל אלה:

(1)   נמסרה על כך הודעה מוקדמת בכתב לנציגות הבית המשותף ובאין נציגות לבית, תימסר הודעה כאמור לכל דירה בבית המשותף;

(2)   ניתנה התחייבות מצד בעל הדירה להשיב את המצב לקדמותו ולשאת בהוצאות הכרוכות בכך אם לא יהיה עוד צורך במנגנון;

(3)   אין בהפעלת המנגנון משום פגיעה או מטרד בבעל דירה אחרת.

          (ב)  בבית מורכב, כהגדרתו בסעיף 59, תימסר הודעה כאמור בסעיף קטן (א)(1) לבעלי הדירות באותה כניסה.

בית משותף שנהרס

60.  (א)  נהרס בית משותף, כולו או מקצתו, מכל סיבה שהיא, ובעלי הדירות ששלושה רבעים לפחות מהרכוש המשותף צמודים לדירותיהם (להלן – המשקמים) החליטו להקים את הבית מחדש או לתקנו, ישא כל בעל דירה בהוצאות הכרוכות בכך לגבי דירתו, ובעלי כל הדירות ישתתפו בהוצאות הכרוכות בכך לגבי הרכוש המשותף, כל אחד לפי החלק ברכוש המשותף הצמוד לדירתו.

          (ב)  סירב בעל דירה להשתתף בהקמת הרכוש המשותף או תיקונו, רשאי המפקח, על פי בקשת המשקמים ולאחר שנוכח שאין אפשרות מעשית להקים את הבית המשותף לגבי יתר הדירות בלבד, לצוות על בעל הדירה להעביר, תוך המועד שקבע ושלא יפחת מששה חדשים, את זכותו בדירה לאדם אחר שיקבע בעל הדירה, ושיבוא במקומו בכל הנוגע לחובת ההקמה או התיקון.

          (ג)   לא העביר בעל הדירה את זכותו כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי המפקח, על פי בקשת המשקמים, לצוות על העברת הזכות למי שהציעו המשקמים, ובאין הצעה מצידם – למי שקבע המפקח, ועל רישומה על שמו של אותו אדם לאחר שישולם לבעל הדירה, או יופקד ביד המפקח, שוויה של הזכות.

          (ד)  נתגלעו חילוקי דעות לגבי שווי הזכות, ייקבע השווי על ידי המפקח לפי בקשת המשקמים או בעל הדירה.

          (ה)  כל בקשה למפקח להשתמש בסמכות מסמכויותיו לפי סעיף זה, דינה כדין תביעה לפני המפקח לפי סימן ד'.

סימן ג': ניהול הבית המשותף

תקנון

61.  בית משותף יתנהל על פי תקנון המסדיר את היחסים בין בעלי הדירות ואת זכויותיהם וחובותיהם בקשר לבית המשותף.

תקנון מוסכם

62.  (א)  בעלי הדירות רשאים לערוך תקנון ולשנות את הוראותיו ברוב של בעלי הדירות ששני שלישים של הרכוש המשותף צמודים לדירותיהם, אולם אין לקבוע או לשנות בתקנון זכויות של בעלי דירות או להטיל עליהם חובות או תשלומים מסוג או בשיעור שלא פורשו בחוק זה אלא בהסכמתם, ואין לקבוע הצמדה של חלק מסויים מהרכוש המשותף לדירה פלונית אלא בהסכמת כל בעלי הדירות.

          (א1) הוצמד חלק מסויים מהרכוש המשותף לדירה פלונית, ניתן להעבירו לדירה אחרת בבית ללא הסכמת בעלי הדירות האחרים ובלבד שנתקיימו הוראות סעיף 145.

          (ב)  לענין סעיף קטן (א), "בעל דירה" – לרבות המחכיר בדירה המוחכרת בחכירה לדורות ומחכיר המשנה בדירה המוחכרת בחכירת משנה לדורות.

          (ג)   תקנון וכל שינוי בו ניתנים לרישום, ומשנרשמו, כוחם יפה גם כלפי אדם שנעשה בעל דירה לאחר מכן.

תקנון שנערך על ידי יחיד

63.  תקנון ניתן לרישום אף בשעה שהבית המשותף על כל דירותיו הוא בבעלותו של אדם אחד.

התקנון המצוי

64.  מקום שלא נרשם תקנון לפי סעיף 62, ובמידה שאין בתקנון שנרשם הוראה בנדון, יראו את התקנון המצוי שבתוספת כתקנון שנרשם על ידי בעלי הדירות.

נציגות הבית המשותף

65.  לכל בית משותף תהיה נציגות לשם ניהול עניני הבית המשותף; הנציגות תיכון ותפעל לפי הוראות התקנון.

הנציגות הראשונה

66.  (א)  עם רישום הבית בפנקס הבתים המשותפים ימנה המפקח שנתן את צו הרישום נציגות זמנית לאותו בית עד שתיכון הנציגות הראשונה לפי התקנון; הרכב הנציגות הזמנית יהיה בהתאם להמלצת בעלי הדירות שביקשו את הרישום; באין המלצה כזאת, ימנה המפקח נציגות זמנית לפי שיקול דעתו מבין בעלי הדירות שבבית המשותף או – אם לא היתה אפשרות מעשית לעשות כן – שלא מבין בעלי הדירות, ורשאי הוא לקבוע לה שכר שישולם לה על ידי בעלי הדירות.

          (ב)  דינה של נציגות שנתמנתה כאמור בסעיף קטן (א) יהא לכל דבר כדין נציגות שנכונה לפי הוראות התקנון.

הנוהל באין נציגות

67.  (א)  לא נכונה בבית משותף נציגות לפי הוראות התקנון, או שהנציגות אינה פועלת, רשאי המפקח למנות לאותו בית נציגות, והוראות סעיף 66 יחולו, בשינויים המחוייבים, על מינוי הנציגות, על קביעת שכרה ועל מעמדה.

          (ב)  קבע תקנונו של הבית המשותף בחירת הנציגות באסיפה כללית, לא ישתמש המפקח בסמכותו לפי סעיף קטן (א) אלא לאחר שכינס את בעלי הדירות לאסיפה כללית לבחירת הנציגות והנציגות לא נבחרה באסיפה, או שנוכח כי בנסיבות המקרה כינוס האסיפה לא יהיה מעשי.

השכר לנציגות

68.  השכר שנקבע על ידי המפקח לנציגות שנתמנתה כאמור בסעיף 66 או בסעיף 67, דינו כדין הוצאה שבעלי הדירות חייבים להשתתף בה כאמור בסעיף 58.

הנציגות   מורשה של בעלי הדירות

69.  הנציגות תשמש מורשה של כל בעלי הדירות בכל ענין הנוגע להחזקתו התקינה ולניהולו של הבית המשותף, והיא זכאית בענינים אלה להתקשר בחוזים ולהיות צד בכל הליך משפטי ובכל משא ומתן אחר בשם כל בעלי הדירות.

אסיפה כללית

70.  קבע תקנונו של בית משותף הוראות בדבר קיום אסיפה כללית של בעלי הדירות והאסיפה לא נתכנסה במועדה בהתאם להוראות התקנון, רשאי המפקח לכנסה ולקבוע את סדר יומה, והוראות התקנון בדבר אסיפה כללית יחולו כאילו כונסה בהתאם להוראותיו.

החלטות בעלי הדירות

71.  (א)  החלטה של בעלי הדירות שנתקבלה בהתאם לתקנון ונרשמה בספר ההחלטות תחייב כל בעל דירה, בין שהיה בעל דירה בשעת קבלת ההחלטה ובין שהיה לבעל דירה אחרי קבלתה; ספר ההחלטות יהיה פתוח לעיון בכל עת סבירה לכל בעל דירה.

          (ב)  (1)   בעלי הדירות רשאים לקבוע, בתקנון או בהחלטה שהתקבלה ברוב של בעלי הדירות ששני שלישים של הרכוש המשותף צמודים לדירותיהם, כי הניהול וההחזקה התקינה של הרכוש המשותף, כולם או רובם, יתבצעו על ידי מי שבעלי הדירות יתקשרו עמו למטרה כאמור (בחוק זה – מתחזק).

                 (2)   החלטה לענין התקשרות עם מתחזק מסוים או לענין החלפתו תתקבל בידי בעלי הדירות שיותר ממחצית הרכוש המשותף צמוד לדירותיהם.

          (ג)   דינו של שכר המתחזק כדין הוצאה שבעלי דירות חייבים להשתתף בה, כאמור בסעיף 58(א).

          (ד)* על המתחזק יחולו, לענין ניהול החשבונות ואישורם והמצאת מידע לבעלי הדירות, החובות המוטלות על גזבר בסעיף 16 לתקנון המצוי שבתוספת.

סימן ג1: שינויים ברכוש המשותף ובזכויות הבניה

הגדרות

71א.  בסימן זה:

          "חוק התכנון והבניה" – חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965;

          "זכויות בניה" – זכויות לבניה בבית משותף לפי תכנית בת-תוקף כמשמעותה בפרק ג' לחוק התכנון והבניה;

          "הרחבה" – הגדלה של שטח דירה קיימת בבית המשותף שניתן לקבל לגביה היתר בניה לפי תכנית בת-תוקף;

          "מרחב מוגן" – מקלט כהגדרתו בסעיף 11 לחוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א-1951, במתכונת מרחב הבנוי בתוך מעטפת המבנה, המיועד להגן על החוסים בו מפני התקפה והמתוכנן בהתאם להוראות לפי החוק האמור;

          "מרחב מוגן דירתי" – מרחב מוגן הממוקם בתחום הדירה והמיועד לשרת את דיירי הדירה בלבד;

          "מרחב מוגן קומתי" – מרחב מוגן המיועד לשרת כמה דירות ואשר הכניסה אליו היא מרכוש משותף בקומה.

שינויים ברכוש המשותף ובזכויות הבניה

71ב.  (א)  על אף הוראות סעיף 62(א) סיפה, או סעיף 12(ב) לתקנון המצוי שבתוספת, רשאים מי שבבעלותם שלושה רבעים מהדירות ושני שלישים מהרכוש המשותף צמוד לדירותיהם, להחליט בדבר הוצאה של חלקים מסויימים מהרכוש המשותף והצמדתם לדירה פלונית, לשם בניה שמטרתה הרחבת אותה דירה, וכן להחליט בדבר חלוקת זכויות הבניה הנדרשות לצורך זה, ואולם, היה נושא ההחלטה כאמור הרחבת דירה פלונית אחת או יותר לשם בניית מרחב מוגן דירתי או מרחב מוגן קומתי, רשאים להחליט על כך מי שבבעלותם שישים אחוזים מהדירות.

          (ב)  לא תתקבל החלטה כאמור בסעיף קטן (א) אם יש בה כדי לפגוע בזכויות בניה יחסיות של כל בעל דירה להרחבה לפי סימן זה.

          (ג)   בעל דירה שהורחבה ייראה כמי שהסכים להרחבה דומה של כל דירה אחרת באותו בנין.

          (ד)  נתקבלה החלטה כאמור בסעיף קטן (א), חייב בעל דירה, שדירתו ניתנת להרחבה בשיעור יחסי העולה על חלקו ברכוש המשותף והמבקש להרחיבה, לשלם במועד החלטת ההרחבה, תשלומי איזון לבעל דירה שדירתו אינה ניתנת להרחבה או שההרחבה פחותה מחלקו היחסי ברכוש המשותף.

          (ה)  לא הגיעו בעלי הדירות להסכמה באשר לגובה תשלומי האיזון, יקבעו התשלומים על ידי שמאי מקרקעין, שימונה בהסכמה.

          (ו)   הוצאות השמאות יחולו על בעלי הדירות בהתאם לחלקם היחסי ברכוש המשותף, לפני החלטת ההרחבה.

          (ז)   לא תתקבל החלטת הרחבה שיש בה כדי למנוע מבעל דירה את האפשרות לבנות סוכה, אם נהג לעשות כן לפני ההחלטה.

הגשת תביעה למפקח

71ג.   (א)  בעל דירה המתנגד להחלטה שנתקבלה כאמור בסעיף 71ב(א), וטוען לפגיעה מהותית בזכויותיו, בעל דירה המבקש מינוי שמאי מקרקעין בהעדר הסכמה, או בעל דירה החולק על קביעת השמאי רשאי לפנות למפקח בתביעה.

          (ב)  התביעה תוגש תוך 30 ימים מיום קבלת ההחלטה, ואם בעל הדירה לא היה נוכח בעת קבלת ההחלטה, תוך 30 ימים מיום המצאת ההחלטה; המפקח רשאי להאריך את המועד להגשת התביעה מטעמים מיוחדים שיירשמו.

          (ג)   הוראות סימן ד' לפרק זה יחולו על הדיון בפני המפקח, בשינויים המחוייבים.

          (ד)  ראה המפקח כי נפגעה זכותו של בעל דירה, פגיעה מהותית, או כי טעה שמאי המקרקעין שנקבע כאמור, רשאי הוא להורות על ביטול ההחלטה שנתקבלה, לשנותה או להתנותה בתנאים, הכל כפי שימצא לנכון, בין בדרך של תשלומי איזון ובין בדרך אחרת, וכן רשאי הוא ליתן הוראות לענין סדרי הרישום בלשכת רישום המקרקעין.

          (ה)  אין בפניה למפקח, כשלעצמה, כדי להוות עילה לעיכוב ביצוע ההרחבה, אלא אם כן הורה המפקח אחרת.

תחולה

71ד.  (א)  בעלי הדירות בבית משותף רשאים לקבוע, בתקנון מוסכם, כי הוראות סימן זה לא יחולו עליהם.

          (ב)  אין בהוראות סימן זה כדי לגרוע מהוראה מיוחדת הקיימת בתקנון מוסכם בדבר הרחבת דירה או זכויות בניה.

סימן ד': יישוב סכסוכים בין בעלי הדירות

סמכות להכריע בסכסוכים

72.  (א)  סכסוך בין בעלי דירות בבית משותף בדבר זכויותיהם או חובותיהם לפי התקנון או לפי סעיפים 58, 59 או 59א עד 59ג ו-59ה עד 59ח, לפי סעיף 1א לחוק המקרקעין (החלפת ספק גז המספק גז באמצעות מערכת גז מרכזית), התשנ"א-1991, לפי חוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה), התשס"ח-2008 או לפי סעיפים 6נט עד 6סא, 21ב ו-27ג לחוק הבזק, תשמ"ב-1982 יכריע בו המפקח.

          (ב)  סכסוך בין בעלי דירות בבית משותף בדבר הסגת גבול מצד בעל דירה לגבי דירה אחרת או לגבי הרכוש המשותף, רשאי התובע להביאו, לפי בחירתו, לפני בית משפט מוסמך או לפני המפקח.

          (ג)   האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב) יחול גם במקרה שמחזיק הדירה מטעם בעל הדירה או המתחזק הוא צד לסכסוך, ואם היתה דירה מוחכרת בחכירה לדורות או בחכירת משנה לדורות – גם אם צד לסכסוך הוא המחכיר לדורות או מחכיר המשנה לדורות.

          (ד)  האמור בסעיף זה אינו גורע מתקפו של הסכם למסור סכסוכים כאמור להכרעת בורר.

הזכות לתבוע בסכסוך

73.  ואלה זכאים להביא סכסוך להכרעתו של המפקח:

(1)   כל בעל דירה או צד אחר לסכסוך כמוגדר בסעיף 72;

(2)   נציגות הבית המשותף.

סמכויות המפקח

74.  למפקח הדן בסכסוך יהיו כל הסמכויות שיש לשופט בית משפט שלום הדן בתביעה אזרחית.

דיון בסכסוך

75.  (א)  מפקח הדן בסכסוך רשאי לסטות מדיני הראיות ומסדרי הדין הנוהגים בבתי המשפט, אם היה משוכנע שהדבר יועיל לגילוי האמת ולעשיית צדק; החליט לסטות מדיני הראיות ומסדרי הדין הנוהגים בבתי המשפט, ירשום את הטעמים שהניעוהו לכך.

          (ב)  התחיל מפקח לדון בסכסוך ונבצר ממנו לסיים את הדיון בו, ימשיך מפקח אחר בדיון מהשלב אליו הגיע קודמו, אולם רשאי הוא להרשות הבאת הראיות שנית, כולן או מקצתן.

          (ג)   החלטת המפקח תהיה בכתב, תנומק ותומצא לכל אחד מהצדדים.

אכיפתם של החלטות וצווים

76.  החלטת המפקח בסכסוך וצו ביניים שנתן, דינם, לענין אכיפה והוצאה לפועל ולענין סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, כדין פסק דין או צו ביניים של בית משפט שלום.

ערעור

77.  (א)  כל צד לסכסוך הרואה עצמו נפגע על ידי החלטת המפקח רשאי, תוך תקופה שנקבעה בתקנות, לערער עליה לפני בית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא הבית המשותף.

          (ב)  הגשת הערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה אלא אם ציווה על כך המפקח או בית המשפט שלפניו הוגש הערעור.

          (ג)   בערעור על החלטת המפקח לפי סעיף 72(ב) ידון בית המשפט המחוזי בשלושה שופטים.

          (ד)  פסק-הדין של בית המשפט בערעור לפי סעיף קטן (א) ניתן לערעור ברשות כאמור בסעיף 19(ב) לחוק בתי המשפט, תשי"ז-1957.

פרק ו'1: בתים שאינם רשומים כבתים משותפים

הגדרות

77א.  בפרק זה –

          "בית" – מבנה של קבע, שיש בו לפחות שתי דירות, ובכלל זה הקרקע שעליה נבנה, ואינו רשום כבית משותף;

          "דירה" – חדר או תא, או מערכת חדרים או תאים, שנועדו לשמש יחידה שלמה ונפרדת למגורים, לעסק או לכל צורך אחר;

          "בעל דירה" – מי שעל פי הסכם בכתב זכאי להירשם כבעל דירה בבית או שהוא רשום או זכאי על פי הסכם בכתב להירשם כחוכר לדורות או כחוכר משנה לדורות; כל מחזיק בדירה בבית יראוהו לענין פרק זה כבעל דירה, כל עוד לא הוכיח שאינו כך;

          "רכוש משותף" – כל חלקי הבית חוץ מהדירות, ולרבות הקרקע, הגגות, הקירות החיצוניים, המסד, חדרי המדרגות, מעליות, מקלטים וכן מיתקני הסקה או מים וכיוצא באלה המיועדים לשמש את כל בעלי הדירות או מרביתם אפילו הם בתחומי דירה מסויימת.

תחולת הוראות של פרק ו'

77ב.  סעיפים 56, 57, 58, 59, 59א עד 59ג, 59ה עד 59ז, 62(א), 65, 68 עד 70, 71, 71א עד 71ד, ו-72 עד 77 וכן סעיף 1א לחוק המקרקעין (החלפת ספק גז המספק גז באמצעות מערכת גז מרכזית), התשנ"א-1991, והתוספת לאותו חוק יחולו על בית לפי פרק זה, בשינויים המחוייבים.

תקנון

77ג.   בית יתנהל לפי התקנון המצוי שבתוספת.

הנציגות הראשונה

77ד.  (א)  המפקח רשאי למנות לבית נציגות זמנית עד שתיכון הנציגות הראשונה לפי התקנון; הרכב הנציגות הזמנית יהיה בהתאם להמלצת הבעלים של מחצית הדירות; באין המלצה כזאת, ימנה המפקח נציגות זמנית לפי שיקול דעתו מבין בעלי הדירות שבבית, או – אם לא היתה אפשרות מעשית לעשות כן – שלא מבין בעלי הדירות, ורשאי הוא לקבוע שכר שישלמו לה בעלי הדירות.

          (ב)  דינה של נציגות שנתמנתה כאמור בסעיף קטן (א) יהא לכל דבר כדין נציגות שנכונה לפי הוראות התקנון.

הנוהל באין נציגות

77ה.  לא נכונה בבית נציגות לפי הוראות התקנון, או שהנציגות אינה פועלת, רשאי המפקח למנות לאותו בית נציגות, והוראות סעיף 77ד יחולו, בשינויים המחוייבים, על מינוי הנציגות, קביעת שכרה ומעמדה.

דין בית שנרשם

77ו.   בית שנרשם בפנקס הבתים המשותפים לאחר שהתנהל לפי פרק זה יחולו עליו הוראות אלה:

(1)   זכות או חובה שהיתה לנציגות הבית ערב הרישום תהיה לנציגות הבית המשותף שנכונה לאחר רישומו;

(2)   הליך משפטי עקב סכסוך כאמור בסעיף 72 שהוחל בו ערב הרישום, ימשיכו בו ויראוהו, בשינויים המחוייבים, כאילו הוגש לפי סימן ד' לפרק ו'.

פרק ז': זכויות במקרקעי הזולת

סימן א': שכירות

שכירות של חלק מסויים של מקרקעין

78.  על אף האמור בסעיף 13 ניתן להשכיר חלק מסויים של המקרקעין.

דינה של שכירות קצרה

79.  (א)  על אף האמור בסעיפים 7 ו-8, שכירות לתקופה שאינה עולה על חמש שנים אינה טעונה רישום, והתחייבות לעשות עסקה כזאת אינה טעונה מסמך בכתב.

          (ב)  הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על שכירות שיש עמה ברירה להאריך את תקופתה לתקופה כוללת העולה על חמש שנים, ולא על שכירות שתקופתה, כולה או מקצתה, חלה כעבור חמש שנים מגמירת חוזה השכירות.

          (ג)   אין בהוראות סעיף זה כדי למנוע רישום של שכירות שאינה טעונה רישום, אם ביקשו זאת הצדדים.

שכירות קצרה נוגדת

80.  הושכרו מקרקעין בשכירות שאינה טעונה רישום ולא נרשמה, ולפני שנמסרו לשוכר חזר המשכיר והשכירם לאדם אחר בשכירות שאינה טעונה רישום והנוגדת את השכירות הראשונה, זכותו של השוכר הראשון עדיפה, אך אם השני שכר וקיבל את המקרקעין בתום לב – זכותו עדיפה.

שיעבוד שכירות במשכנתה או בזיקת הנאה

81.  (א)  שכירות שנרשמה, רשאי השוכר, בכפוף למוסכם בתנאי השכירות, לשעבדה במשכנתה בלי הסכמת המשכיר והוראות סימן ב' יחולו, בשינויים המחוייבים.

          (ב)  שכירות שנרשמה, רשאי השוכר, בכפוף למוסכם בתנאי השכירות, לשעבדה בזיקת הנאה בלי הסכמת המשכיר והוראות סימן ג' יחולו, בשינויים המחוייבים.

82.  (בוטל).

השאלה

83.  הוראות פרק זה, יחולו, בשינויים המחוייבים, על הזכות להחזיק במקרקעין ולהשתמש בהם שלא לצמיתות, שהוקנתה שלא בתמורה.

דיני השכירות וחוקי הגנת הדייר

84.  (א)  בכפוף להוראות פרק זה יחולו על שכירות מקרקעין דיני השכירות הכלליים.

          (ב)  הוראות חוק זה אינן באות לגרוע מהוראות החוקים שענינם הגנת הדייר, לרבות חוק דמי מפתח, תשי"ח-1958.

סימן ב': משכנתה

זכות הממשכן במקרקעין הממושכנים

85.  (א)  משכנתה אינה פוגעת בזכותו של בעל המקרקעין להחזיק בהם, להשתמש בהם ולעשות בהם כל עסקה, והכל בכפוף למוסכם בתנאי המשכנתה.

          (ב)  עסקה שבעל המקרקעין עשה בהם לאחר שמושכנו, אין בה כדי לגרוע מזכותו של בעל המשכנתה לממש אותה, ואין לעסקה כזאת תוקף כלפי מי שרכש את המקרקעין בהוצאה לפועל של המשכנתה.

דרגה שנתפנתה

86.  מושכנו מקרקעין במשכנתאות מדרגות שונות ונפדתה אחת מהן, רשאי בעל המקרקעין להביא במקומה משכנתה אחרת מאותה דרגה, אם נקבעה זכות כזאת בתנאי המשכנתה שלאחריה.

העברת המשכנתה

87.  (א)  בכפוף למוסכם בתנאי המשכנתה רשאי בעל המשכנתה להעביר את המשכנתה, או חלק ממנה, לאדם אחר, יחד עם החוב המובטח על ידיה, כולו או מקצתו, ללא הסכמת בעל המקרקעין.

          (ב)  הועברה המשכנתה ולא נודע לחייב על ההעברה, מופטר הוא על-ידי תשלום החוב לבעל המשכנתה הקודם.

פדיון המשכנתה לפני המועד לקיום החוב

88.  אין בכוחם של תנאי המשכנתה כדי לגרוע מהזכות לפדות את המקרקעין הממושכנים לפני המועד לקיום החוב בהתאם להוראות סעיף 13(ב) לחוק המשכון, תשכ"ז-1967; האמור בסעיף זה לא יפגע בתנאי שהותנה לפני תחילת חוק זה.

הפקדת הפרעון בלשכה

89.  רצה בעל המקרקעין לפרוע מה שמגיע ממנו על פי המשכנתה אלא שבעל המשכנתה לא קיבלהו, רשאי בעל המקרקעין להפקיד את המגיע ממנו, כולו או מקצתו, בידי הרשם ולבקש שהרשם יפקיע את המשכנתה במידה שנפדתה; שר המשפטים רשאי להתקין תקנות לענין סעיף זה.

מימוש המשכנתה

90.  מימוש המשכנתה יהיה על פי פסק דין של בית משפט או על פי צו ראש ההוצאה לפועל ובדרך האמורה בסעיף 18 לחוק המשכון, תשכ"ז-1967.

תחולת חוק המשכון

91.  בכפוף להוראות פרק זה יחולו על משכנתה הוראות חוק המשכון, תשכ"ז-1967; אולם אין למשכן מקרקעין או שכירות רשומה במקרקעין אלא על ידי משכנתה.

סימן ג': זיקת הנאה

הזכאים

92.  זיקת הנאה יכול שתהא לטובת מקרקעין (להלן – מקרקעין זכאים) או לטובת אדם פלוני, לטובת סוג בני אדם או לטובת הציבור.

צורות הזיקה

93.  (א)  זיקת הנאה יכול שתקבע –

(1)   כי בעל המקרקעין הזכאים או מי שהזיקה ניתנה לטובתו זכאי לשימוש מסויים במקרקעין הכפופים;

(2)   כי בעל המקרקעין הכפופים חייב להימנע מביצוע פעולה מסויימת באותם מקרקעין.

          (ב)  זיקת הנאה לטובת מקרקעין יכול גם שתקבע כי בעל המקרקעין הכפופים חייב לבצע בהם פעולה מסויימת או שלא יהיה זכאי למנוע ביצוע פעולה מסויימת במקרקעין הזכאים.

          (ג)   על אף האמור בסעיף 13 יכול שתהא זיקת הנאה לגבי חלק מסויים במקרקעין.

זיקה מכוח שנים

94.  (א)  מי שהשתמש בזכות הראויה להוות זיקת הנאה במשך תקופה של שלושים שנים רצופות רכש את הזיקה והוא זכאי לדרוש רישומה.

          (ב)  הודעה בכתב של בעל המקרקעין למי שמשתמש בזכות כאמור, לרבות הודעה לציבור, שהוא מתנגד לשימוש בזכות, מפסיקה את התקופה האמורה בסעיף קטן (א).

העברת הזיקה

95.  בזיקת הנאה לטובת אדם או סוג בני אדם אין בעלי הזיקה רשאים להעביר זכותם אלא בהסכמת בעל המקרקעין הכפופים, והוא באין הוראה אחרת בתנאי הזיקה.

תקופת הזיקה ותנאיה

96.  זיקת הנאה היא לתקופה בלתי מוגבלת, זולת אם נקבעה לה תקופה בתנאי הזיקה; אולם בית המשפט רשאי, על פי בקשת צד מעונין או היועץ המשפטי לממשלה, לבטל את הזיקה או לשנות תנאיה, אם ראה לעשות כן בגלל אי הפעלת הזיקה או בגלל שינוי בנסיבות השימוש בה או במצב המקרקעין הזכאים או הכפופים; ורשאי בית המשפט לפסוק פיצוי למי שנגרם לו נזק על ידי הביטול או השינוי.

חלוקת המקרקעין

97.  חולקו המקרקעין הזכאים או הכפופים, תוצמד זיקת ההנאה לחלקה שהזיקה היתה לזכותה או לחובתה, לפי הענין.

זיקה בין מקרקעי בעל אחד

98.  (א)  בעל שתי חלקות מקרקעין רשאי לשעבד אחת מהן בזיקת הנאה לטובת השניה.

          (ב)  נתמזגה הבעלות במקרקעין הזכאים ובמקרקעין הכפופים בידי אדם אחד, לא תתבטל זיקת ההנאה משום כך בלבד.

          (ג)   אוחדו המקרקעין הזכאים והמקרקעין הכפופים לחלקה אחת, מתבטלת זיקת ההנאה.

סימן ד': זכות קדימה

זכות קדימה על פי הסכם

99.  (א)  בעל מקרקעין, או בעל חלק בלתי מסויים במקרקעין משותפים, רשאי לרשום זכות קדימה לגבי המקרקעין, או לגבי חלקו בהם, לטובת אדם פלוני, ומשעשה כן, לא יהיה זכאי להעבירם לאחר, אלא אם הציע אותם תחילה לבעל זכות הקדימה.

          (ב)  על זכות הקדימה לפי סעיף זה, יחולו הוראות הסעיפים 105-102, בכפוף למוסכם בתנאי הזכות.

זכות קדימה בין יורשים

100. (א)  מקרקעין שהם משק חקלאי כמשמעותו בסעיף 114 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, והם עברו בירושה, בין על פי דין ובין על פי צוואה, ליורשים אחדים במשותף, לא יהיה יורש זכאי להעביר חלקו בהם לאחר אלא אם הציע אותו תחילה ליורש בעל זכות הקדימה.

          (ב)  בשנתיים הראשונות לאחר מתן צו הירושה או צו אישור הצוואה, יראו כל יורש כבעל זכות קדימה לגבי חלקו של יורש אחר; מכאן ואילך יראו כבעל זכות קדימה רק יורש שרשם תוך השנתיים הראשונות זכות קדימה לעצמו לגבי חלקו של יורש אחר.

זכות קדימה בין בני זוג

101. מקרקעין שהם בבעלות משותפת של בני זוג, והם משק חקלאי או בית עסק המתנהלים על ידיהם במשותף או דירה המשמשת להם מגורים, לא יהיה בן זוג זכאי להעביר חלקו לאחר אלא אם הציע אותו תחילה לבן-זוגו.

רכישה על פי זכות קדימה

102. (א)  הצעה לבעל זכות קדימה תהיה בכתב, שיישלח בדואר רשום, ותציין את המחיר הנדרש בעד המקרקעין המוצעים; העתק מההצעה יישלח לרשם.

          (ב)  תוך שלושים יום מיום קבלת ההצעה רשאי בעל זכות הקדימה לשלם את המחיר הנדרש, בצירוף כל מס או תשלום חובה אחר המגיע ממנו בקשר לרכישה או להפקידם בידי הרשם, ומשעשה כן, יראו את הצדדים כאילו נעשה ביניהם הסכם להעברת המקרקעין במחיר הנקוב בהצעה; הופקד המחיר, ישולם למציע עם גמר העסקה.

          (ג)   בעל זכות קדימה שלא שילם או הפקיד את הסכומים האמורים בסעיף קטן (ב) תוך המועד הקבוע באותו סעיף קטן, רואים אותו, בתום המועד האמור, כמי שסירב לרכוש את המקרקעין.

          (ד)  היו שני בעלי זכות קדימה או יותר, תישלח ההצעה לכולם; הסכימו כולם, או אחדים מהם, לרכוש את המקרקעין המוצעים, ינהגו כאמור בסעיף קטן (ב) לפי חלקו של כל אחד מהם בזכות הקדימה; סירב אחד מהם לרכוש, יעמוד חלקו לזכותם של השאר.

העברת המקרקעין

103. (א)  סירב בעל זכות קדימה לרכוש את המקרקעין המוצעים לו במחיר הנדרש, יהיה המציע רשאי, תוך ששה חדשים מיום הסירוב, להעבירם כרצונו, ובלבד שלא יעבירם במחיר נמוך מהמחיר שצויין בהצעה.

          (ב)  העביר המציע את המקרקעין תוך תקופת ששת החדשים האמורה בסעיף קטן (א), בטלה זכות הקדימה, ואם נרשמה – תימחק; לא העבירם תוך התקופה האמורה, לא יהיה רשאי להעבירם אלא לאחר שהציעם שוב לבעל זכות הקדימה.

אי תחולה על מתנות

104. החובה להציע מקרקעין לבעל זכות קדימה כאמור בפרק זה לא תחול על העברה ללא תמורה, אלא שזכות הקדימה לא תתבטל ותחול לגבי מי שרכש את המקרקעין ללא תמורה.

אי רישום העברות

105. לא תירשם העברת מקרקעין שקיימת לגביהם זכות קדימה, אלא מאחר שנוכח הרשם כי נתמלאו הוראות פרק זה.

זכות קדימה לגבי חכירה לדורות

106. הוראות סימן זה בדבר העברת בעלות, יחולו, ככל שהן נוגעות לענין גם על העברה של חכירה לדורות.

פרק ח': מקרקעי ציבור ומקרקעי יעוד

הגדרות

107. בפרק זה –

          "מקרקעי ציבור" – מקרקעי ישראל כמשמעותם בחוק-יסוד: מקרקעי ישראל, ומקרקעין של רשות מקומית או של תאגיד שהוקם על ידי חיקוק;

          "מקרקעי יעוד" – מקרקעי ציבור המיועדים לתועלת הציבור, והם –

(1)   שפת הים, לרבות מקרקעין שבתחומי נמל;

(2)   נהרות, נחלים ותעלות וגדותיהם;

(3)   דרכים ומסילות ברזל, לרבות מקרקעין המשמשים תחנות של מסילות ברזל;

(4)   נמלי תעופה;

(5)   סוגים אחרים של מקרקעי ציבור שנקבעו בתקנות, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, כמקרקעי יעוד לענין פרק זה.

מקרקעין תת ימיים

108. מקרקעין הנמצאים מתחת למימי החופין של ישראל ומקרקעין הנמצאים מתחת למימי האגמים שבישראל הם של המדינה ונמנים על מקרקעי הציבור.

רישום של מקרקעי יעוד

109. ברישום של מקרקעי יעוד יצויין היותם מקרקעי יעוד.

הפיכת מקרקעי יעוד למקרקעי ציבור

110. (א)  מקרקעי יעוד לא ייהפכו למקרקעי ציבור שאינם מקרקעי יעוד אלא אם אישרה הממשלה או השר שקבעה לכך שחדלו לשמש ליעודם; הודעה על האישור תפורסם ברשומות וציון המקרקעין כמקרקעי יעוד יימחק.

          (ב)  על אף האמור בסעיף קטן (א) ייהפכו מקרקעי יעוד למקרקעי ציבור שאינם מקרקעי יעוד ויירשמו בהתאם לכך אם נועדו לשמש שלא למקרקעי יעוד באחת מתכניות אלה:

(1)   תכנית שאושרה סופית לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965;

(2)   תכנית שאושרה סופית לפי חוק רישום שיכונים ציבוריים (הוראת שעה), תשכ"ד-1964.

איסור עסקאות במקרקעי יעוד

111. במקרקעי יעוד לא יהיה תוקף לכל עסקה הטעונה רישום, לא יינתן צו אכיפה בשל התחייבות לעשות בהם עסקה כזאת, ולא תירשם הערה ביחס להתחייבות כזאת, אלא אם העסקה או ההתחייבות אושרו על ידי הממשלה או השר שקבעה לכך.

אי תחולה

112. במקרקעי ציבור לא יחול סעיף 23.

התיישנות

113. (א)  במקרקעי יעוד אין התישנות.

          (ב)  במידה שלפי חוק זה חלה התיישנות במקרקעי ציבור שאינם מקרקעי יעוד, לא תתחיל תקופת ההתיישנות לפני היום שנרשמו על שם בעליהם.

          (ג)   במקרקעי ציבור לא יחול סעיף 94.

שמירת דינים

114. הוראות פרק זה באות להוסיף על הוראות חוק-יסוד: מקרקעי ישראל, חוק מקרקעי ישראל, תש"ך-1960, וכל דין אחר החל על מקרקעי ציבור או סוג של מקרקעי ציבור, ולא לגרוע מהן.

פרק ט': המרשם

סימן א': הוראות כלליות

לשכת רישום

115. שר המשפטים יקים לשכות רישום ויקבע את אזור פעולתן.

רשמים

116. (א)  שר המשפטים ימנה רשם לכל לשכה ורשאי הוא למנות רשם אחד ללשכות אחדות.

          (ב)  שר המשפטים רשאי למנות סגן רשם ללשכה או ללשכות אחדות, ורשאי הוא להסמיך אדם בסמכויות של רשם, כולן או מקצתן.

מפקחים

117. (א)  שר המשפטים ימנה אנשים הכשירים להיות שופטי בית משפט שלום למפקחים על רישום מקרקעין ויקבע את אזור סמכותם.

          (ב)  מפקח רשאי ליטול לעצמו כל סמכות הנתונה לרשם שבאזור סמכותו. אזור סמכותו של מפקח יכול שיהיה שטח המדינה כולו או חלק או חלקים ממנו.

הממונה על המרשם

118. (א)  שר המשפטים ימנה אדם הכשיר להיות שופט בית משפט מחוזי כממונה על המרשם, ורשאי הוא למנות אדם הכשיר כאמור כסגן הממונה על המרשם.

          (ב)  הממונה על המרשם וסגן הממונה על המרשם רשאים ליטול לעצמם כל סמכות הנתונה למפקח או לרשם.

          (ג)   שר המשפטים רשאי להסמיך מפקח בסמכויות של הממונה על המרשם, כולן או מקצתן.

פרסום ברשומות

119. על הקמת לשכה וקביעת אזור פעולתה, על כל מינוי לפי פרק זה ועל קביעת אזור סמכותו של מפקח תפורסם הודעה ברשומות.

סמכויות חקירה

120. לממונה על המרשם ולכל מפקח יהיו הסמכויות הנתונות לועדת חקירה לפי סעיפים 9 עד 11 לחוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1968, ככל שהדבר דרוש למילוי תפקידיהם.

ערר לממונה

121. (א)  הרואה עצמו נפגע בהחלטה של רשם או מפקח – למעט החלטת מפקח לפי סימן ד' לפרק ו' – רשאי לערור עליה לפני הממונה על המרשם תוך תקופה שנקבעה בתקנות.

          (ב)  הממונה על המרשם רשאי להחליט בערר על פי המסמכים שהיו לפני הרשם או המפקח בלי לשמוע את הצדדים, ורשאי הוא לשמוע את הצדדים וכל אדם אחר, הכל כפי שימצא לנכון לבירור הענין.

          (ג)   על אף האמור בסעיף קטן (א), אין לערור על אישור עסקה לרישום לאחר שנרשמה, אולם אין בהוראה זו כדי לגרוע מכל סעד אחר בקשר לרישום.

ערעור לבית המשפט

122. הרואה עצמו נפגע על ידי החלטת הממונה על המרשם, כולל החלטה בערר לפי סעיף 121, רשאי, תוך תקופה שנקבעה בתקנות, לערער עליה לפני בית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצאים המקרקעין הנדונים.

הפנקסים

123. (א)  בכל לשכה יתנהלו הפנקסים שנקבעו בחוק זה או בתקנות על פיו, ויירשמו בהם המקרקעין הנמצאים באזור פעולתה של הלשכה.

          (ב)  בפנקסים יירשמו, לגבי המקרקעין הנוגעים בדבר –

(1)   העסקאות שהרשם אישרן לרישום;

(2)   פסקי-דין, החלטות וצווים שניתנו על ידי בית משפט או על ידי רשות אחרת המוסמכת לכך על פי דין, והוגשו לרשם;

(3)   כל דבר אחר הטעון רישום, או ניתן לרישום, לפי חיקוק.

עיון בפנקסים

124. הפנקסים המתנהלים בלשכה יהיו פתוחים לעיון הציבור, וכל אדם רשאי לעיין בהם ולקבל העתקים מן הרשום בהם.

כוח ההוכחה של רישום

125. (א)  רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו, אולם אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיפים 93 עד 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969.

          (ב)  רישום בפנקסים לגבי מקרקעין לא-מוסדרים יהווה ראיה לכאורה לתכנו.

סימן ב': הערות

הערת אזהרה

126. (א)  הוכח להנחת דעתו של הרשם כי בעל מקרקעין, או בעל זכות שכירות, שאילה, זיקת הנאה, זכות קדימה או משכנתה, התחייב בכתב לעשות בהם עסקה, או להימנע מעשות בהם עסקה, ירשום הרשם, על פי בקשת מי שהתחייב או מי שזכאי לפי ההתחייבות (להלן – הזכאי), הערה על כך; לענין זה אין נפקא מינה אם ההתחייבות היתה בהסכם, בהרשאה בלתי חוזרת או במסמך אחר, ואם היתה מפורשת או משתמעת, מוחלטת או מותנית.

          (ב)  נרשמה ההערה על-פי בקשת הזכאי בלבד, יודיע הרשם מיד על רישומה למי שהתחייב כאמור.

תוצאות של הערת אזהרה

127. (א)  נרשמה הערת אזהרה וכל עוד לא נמחקה, לא תירשם עסקה הסותרת את תוכן ההערה, אלא בהסכמת הזכאי או לפי צו בית המשפט.

          (ב)  נרשמה הערת אזהרה ולאחר מכן הוטל עיקול על המקרקעין או על הזכות במקרקעין נשוא ההערה, או שניתן צו לקבלת נכסים בפשיטת רגל או צו פירוק נגד בעל המקרקעין או בעל הזכות במקרקעין, או שנתמנה כונס נכסים על רכושו, הרי כל עוד לא נמחקה ההערה, לא יהיה בכל אלה כדי לפגוע בזכויות הזכאי הנובעות מההתחייבות נשוא ההערה, ובלבד שטענה לביטול העסקה מחמת פשיטת הרגל או הפירוק שהיתה עומדת אילו בוצעה העסקה במועדה, תעמוד גם נגד ההתחייבות האמורה.

          (ב1) הערת אזהרה שנרשמה כאמור בסעיף 126, אינה טעונה רישום בכל מרשם או פנקס אחר המתנהל על-פי דין.

          (ג)   עסקה המקנה חלק ממקרקעין, בבעלות או בחכירה לדורות, לרשות מקומית למטרת דרכים או מדרכות או הרחבתם, המתחייבת מתכנית שאושרה לפי חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, לא יראו כעסקה הסותרת הערת אזהרה, ובלבד ששלושים יום לפני רישום העסקה נשלחה הודעה על כך לזכאי על פי הערת האזהרה.

הערה על צורך בהסכמה

128. הוכח להנחת דעתו של הרשם כי עשיית עסקה בידי בעל המקרקעין או בעל זכות במקרקעין מותנית – על פי חיקוק, על פי צו של בית משפט או על פי התחייבות בכתב של הבעל – בהסכמתו של צד שלישי, ירשום הרשם, לפי בקשת הצד השלישי, הערה על כך.

הערה על הגבלת כשרות

129. הוכח לרשם בצו של בית משפט או בתעודה ציבורית כמשמעותה בסעיף 20 לפקודת העדות, כי כשרותו המשפטית של בעל מקרקעין או של בעל זכות במקרקעין נשללה או הוגבלה על פי חוק, ירשום הרשם, לפי בקשת צד מעונין או לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלה, הערה על כך.

הערה על פי  צו בית משפט

130. בית המשפט רשאי, בכל הליך שלפניו בענין זכות במקרקעין, להורות על רישום הערה כפי שיקבע.

תוצאה של רישום הערה

131. נרשמה הערה לפי סעיפים 128, 129 או 130, לא תירשם עסקה הסותרת את תוכן ההערה, כל עוד לא נמחקה ההערה.

מחיקת הערה

132. (א)  הערה שנרשמה לפי סעיפים 126, 128 או 129 תימחק על פי צו של בית משפט או אם הוכח להנחת דעתו של הרשם אחד מאלה:

(1)   הצדדים המעונינים הסכימו למחיקה;

(2)   עילת ההערה בטלה, ובלבד שהרשם הודיע מראש לצדדים המעונינים על כוונתו למחוק את ההערה ונתן להם זמן סביר לפנות לבית המשפט;

(3)   (בוטל).

          (ב)  הערה שנרשמה לפי סעיף 130 תימחק על פי צו של בית משפט.

הערות אחרות

133. שר המשפטים רשאי, במידה שהדבר דרוש להפעלתו של חוק או למניעת הפרתו, לקבוע בתקנות הערות אחרות שהרשם יהא חייב לרשמן, ורשאי הוא לקבוע בתקנות דרכי רישומן ומחיקתן; על הערות כאלה יחולו הוראות סעיף 131 בשינויים המחוייבים.

סימן ג': רישום ראשון וחידוש רישום

זכות לרישום ראשון

134. מקרקעין שעדיין אינם רשומים בפנקסי מקרקעין, כל התובע זכות בהם רשאי לבקש את רישומם.

זכות לחידוש רישום

135. מקרקעין שרישומם הושמד או טושטש, כל התובע זכות בהם וכן היועץ המשפטי לממשלה או נציגו רשאי לבקש חידוש הרישום.

תיקון רישום שטח או גבולות

135א.      מקרקעין לא מוסדרים הרשומים בפנקסי המקרקעין, רשאי בעל זכות בקרקע או היועץ המשפטי לממשלה או נציגו לבקש לתקן רישום לא נכון של השטח או של גבולותיו; היה התיקון עלול לפגוע במקרקעין סמוכים, לא ייעשה התיקון אלא לאחר שניתנה לכל מי שהתיקון עלול להשפיע על זכויותיו הזדמנות סבירה להשמיע טענותיו.

פרסום והתנגדות

136. (א)  הודעה על בקשת רישום לפי פרק זה תפורסם ברשומות.

          (ב)  כל אדם המעונין בדבר וכן היועץ המשפטי לממשלה או נציגו שלא הגישו את הבקשה רשאי להגיש למפקח התנגדות לרישום תוך ששים יום מיום פרסום ההודעה.

ההחלטה בבקשת רישום או חידוש

137. (א)  המפקח יחליט בבקשת הרישום לפי סימן זה לאחר שנתן לצדדים הזדמנות לטעון טענותיהם ולהביא ראיותיהם; הוא רשאי לסטות מדיני הראיות אם היה משוכנע שהדבר יועיל לגילוי האמת; החליט לסטות מדיני הראיות, ירשום את הטעמים שהניעוהו לכך.

          (ב)  החלטת המפקח תהיה בכתב, תנומק ותומצא לכל אחד מהצדדים.

רישום של מקרקעין ללא בעלים

138. מקרקעין שעדיין אינם רשומים בפנקסי המקרקעין ואשר הממונה על המרשם, אחרי בירור עם האפוטרופוס הכללי, אישר שהם ללא בעלים, יירשמו על שם המדינה, אולם אין בכך כדי למנוע מכל אדם לתבוע זכות בהם ולבקש תיקון הרישום.

כוחו של הרישום

139. רישום לפי סימן זה יהווה ראיה לכאורה לתכנו; אין בו כדי למנוע הסדר על פי פקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969.

הגבלת תחולה

140. הוראות סימן זה לא יחולו על מקרקעין שלגביהם אין לעשות רישומים בהתאם לסעיף 35 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969.

סימן ד': רישום בתים משותפים וביטולו

פנקס בתים משותפים

141. בכל לשכה יתנהל פנקס בתים משותפים (בסימן זה – הפנקס).

בית הראוי להירשם בפנקס

142. (א)  בית שיש בו שתי דירות או יותר ואפשר לזהות כל אחת מהן כיחידה נפרדת, ניתן לרישום בפנקס.

          (ב)  שני בתים או יותר שבכל אחד מהם יש דירה אחת או יותר והבתים הוקמו על חלקה או חלקות שאינן ניתנות לחלוקה באופן שכל בית יעמוד על חלקה נפרדת, ניתנים לרישום בפנקס כבית משותף.

          (ג)   שני בתים או יותר שיש להם מיתקנים משותפים, ניתנים לרישום בפנקס כבית משותף.

צו רישום

143. (א)  צו לרישום בית בפנקס יינתן על ידי המפקח, אם ביקשו זאת הבעלים ששטח הרצפה של דירותיהם מהווה למעלה ממחצית שטח הרצפה של כל הדירות שבבית; בדירה המוחכרת בחכירה לדורות או בחכירת משנה לדורות צריך שהבקשה תוגש גם על ידי המחכיר לדורות או מחכיר המשנה לדורות.

          (ב)  צו הרישום יפרט לגבי כל דירה בנפרד את הפרטים שייכללו ברישום בפנקס.

          (ג)   היתה דירה מוחכרת ערב הרישום, רשאים הצדדים, עקב הרישום, לבטל את החכירה ולהעביר את הבעלות בדירה לחוכר, ואם הסכימו לעשות כן, יהיה צו הרישום בהתאם לכך.

רישום שכירות וזכויות אחרות

144. (א)  נרשם בית בפנקס וערב הרישום היה הבית, כולו או חלק בלתי מסויים ממנו, מושכר בשכירות רשומה, תירשם השכירות בפנקס על כל דירה, או על חלק בלתי מסויים מכל דירה, לפי הענין; היתה אחת הדירות מושכרת כאמור, תירשם השכירות על אותה דירה, זולת אם הוסכם בין הצדדים כאמור בסעיף 143(ג).

          (ב)  היה הבית, כולו או חלק בלתי מסויים ממנו, משועבד ערב הרישום במשכנתה או מעוקל כדין, תירשם המשכנתה או העיקול על כל דירה, או על חלק מכל דירה, לפי הענין, זולת אם הוסכם עם הנושה על דרך אחרת.

          (ג)   היתה שכירות כאמור בסעיף קטן (א) משועבדת ערב הרישום במשכנתה או מעוקלת כדין, יירשמו המשכנתה או העיקול על השכירות כפי שנרשמת השכירות בהתאם לסעיף (א); בוטלה השכירות כאמור בסעיף 143(ג), יירשמו המשכנתה או העיקול על הבעלות בדירה.

          (ד)  היה הבית ערב הרישום מקרקעין זכאים או כפופים בזיקת הנאה, תירשם זיקת ההנאה לטובתן או לחובתן של הדירות, לפי ענין הזיקה.

          (ה)  היה הבית, כולו או חלק בלתי מסויים ממנו, כפוף ערב הרישום להערה כמשמעותה בסימן ב', תירשם ההערה בפנקס על כל דירה או על חלק בלתי מסויים מכל דירה, לפי הענין; נרשמה ההערה על סמך התחייבות המתייחסת לאחת הדירות, תירשם ההערה על אותה דירה בלבד.

תיקון צו רישום

145. (א)  המפקח רשאי, על פי בקשת בעל דירה או בעל זכות בדירה, לתקן צו רישום בפנקס, ובלבד שנתן לכל בעל דירה או לבעל זכות בדירה שלא הגיש את הבקשה הודעה מוקדמת והזדמנות לטעון טענותיו.

          (ב)  צו המתקן צו רישום, דינו לכל דבר כדין צו רישום.

ביטול רישומו של בית משותף

146. (א)  המפקח רשאי לצוות על ביטול רישומו של בית בפנקס, אם ביקשו זאת בעלי כל הדירות או אם נוכח שהבית אינו ראוי עוד לרישום בפנקס, ובלבד שנתן לכל בעל דירה, או לבעל זכות בדירה הודעה מוקדמת והזדמנות לטעון טענותיו.

          (ב)  צו הביטול יפרט את הפרטים שייכללו ברישום הנכס בפנקסי המקרקעין.

הרישום החדש בפנקסים

147. ניתן צו ביטול, יבטל הרשם את רישום הבית בפנקס ויחדש את רישומו בפנקסי המקרקעין בתור נכס שהוא בבעלותם המשותפת של מי שהיו ערב מתן צו הביטול רשומים בפנקס כבעלי הדירות, וכל אחד מהם יהיה בעל חלק בלתי מסויים כחלק שהיה לו ברכוש המשותף של הבית המשותף, זולת אם נקבעה בתקנון הוראה אחרת לענין זה.

רישום שכירות וזכויות אחרות

148. (א)  בוטל רישומו של בית בפנקס וערב הביטול היתה דירה בו מושכרת בשכירות רשומה, תירשם השכירות בפנקסי המקרקעין לגבי אותה דירה.

          (ב)  היתה דירה ערב ביטול הרישום משועבדת במשכנתה או מעוקלת כדין, יירשמו המשכנתה או העיקול על חלקו הבלתי מסויים של מי שהיה ערב הביטול בעל הדירה.

          (ג)   היתה שכירות כאמור בסעיף קטן (א) משועבדת במשכנתה או מעוקלת כדין, יירשמו המשכנתה או העיקול על השכירות כפי שנרשמת השכירות בהתאם לסעיף קטן (א).

          (ד)  היתה דירה ערב ביטול הרישום מקרקעין זכאים או כפופים בזיקת הנאה, תירשם זיקת ההנאה על הבית, לפי ענין הזיקה.

סימן ה': אגרות

סמכות של שר המשפטים

149. (א)  שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות אגרות לענין חוק זה וכן רשאי הוא לקבוע מי יהיה חייב בתשלום האגרה.

          (ב)  שר המשפטים רשאי, באישור ועדת הכספים של הכנסת, לקבוע בתקנות תנאים שבהם סוגי בני אדם או סוגים של פעולות יהיו פטורים, או ייהנו מהנחות, מתשלום אגרה או שבהם תשלום האגרה יידחה.

          (ג)   שיעור ההנחה או משך הדחייה בתחומים שנקבעו בתקנות ייקבעו על ידי שר המשפטים או על ידי מי שהשר הסמיך לכך.

          (ד)  אגרה שתשלומה נדחה תהיה שעבוד על המקרקעין הנוגעים בדבר, והרשם ירשום את השעבוד.

שיעורי אגרה לפי שווי

150. (א)  שר המשפטים רשאי לקבוע אגרה בסכום קבוע או שיעורי אגרה לפי שווי המקרקעין או העסקה.

          (ב)  נקבעה אגרה לפי שווי המקרקעין או העסקה, יקבע שר המשפטים בתקנות מי יעשה את השומה, ועל החלטת השומה יחולו הוראות הסעיפים 121 ו-122, בשינויים המחוייבים.

תשלום אגרה כתנאי לרישום

151. על אף האמור בחוק זה, לא תיעשה פעולת רישום מבלי ששולמה תחילה האגרה שנקבעה לאותה פעולה, זולת אם החייב באגרה פטור או קיבל הנחה ממנה או שתשלום האגרה נדחה בהתאם לתקנות.

פרק י': שונות

סימן א': ביטול סוגי מקרקעין

ביטול סיווג

152. סיווג המקרקעין לסוגים שונים שהיה קיים ערב תחילתו של חוק זה מכוח החקיקה העותמנית – בטל.

מקרקעין מסוג "מירי"

153. מקרקעין שערב תחילתו של חוק זה נמנו עם הסוג "מירי", הבעלות בהם תהיה בעלות מלאה בהתאם להוראות חוק זה.

מקרקעין מסוג "מתרוכה"

154. (א)  מקרקעין שערב תחילתו של חוק זה נמנו עם הסוג "מתרוכה" יירשמו על שם המדינה, אולם אם היו המקרקעין בתחום רשות מקומית וערב תחילת חוק זה היו דרכים או שטחים פתוחים, למעט שפת ים, ששימשו בעיקר את תושבי אותה רשות מקומית, יירשמו על שם הרשות המקומית.

          (ב)  מקרקעין שנרשמו על שם רשות מקומית בהתאם לסעיף קטן (א) ואחרי כן שונה שימושם לשימוש שלא היה מצדיק רישומם על שם הרשות המקומית, יעברו לבעלות המדינה.

מקרקעין מסוג "מואת"

155. מקרקעין שערב תחילתו של חוק זה נמנו עם הסוג "מואת" יירשמו על שם המדינה; אולם אם קיבל אדם שטר קנין על מקרקעין כאלה על פי סעיף 103 לחוק הקרקעות העותמני משנת 1274 להג'רה או על פי פקודת העברת קרקעות, זכאי הוא, או חליפו, לרישום המקרקעין על שמו.

שמירת זכויות

156. אין בהוראות סעיפים 153, 154 או 155 כדי לגרוע מזכויות שהיו קיימות ערב תחילתו של חוק זה במקרקעין האמורים בהם.

מחוברים שנרשמו בנפרד מן הקרקע

157. (א)  מבנים או נטיעות (להלן – מחוברים) שערב תחילתו של חוק זה היו רשומים בנפרד מן הקרקע על שם אדם אחד, יירשמו על שמו כיחידה אחת, והרישום הנפרד יבוטל.

          (ב)  (בוטל).

סימן א1: מחיקת עיקולים מהמרשם

הגבלת משך תקפו של עיקול ומחיקתו

157א.      (א)   עברו עשר שנים מיום שנרשם עיקול, רשאי הרשם למחקו אלא אם כן הוגש לרישום צו להארכת תקפו.

          (ב)  החליט הרשם למחוק עיקול בתום התקופה כאמור בסעיף קטן (א), ישלח הודעה, לפחות ארבעים וחמישה ימים לפני המחיקה, למי שהעיקול נרשם לזכותו, ככל שמענו ידוע, או יפרסם על כך הודעה בשני עתונים יומיים.

סימן ב': ביטול דינים והוראות מעבר

ביטולים

158. בטלים –

(1)  חוק הקרקעות העותמני משנת 1274 להג'רה וכל חקיקה עותמנית אחרת שענינה מקרקעין;

(2)  הסעיפים 886-882, 909-905, 956-950, 1044-1008, 1052-1051, 1233-1192, 1246-1241, 1291-1270, 1328, 1646-1644, 1673 ו-1675 למג'לה;

(3)  סעיפים 33-24 לחוק שופטי השלום הזמני העותמני משנת 1331 להג'רה;

(4)  פקודת העברת קרקעות;

(5)  פקודת המשכנתאות (תיקון);

(6)  פקודת קרקעות מחלול, 1920;

(7)  פקודת הקרקעות (מואת);

(8)  פקודת בתי משפט לקרקעות;

(9)  פקודת תיקון ספרי האחוזה, 1926;

(10) סעיפים 44 ו-45 לפקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין);

(11) פקודת חוק הקרקעות (תיקון);

(12) פקודת פנקסי קרקעות, 1944;

(13) חוק לתיקון דיני הקרקעות (המרת "מתרוכה"), תש"ך-1960;

(14) חוק בתים משותפים, תשכ"א-1961 [נוסח משולב].

אי תחולת הוראות מסויימות

159. (א)  הספר העשירי של המג'לה לא יחול על מקרקעין.

          (ב)  חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, לא יחול על תביעות לקיום זכות במקרקעין מוסדרים, אולם אין בכך כדי למנוע טענה מכוח ההתיישנות שאדם היה זכאי לטעון אותה לפני תחילת חוק זה.

עצמאות החוק

160. בעניני מקרקעין לא יחול סימן 46 לדבר המלך במועצתו לארץ-ישראל, 1947-1922.

שלילת זכויות שביושר

161. מתחילת חוק זה אין זכות במקרקעין אלא לפי חוק.

שמירת דינים

162. על אף האמור בסעיפים 152 ו-158 עד 161, אין בהוראות חוק זה כדי לבטל או להביא שינוי –

(1)  בדין המיוחד שהיה קיים ערב תחילתו בנוגע למקרקעין מסוג מוקופה ולהקדשות;

(2)  בדין שהיה קיים ערב תחילתו בנוגע להתיישנות במקרקעין לא-מוסדרים.

תחולה

163. הוראות חוק זה יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון.

תיקון פקודת הפרשנות

164. בפקודת הפרשנות, בסעיף 1, במקום הגדרת "מקרקעין" יבוא:

"מקרקעין" – קרקע, כל הבנוי והנטוע עליה וכל דבר אחר המחובר אליה חיבור של קבע, זולת מחוברים הניתנים להפרדה; אולם מקום שהמלה "מקרקעין" באה בחיקוק שניתן לפני תחילת חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, תהא משמעותה כמשמעות שהיתה נודעת לה אלמלא החוק האמור";

תיקון פקודת הנזיקין

165. בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], אחרי סעיף 48 יבוא:

"מניעת תמיכה

48א. היה במקרקעין משום תמיכה למקרקעין שכנים, תהא עשיית דבר המונע או שולל תמיכה זו – עוולה.

שימוש הדרוש לטובת הציבור

48ב. שימוש במקרקעין הדרוש לטובת הציבור לא יהיה בו מיטרד לענין סימן זה, אף אם הוא גורם נזק למקרקעין שכנים או מונע מבעליהם הנאה מלאה ממקרקעיהם, ובלבד שהנזק שנגרם אינו חורג מתחום הנסבל והמשתמש נקט אמצעים סבירים כדי להקטין את הנזק ככל האפשר; אולם רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים – אם בתשלום חד-פעמי ואם בתשלומים חוזרים – אם נגרם לבעל המקרקעין נזק ממון."

הוראות מעבר

166. (א)  עסקה במקרקעין, והתחייבות לעסקה כזאת, שנעשו לפני תחילת חוק זה, וכן זכות במקרקעין שהיתה מוקנית ערב תחילתו וחוק זה אינו מכיר בה, יוסיף לחול עליהן הדין הקודם.

          (ב)  זכות במקרקעין שחוק זה דן בה יחול עליה חוק זה אף אם נוצרה לפני תחילתו.

קיום מינויים, רישומים וכו'

167. (א)  מי שכיהן ערב תחילת חוק זה בתפקיד של ממונה על המרשם, מפקח או רשם, יראוהו כאילו נתמנה לפי חוק זה.

          (ב)  לשכות רישום שהוקמו, אזורי פעולתן שנקבעו ופנקסים שהתנהלו בהן כדין לפני תחילת חוק זה, יראום כאילו הוקמו, נקבעו והתנהלו לפי חוק זה.

          (ג)   רישומים שנעשו כדין בפנקסים לפני תחילת חוק זה, יראום כאילו נעשו לפי חוק זה.

סימן ג': הפעלת החוק

ביצוע ותקנות

168. שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו, ובין השאר –

(1)  הפנקסים שיתנהלו, סדרי ניהולם וסדרי הרישומים ופרטיהם;

(2)  סדרי העיון בפנקסים וקבלת העתקים מהם;

(3)  סדרי הדין בדיונים ועררים לפי חוק זה;

(4)  ההליכים בקשר לרישום בתים משותפים, לתיקון רישום ולביטול רישום;

(5)  ההליכים בקשר לרישום ראשון וחידוש רישום;

(5א) ההליכים בקשר לתיקון הרישום של שטח או גבולות במקרקעין לא מוסדרים;

(6)  ההליכים בקשר לרישום איחוד ופיצול של חלקות, כולל הרישום מחדש של זכויות בחלקות שהיו רשומות ערב האיחוד או הפיצול;

(7)  סמכויותיהם של רשמים, של מפקחים ושל הממונה על המירשם.

תחילה

169. חוק זה תחילתו ביום כ"ג בטבת תש"ל (1 בינואר 1970).

תחולת פרק ו'1

170. שר המשפטים יחיל בהדרגה, בצווים, את הוראות פרק ו'1 על אזורי המדינה.

תוספת

(סעיף 64)

תקנון מצוי של בעלי הדירות בבית משותף

הגדרות

1.    בתקנון זה –

          "בעל דירה" – לגבי דירה שהוחכרה לתקופה שלמעלה מעשרים וחמש שנים – החוכר או חוכר המשנה, לפי הענין, זולת אם נקבע בחוזה החכירה שלענין התקנון לא יראו אותם כבעלי דירה;

          "רכוש משותף" – כל חלקי הבית המשותף חוץ מן החלקים הרשומים כדירות, ולרבות הקרקע, הגגות, הקירות החיצוניים, המסד, חדרי המדרגות, מעליות, מקלטים, וכן מיתקני הסקה או מים וכיוצא באלה המיועדים לשמש את כל בעלי הדירות או מרביתם אפילו הם בתחומי דירה מסויימת.

שינויים ותיקונים בדירה

2.    (א)  בעל דירה אינו רשאי לעשות בדירתו שינויים או תיקונים הפוגעים ברכוש המשותף או מסכנים או עשויים לסכן את קיומו או משנים או עשויים לשנות את ערכו, אלא אם קיבל תחילה הסכמת האסיפה הכללית של בעלי הדירות. לענין זה, "פגיעה ברכוש המשותף" – לרבות פגיעה בחזותו החיצונית התקינה והאחידה כפי שהיתה בעת גמר הבניה.

          (ב)  בעל דירה אינו רשאי לעשות בדירתו שינויים או תיקונים הפוגעים בדירה אחרת או מסכנים או עשויים לסכן את קיומה, או משנים או עשויים לשנות את ערכה, אלא אם קיבל תחילה הסכמת בעל הדירה האחרת.

          (ג)   כל שינוי או תיקון אחר רשאי בעל דירה לעשות בדירתו על דעת עצמו.

הזכות לתבוע תיקונים

3.    (א)  בעל דירה זכאי לדרוש מהנציגות שתבצע כל תיקון בבית או ברכוש המשותף, שאי ביצועו עלול לפגוע בדירתו או בערכה.

          (ב)  בעל דירה זכאי לדרוש מבעל דירה אחרת שיבצע תיקון בדירה האחרת, שאי-ביצועו עלול לפגוע בדירתו של דורש התיקון.

עבודות לבדק הרכוש

4.    (א)  בעל דירה חייב להרשות שיבוצעו בדירתו העבודות ההכרחיות להחזקתו התקינה של הרכוש המשותף, ולתכלית זו רשאים חברי הנציגות ובני אדם הפועלים בשמה להיכנס לדירתו ולבצע בה עבודות כאמור.

          (ב)  פגעו העבודות האמורות בדירה, חייבים בעלי כל הדירות להשתתף בהוצאות החזרת המצב לקדמותו בשיעור שבו הם משתתפים בהוצאות החזקת הרכוש המשותף.

אסיפה כללית רגילה

5.    (א)  בעלי הדירות יקיימו אחת לשנה אסיפה כללית לשם קביעת דרכי ניהולו של הרכוש המשותף והשימוש בו, קביעת ההוצאות הכרוכות בכך, מינוי נציגות, אישור החשבונות והסדר הענינים האחרים הנובעים מהשכנות בבית המשותף.

          (ב)  הנציגות תקבע את מועד האסיפה הכללית ותועיד אותה; האסיפה הראשונה תתקיים תוך שלושה חדשים מיום רישום הבית בפנקס הבתים המשותפים; לאחר זאת תתקיים האסיפה לא יאוחר מחמישה עשר חודש מיום האסיפה הקודמת.

אסיפה כללית שלא מן המנין

6.    (א)  נוסף על האסיפות הכלליות לפי סעיף 5 רשאית הנציגות להועיד אסיפה כללית כל אימת שהדבר ייראה לה, והיא חייבת להועידה אם דרשו זאת בעליהן של שליש מן הדירות לפחות.

          (ב)  לא הועידה הנציגות אסיפה תוך ארבעה עשר יום מהיום שהוגשה לה דרישה כאמור בסעיף קטן (א), רשאים בעלי הדירות שדרשו זאת להועיד את האסיפה.

כינוס אסיפה

7.    (א)  הודעה על מועד קיומה של אסיפה כללית ומקומה תימסר לבעלי כל הדירות ארבעה ימים לפחות לפני המועד.

          (ב)  הודעה שהוצגה במקום בולט על פני הבית המשותף או בתוכו, רואים אותה כאילו נמסרה לכל בעל דירה יום אחד לאחר שהוצגה.

המנין באסיפה

8.    (א)  רואים אסיפה כללית כחוקית אם הודעה על קיומה נמסרה כאמור בסעיף 7 והשתתפו בה בעליהן של מחצית הדירות לפחות, בעצמם או על ידי באי-כוח.

          (ב)  ההודעה על קיום האסיפה הכללית יכול שתקבע שאם לא יהיה נוכח מנין חוקי בשעה שנקבעה לפתיחת האסיפה, תתקיים האסיפה בשעה אחרת באותו יום, ומשנקבע כן, תהיה האסיפה שנתכנסה בשעה האחרת חוקית בכל מספר של משתתפים.

סדר היום באסיפה

9.    (א)  ההודעה על מועד אסיפה כללית תפרט את סדר יומה.

          (ב)  בעל דירה רשאי להוסיף נושא לסדר יומה של האסיפה, ובלבד שהודעה על כך תימסר לבעלי כל הדירות האחרות יומיים לפחות לפני מועד האסיפה בדרך שנמסרת הודעה על מועד קיומה של אסיפה כללית.

          (ג)   לא תדון אסיפה כללית בנושא שלא נכלל בסדר יומה, אלא אם כל בעלי הדירות הסכימו שהענין יעמוד לדיון בה.

יו"ר ומזכיר מוסמך

10.  אסיפה כללית תבחר יושב ראש ומזכיר האסיפה.

דחיית האסיפה

11.  יושב-ראש האסיפה הכללית רשאי, בהסכמת האסיפה, לדחות את המשכה לתאריך שייראה לו, והוא חייב לדחותה אם דרשו זאת רוב הנוכחים באסיפה.

החלטות

12.  (א)  החלטות האסיפה הכללית יתקבלו ברוב דעות.

          (ב)  החלטה המטילה על בעל דירה חובות או תשלומים מסוג או שיעור שלא פורשו בפרק ו' לחוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969, או בתקנון זה, או המשנה את זכויותיו, לא יהיה לה תוקף לגבי אותו בעל דירה אלא אם הסכים לה.

הצבעות

13.  (א)  ההצבעה באסיפה הכללית תהיה בהרמת ידיים, אך לפי דרישת רבע לפחות מבעלי הדירות הנוכחים תתקיים הצבעה בקלפי.

          (ב)  בהצבעה זכאי בעלה של כל דירה לדעה אחת.

          (ג)   היו הדעות שקולות, יכריע יושב ראש האסיפה.

באי  כוח

14.  (א)  כל בעל דירה רשאי להשתתף באסיפה כללית ולהצביע בה בעצמו או על ידי בא-כוח.

          (ב)  בא-כוח שנתמנה לייצג בעל דירה באסיפה כללית יביא לפני הנציגות, סמוך לפתיחת האסיפה, כתב מינוי חתום בידי בעל הדירה שמינה אותו.

          (ג)   בעל דירה שהוא תאגיד ישתתף באסיפה ובהצבעה על ידי בא-כוח שנתמנה בהתאם לתקנותיו; תעודה חתומה בידי המנהל או המזכיר של התאגיד, והמאשרת שבא-כוחו נתמנה בהתאם לתקנותיו, תשמש ראיה חותכת לכך.

          (ד)  היה לדירה יותר מבעל אחד, ימנו הבעלים אחד מהם, או אדם אחר, כבא-כוחם באסיפה הכללית; בא-כוח שנתמנה כאמור יביא לפני הנציגות, סמוך לפתיחת האסיפה, כתב מינוי חתום בידי כל בעלי הדירה.

הנציגות

15.  (א)  האסיפה הכללית הרגילה תבחר בנציגות בת אחד או יותר, אך לא יותר מחמישה חברים; בנציגות של יותר מאחד ייבחר אחד מחבריה כגזבר.

          (ב)  אסיפה כללית שלא מן המנין רשאית להחליף את הנציגות, לשנות את הרכבה, או להשלימה, אם ירד מספר חבריה מכל סיבה שהיא; נקבע מספר חברי הנציגות ומספר חבריה ירד מכל סיבה עד למטה ממספר זה, יועידו חברי הנציגות הנשארים, תוך עשרה ימים, אסיפה כללית שלא מן המנין לשם השלמת הרכב הנציגות.

          (ג)   תקופת כהונתה של הנציגות, כולל חבריה שנבחרו לפי סעיף קטן (ב), היא עד לבחירת הנציגות החדשה באסיפה הכללית הרגילה הבאה.

          (ד)  החלטות הנציגות יתקבלו ברוב דעות; היו הדעות לגבי הצעה מסויימת שקולות, רואים את ההצעה כנדחית.

חשבונות

16.  (א)  הגזבר יקבל חשבון לכל הוצאה, ימסור קבלה לכל הכנסה וינהל פנקס הכנסות והוצאות; הגזבר יביא לאישור האספה הכללית הרגילה את הפנקס וכן יביא עמו את החשבונות והקבלות שקיבל, העתקי הקבלות שמסר והמסמכים הנוגעים להם.

          (ב)  הגזבר יערוך דין וחשבון כספי אחת לששה חדשים; הדין וחשבון יכלול גם את פירוט ההשקעות של ההכנסות שהצטברו.

          (ג)   בעל דירה רשאי בכל עת סבירה לעיין בפנקס ההכנסות וההוצאות, בחשבונות, בקבלות ובמסמכים הנוגעים להם ובדין וחשבון הכספי.

          (ד)  הגזבר יפקיד את ההכנסות בחשבון בנק על שם הבית המשותף.

          (ה)  שנת הכספים של הבית המשותף תתחיל ביום 1 בינואר, ותסתיים ביום 31 בדצמבר של אותה שנה; שנת הכספים הראשונה תתחיל ביום רישומו של הבית בפנקס הבתים המשותפים ותסתיים ביום 31 בדצמבר הראשון שלאחר יום הרישום.

תוספת שניה

(סעיף 59ג)

חלק א'

התאמות שאינן טעונות הסכמה

1.        התאמת פתח או שער כניסה לחצר הבית המשותף בלא שינוי מבנה הפתח או השער, צורתו או מידותיו, כגון התקנת מאחז יד, מגיף דלת, אינטרקום, לחצן קריאה, פעמון או דיבורית, שינוי מנעול כניסה למנעול קל יותר לתפעול, ושינוי מיקומם.

2.        התאמת דלת או פתח כניסה לבית המשותף בלא שינוי מבנה הדלת או הפתח, צורתם או מידותיהם, כגון התקנת מאחז יד, מגיף דלת, אינטרקום, לחצן קריאה, פעמון או דיבורית, שינוי מנעול כניסה למנעול קל יותר לתפעול, ושינוי מיקומם.

3.        התקנת מאחז יד, לרבות שינוי מאחז קיים או שינוי מיקומו.

4.        בניית סף צדי בשביל גישה קיים למניעת דרדור כיסא גלגלים או לשם הכוונתו של אדם כבד ראיה.

5.        התקנת אמצעי הרמה ידני, לרבות כבש, בין מפלסים, שאורכו אינו עולה על 8 מטרים וכשהפרש הגובה בין המפלס העליון לבין המפלס התחתון אינו עולה על 75 ס"מ, ובלבד שמהנדס ועדה מקומית לתכנון ולבניה אישר, כי אין בהתקנה כאמור כדי למנוע מבעלי הדירות האחרים להשתמש ברכוש המשותף שימוש סביר ובטוח.

6.        החלפה או התקנה של רשת ניקוז (גריל).

7.        התקנת תאורה, לרבות תאורת חירום, בשביל גישה או בכניסה לבית המשותף וכן שינוי עוצמת תאורה.

8.        שינוי גובה ספים, ובלבד שאין בביצוע השינוי כדי לגרום לתקלות במערכת הניקוז.

9.        חספוס עדין של מדרגות או של ריצוף שביל גישה קיים, לשם מניעת החלקה.

10.      התקנת שילוט הכוונה ומידע, לרבות הוספת אותיות מובלטות או כתב ברייל בשילוט קיים.

11.      שינוי אבזרי חשמל, מחשוב, טלוויזיה ותקשורת קיימים והתאמתם לצורכי האדם עם המוגבלות ומידותיו.

12.      שינוי אבזרי שרברבות, ביוב וניקוז, שלא כאמור בפרט 6 לחלק זה, ובלבד שמהנדס ועדה מקומית לתכנון ולבניה אישר, כי אין בהתאמה כאמור כדי לפגוע במערכות הבית המשותף.

13.      שינוי גובה של התקנים ועזרים קיימים בבית המשותף, כגון תיבת מכתבים, ראי וברז שטיפה.

14.      התאמת מקום חניה קיים שיוחד לבעל הדירה, בלא שינוי מיקומו, גודלו או צורתו.

חלק ב'

התאמות הטעונות הסכמת רוב בעלי הדירות

1.        התאמת פתח או שער כניסה לחצר הבית, תוך שינוי מבנה הפתח או השער, צורתו או מידותיו, כגון הסרת מנעול השער, ביטול שער, הרחבת פתח והתקנת שער.

2.        התאמת דלת כניסה או פתח כניסה לבית המשותף, תוך שינוי מבנה הדלת או הפתח, צורתם או מידותיהם, כגון הסרת מנעול הדלת, ביטול דלת או הרחבת פתח והתקנת דלת.

3.        פתיחת פתח כניסה או שער נוסף לחצר הבית המשותף או לבית עצמו.

4.        הרחבת שביל גישה קיים.

5.        שינוי תוואי של שביל גישה קיים, לרבות סלילת שביל חדש.

6.        הריסת גדרות, ובניית גדר, וגדר הגנה, או התקנת סידורי בטיחות בשביל גישה קיים, שאינם כלולים בפרט 4 בחלק א' לתוספת זו, לשם מניעת פגיעה מכלי רכב או מציוד, נפילה, דרדור כיסא גלגלים או לשם הכוונתו של אדם כבד ראיה.

7.        התקנת אמצעי הרמה ידני שאינו כלול בפרט 5 בחלק א' לתוספת זו, או אמצעי הרמה חשמלי, מכני, אלקטרוני, הידרולי או אחר, בין מפלסים, לרבות כבש ומעליון, אך למעט מעלית כאמור בסעיף 59ו לחוק, ובלבד שמהנדס ועדה מקומית לתכנון ולבניה אישר, כי אין בהתקנה כאמור כדי למנוע מבעלי הדירות האחרים להשתמש ברכוש המשותף שימוש סביר ובטוח.

8.        החלפת ריצוף.

9.        ביטול מדרגות קיימות, ביצוע שינוי במדרגות ובניית מדרגות כניסה לבית המשותף.

חלק ג'

התאמות הטעונות הסכמת בעלי הדירות שבבעלותם שישים אחוזים מן הדירות

1.        הכשרת מקום כמקום חניה.

2.        ייחוד או הקצאה של מקום חניה קיים.

חלק ד'

[טופס אישור רופא / פיזיותרפיסט / מרפא בעיסוק, בדבר הצורך בהתאמת דירה או רכוש משותף]

The post חוק המקרקעין, תשכ״ט–1969 appeared first on .

ביום 25.7.19 ייכנס לתוקף תיקון מס' 57 לחוק הגנת הצרכן, התשע"ח-2018.

מטרת התיקון היא להקל על הצרכן בפניותיו לגופים המנויים בתוספת השנייה בכל הקשור למענה אנושי ומקצועי – לפחות לגבי סוגי השירותים שלהלן: טיפול בתקלות, בירור חשבון וסיום התקשרות.

זאת בשתי דרכים: האחת, על ידי פישוט וקיצור המערכת האוטומטית לניתוב שיחות והשנייה, על ידי הגבלת זמן ההמתנה עד קבלת מענה אנושי מקצועי לזמן שלא יעלה על 6 דקות מרגע תחילת השיחה.

תמצית:

1. המצב החוקי ששרר קודם לתיקון החוק, בעניין מענה תוך 3 דקות מכוח התקנות, ממשיך לחול ככל שהתיקון לא משנה אותו, קרי – על שירותים שאינם טיפול בתקלה, בירור חשבון או סיום התקשרות; כמו כן, התקנות ימשיכו לחול כאשר הן קובעות הסדר שאינו קבוע בתיקון 57 ואינו סותר אותו.
2. תיקון החוק משנה לגבי סוגי השירותים נשוא הפניה בהשוואה למצב המשפטי לפי התקנות באופן הבא:
   • זמן ההמתנה לא יעלה על 6 דקות (במקום 3 דקות).
   • האפשרות שתיקון החוק מותיר בידי העוסק להפנות את הצרכן להשארת הודעה במקום המשך המתנה למענה נותרת לבחירת הצרכן, ולא נכפית עליו. כך שאם צרכן בחר שלא להשאיר הודעה קיימת חובה לתת לו מענה תוך שש דקות. בשונה מהמצב החוקי טרם כניסת התיקון לתוקף שבו עוסק המאפשר לצרכן לעבור לשירות השארת הודעה – פטור ממתן מענה תוך זמן מסויים.
   • החוק מסמיך גורמים מוסמכים לקבוע בדין שבתחום אחריותם לאשר חריגה מזמן ההמתנה בשיעורים כפי שיקבעו.
3. חישוב משך זמן ההמתנה הוא מתחילת השיחה, קרי רגע מענה כלשהו לרבות תחילת פעולתו של נתב שיחות אוטומטי. כך היה בהסדר הקודם לפי התקנות וכך גם בהסדר לפי תיקון החוק. 
4. העוסקים לגביהם חל החוק (מנויים בתוספת השניה לחוק): נותני שירותי טלפון נייח, טלפון נייד, שידורי כבלים ולווין, שירותי אינטרנט, ספק גז, ספק חשמל, ספק מים, ספק שירותי רפואה דחופה, בנקים, חברות אשראי, חברות הביטוח והפנסיה.

התיקון מרחיב את חובות העוסק בכל הקשור למתן מענה אנושי מקצועי בשירותים נשוא הפניה:

1. עוסק המנוי בתוספת השנייה לחוק המספק שירות טלפוני הכולל מערכת אוטומטית לניתוב שיחות ייתן מענה אנושי מקצועי לשירותים נשוא הפניה וזאת מיד לאחר האפשרות, אם קיימת, לבחור את השפה בה יינתן המענה האנושי ואת האזור הגיאוגרפי שבו יינתן השירות בלבד.
2. משך ההמתנה לקבלת מענה אנושי מקצועי בשירותים נשוא הפניה לא יעלה על 6 דקות מתחילת השיחה. הפרשנות הראויה היא כי תחילתה של שיחה היא מרגע סיום החיוג ותחילת מענה כלשהו, לרבות תחילת פעולת הנתב האוטומטי. משך המתנה של 6 דקות ייספר מרגע זה עד לקבלת מענה אנושי מקצועי. במילים אחרות משך המתנה של 6 דקות יכלול כל מסר המופנה לצרכן לרבות הזמן שבו פועל הנתב האוטומטי.
3. העוסק לא יפנה את הצרכן לשירות השארת הודעה לגבי השירותים נשוא הפניה, אלא אם הצרכן בחר זאת. המשמעות של הוראה זו היא כי מקום בו בחר הצרכן להמתין לנציג ולא לעבור לשירות השארת הודעה, על העוסק להפנותו למענה אנושי מקצועי בתוך יתרת ה – 6 דקות מתחילת השיחה. במאמר מוסגר יצוין כי על פי המצב החוקי ערב התיקון, קרי על פי התקנות, כאשר העוסק מאפשר לצרכן לעבור לשירות השארת הודעה והצרכן בוחר להמתין לנציג ולא לעבור לשירות השארת הודעה, העוסק לא מחויב להפנותו למענה מקצועי תוך פרק זמן מסוים וזה השוני המשמעותי בין ההסדר החדש כאמור בתיקון 57 לבין התקנות. 
4. מקום בו בחר צרכן להשאיר הודעה, יחולו על העוסק הכללים הקבועים בתקנות לגבי הטיפול בהודעה כאמור. ההסדר בתקנות אינו מתבטל והוא ימשיך לחול על השירות הטלפוני מקום בו לא נקבעה הוראה סותרת בתיקון 57. למשל, ההוראה בתקנות הקובעת כי יש לחזור תוך 3 שעות לצרכן אשר בחר להשאיר הודעה, תמשיך לחול גם לאחר תיקון 57 (ככל שהצרכן בחר להשאיר הודעה).

על אף האמור לעיל, התיקון מסמיך שר הממונה על הסדרת הענף שבו פועל העוסק או גוף אחר שנתונות לו סמכויות לאסדרת הענף שבו פועל העוסק, לאפשר לאותו עוסק לחרוג ממשך זמן ההמתנה הקבוע קרי, 6 דקות, בסוגי השירותים נשוא הפניה, בשיעור מסוים מכלל הפניות לתקופה שקבע או בפרק זמן שקבע.

יובהר כי אין באישור החריגה כאמור לעיל, משום אישור להאריך זמן ההמתנה מעבר ל-6 דקות. זמן ההמתנה נותר כחובה מכוח חוק הגנת הצרכן ואולם אישור החריגה מאפשר לעוסק לא לעמוד בחובה זו לגבי 100% מכלל הפניות.

ככל שגורם מוסמך לא יקבע שיעור חריגה לגבי עוסק המפוקח על ידו, תאכוף הרשות את תיקון 57 ביחס אליו לגבי 100% מכלל הפניות. ככל שיקבע גורם מוסמך שיעור חריגה האכיפה תהיה באחריותו.

The post חוק 6 דקות ההמתנה בטלפון appeared first on .

נעים להכיר – הליך הגישור

הליך הגישור מופעל בהצלחה זה שנים רבות במדינות רבות בעולם כדרך אלטרנטיבית ליישוב סכסוכים, ובשנים האחרונות אף זכה להצלחה בישראל. הגישור הינו הליך לפתרון סכסוכים בכל תחום. בהליך זה, המגשר, שהוא איש מקצוע, משוחח עם הצדדים ומסייע להם להגיע לידי הסכמה על יישוב הסכסוך, וזאת תוך בירור הנושאים שבמחלוקת, גילוי מידע רלוונטי לסכסוך והצגת אפשרויות לפתרונו. בהליך הגישור ניתנת לצדדים הזדמנות להשמיע את טענותיהם, להתבטא בחופשיות, ואף להציע דרכים יצירתיות לפתרון הסכסוך.

להבדיל משופט או בורר, למגשר אין סמכות לכפות פתרון כלשהו על מי מהצדדים.

קיום הליך גישור והשגת הסדר תלויים בהסכמתם המלאה של הצדדים. כל צד רשאי להפסיק את הגישור בכל שלב ולחזור לבית המשפט מבלי שייגרם לו כל נזק. אם יושג הסדר, ניתן להעבירו לבית המשפט לקבלת תוקף של פסק דין, גם אם מדובר בסכסוך שאין לו תיק בבית המשפט. אם הגישור מסתיים ללא הסדר, על הצדדים להגיע לפתרון הסכסוך בדרך אחרת, לדוגמא, אם מדובר בסכסוך שיש לו תיק בבית המשפט, על הצדדים להתייצב לדיון בבית המשפט, כאשר הדברים שנאמרו במסגרת הגישור לא יוכלו לשמש כראיה במשפט.

הגישור משרת מספר מטרות ובהן: שימור ושיפור של מערכות היחסים העסקיות והבינאישיות בין הצדדים, אפשרות לדון באופן לא פורמלי למציאת פתרון לסכסוך, בהסכמת שני הצדדים, באופן שאינו יגרום למי מהם לחוש מקופח.

בתי-המשפט ממליצים

במקרים רבים בתי-המשפט עצמם הם אלה שממליצים לצדדים לנסות את הליך הגישור, אלא שבמקרים רבים הצעה זו מגיעה באיחור, שכן הצדדים כבר החלו ב'התקוטטות משפטית' שגרמה להתפתחות רגשות עזים של איבה בין הצדדים, דבר שבתורו מקשה על נכונות הצדדים להגיע להסדר בהליך של גישור.

המגשר

המגשר הינו איש מקצוע ניטרלי, שתפקידו לסייע לצדדים לנהל משא ומתן, אשר עשוי להוביל לפתרון מוסכם, שימקסם את רווחיהם.

להבדיל משופט או בורר, שבסמכותם להכריע בסכסוך, המגשר אינו מחליט עבור הצדדים, אין בסמכותו לכפות עליהם פתרון, אלא, המגשר רשאי להמליץ לצדדים על פתרונות אפשריים. כתוצאה מכך, הצדדים אינם עסוקים בשכנועו של המגשר, אלא משתפים אותו במידע שיכול להוביל לגיבוש הסכמות. המגשר משתמש בכלים שונים ובמיומנויות תקשורת, תוך בחינת האינטרסים והאופציות אל מול האלטרנטיבות, בהתאם לנסיבות הקשורות לעניין. הוא מסייע לצדדים לגבש פתרון יעיל וישים למחלוקת ביניהם.

תפקיד עורכי הדין בגישור

במידה והצדדים מיוצגים ע"י עורכי דין, לאלו יש תפקיד מרכזי בהליך הגישור, המתחיל במתן הסבר על הליך הגישור ויתרונותיו עם הפניית הסכסוך לגישור. במהלך הגישור יכולים הצדדים להיעזר בעורכי דינם בכל שלב בקבלת ייעוץ לעניין שמירת זכויותיהם, וכן לעניין קבלת החלטות בשלבים מכריעים בהליך. סיומו של הסכסוך בהסדר גישור תלוי רבות בתרומתו ובסיועו של עורך הדין.

כיצד מתנהל הגישור

1. חתימה על הסכם לניהול ההליך

המגשר יסביר לצדדים את אופי ההליך ודרך ניהולו וישיב להם על שאלותיהם על מנת שיבינו את הליך הגישור לאשורו. לאחר מכן, הצדדים והמגשר יחתמו על הסכם לניהול ההליך, על מנת ליצור מחויבות מבחינתם למיצוי הניסיון להגיע להסכמה. בהסכם זה יתחייבו הצדדים, בין היתר, למלא אחר כללי ההליך, לנהוג בתום לב ולשתף פעולה עם המגשר. 

1. פגישות

המגשר יתאם עם הצדדים מועדי פגישות הנוחים להם, ואף יוכל להיפגש ביחידות עם כל אחד מן הצדדים על מנת לשמוע את עמדותיו. מטרת הפגישות הנפרדות של המגשר עם כל אחד מהצדדים, היא בעיקר לתת אפשרות לכל צד לגבש את רצונותיו האמיתיים, ללא החשש מפני חשיפתם לאחר. 

1. גיבוש הסדר בין הצדדים

אם הצדדים הצליחו ללבן את כל המחלוקות ביניהם, יגבשו בסיוע המגשר ובאי כוחם הסכמות המקובלות עליהם, אשר יהוו תשתית להסדר גישור. ניתן להגיש הסדר זה לאישורו של בית המשפט. 

יתרונות הגישור

1. מניעת הסלמה ושמירה על יחסים תקינים

כאשר בין צדדים לסכסוך קיימת או עתידה להיות מערכת יחסים ממושכת, דיונים משפטיים ממושכים עלולים להחריף את הפגיעה ביחסים ביניהם. ככל שהסכסוך מחריף, קשה עוד יותר ליישבו. הליך הגישור משפר מיומנויות תקשורת ומאפשר לשמר ואף לשפר את מערכת היחסים בין הצדדים.

1. חסכון בזמן ובהוצאות

הליך הגישור הוא הליך מהיר ויעיל יותר מן ההתדיינות הארוכה בבתי המשפט. הפגישות מתקיימות ברצף, תדירותן גבוהה ולרוב הן מתקיימות לפני מועד הדיון הראשוני בבית המשפט. כמו כן, הליך זה חוסך לצדדים הוצאות משפטיות ניכרות הנלוות להליך הממושך. הצדדים אף יכולים לפנות לבית המשפט בבקשה להחזר מלוא האגרה ששולמה עם הגיעם להסדר.

1. שליטה בהליך ובתוצאותיו

הגישור מאפשר לצדדים שליטה בהליך ובתוצאותיו. הצדדים יכולים להפסיקו מכל סיבה שהיא ובכל שלב. באפשרותם ליצור בעצמם את הפתרון המתאים להם ללא כל כפייה או הכרעה חיצונית. הליך הגישור לא יסתיים בהסדר מחייב כל עוד לא תושג הסכמת כל הצדדים. הסדר שהושג בהליך הגישור יכול לקבל תוקף של פסק-דין לבקשת הצדדים.

1. חשאיות

בעוד שהדיון בבית המשפט הוא פומבי, הגישור מתנהל בחשאיות ורחוק מעין הציבור. כך לא ייפגעו שמם הטוב והמוניטין של הצדדים באמצעות פרסום שלילי וכיו"ב.

1. סודיות וחיסיון

לפי החוק מוטלת על המגשר חובת סודיות לגבי המתרחש בהליך הגישור ונאסר עליו לגלות לאיש דברים שנאמרו במסגרת ההליך. זאת ועוד, דברים שנאמרים על-ידי צד בפגישה פרטית נפרדת אינם מועברים לצד השני אלא בהסכמת הדובר. אם הצדדים לא הגיעו להסכמה ביניהם והחליטו לחזור לבית המשפט, כל הנאמר במסגרת הליך הגישור הינו חסוי ולא ישמש ראיה בכל הליך אזרחי.

1. פתרונות יצירתיים וגמישים

לעיתים המערכת המשפטית אינה יכולה לתת מענה הולם לצרכי הצדדים, והם נאלצים להסתפק בפתרון כפוי בשל המסגרת הנורמטיבית של החוק והפסיקה. מסגרת זו מגבילה את טווח הפתרונות האפשריים. לעומת זאת, הגישור, באמצעות הכוונתו המקצועית של המגשר, מאפשר להשיג פתרונות יצירתיים וגמישים, הנותנים מענה לאינטרסים האמיתיים של הצדדים.

1. כל הצדדים מנצחים

בהליך המשפטי, הפתרון נכפה על-ידי השופט, אשר בד"כ פוסק לטובת צד אחד בעוד שהצד השני מפסיד. בגישור, לעומת זאת, הצדדים עצמם הם אלה שקובעים איך ובאילו תנאים מסתיים הסכסוך. כך נוצר פתרון שבו שני הצדדים מרוויחים ואף יכולים למקסם את רווחיהם.

1. בירור המחלוקת באווירה נעימה

הליך הגישור מתבצע באווירה נינוחה ומכובדת, המשרה על הצדדים רוגע וביטחון, ומסייעת להם להתבטא בחופשיות ובפתיחות.

סוגי סכסוכים המתאימים לגישור

ישנם סכסוכים המתאימים להכרעה שיפוטית, אך את רובם של הסכסוכים ראוי ואף עדיף לפתור בדרך הסכמית ללא התערבות חיצונית של בית המשפט. הגישור הינו הדרך המרכזית לפתרון סכסוכים בהסכמה.

להלן מגוון סוגי סכסוכים המתאימים להתברר בדרך של גישור:

• סכסוכים עסקיים
• יחסי עבודה
• מקרקעין
• תכנון ובנייה
• צוואות וירושות
• סכסוכים במשפחה
• קניין רוחני
• מחשוב והייטק
• חוזים
• בנקאות
• ביטוח ונזיקין
• רשלנות רפואית
• תקשורת ולשון הרע
• סכסוכי שכנים
• סכסוכים בקהילה
• איכות הסביבה
• מושבים וקיבוצים

"עדיף לחיות בחברה
אשר בה ההסכמה החברתית היא לא רק הבסיס לקיומה, אלא גם הבסיס להמשך קיומה ולפתרון בעיותיה.

עדיך לחיות בחברה
שההסכמה בה מחליפה את האלימות (המילולית או הפיזית).

עדיף לחיות בחברה
אשר תרבותה החברתית מבוססת על נכונות להבין את הצד האחר.

עדיף לחיות בחברה
שבה החברתיות גוברת על הלעומתיות.

לכל אלה תורם הגישור תרומה משמעותית."פרופ' אהרן ברק

The post הליך הגישור – הסבר והדרכה appeared first on .

• הגשת תביעה:
– היכן לתבוע
– את מי אפשר לתבוע
– כתב התביעה (סוגי תביעות)
– הגשת התביעה
– אגרות
– דגשים

• כתב הגנה:
– הגשת כתב הגנה
– מועדים להגשת כתב הגנה
– תוכן כתב ההגנה
– תביעה שכנגד
– הודעה לצד שלישי

• הדיון:
– ייצוג מתדיינים בבית הדין
– התייצבות לדיון
– דיון מהיר
– דיון מוקדם
– הזמנת עדים
– סדר הדין במהלך המשפט
– מתן פסק הדין
– תיקון טעות בפסק הדין
– בקשה לביטול פסק דין שניתן עקב אי התייצבות
– פישור

• הערעור:
– ערעור על פסק דין בדיון מהיר
– ערעור על החלטה בבקשת ביניים
– ערעור על פסק דין בעניין ועדות רפואיות
– ערעור על פסק דין שינתן נגד המוסד לביטוח לאומי או שירות התעסוקה

הגשת תביעה בבית הדין לעבודה

בית הדין לעבודה הוקם במטרה לרכז תחת סמכותה של ערכאה משפטית אחת את סכסוכי העבודה על סוגיהם השונים, בין במשפט העבודה הפרטי ובין במשפט העבודה הקיבוצי, וכן את התביעות מתחום הביטחון הסוציאלי.

היכן לתבוע

את התביעה יש להגיש במזכירות בית הדין האזורי לעבודה אשר לו הסמכות לדון בעניין לפי הפירוט שלהלן:

• תביעה שבין עובד למעביד:
  תידון בפני בית הדין האזורי לעבודה שבאזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה, או אמורה היתה להתבצע.
• תביעות אחרות שאינן בין עובד למעביד:
  תביעות אלה יידונו, בדרך כלל, בבית הדין האזורי הקרוב למקום מגורי התובע.

את מי אפשר לתבוע

יש להקפיד שהנתבע יהא אישיות משפטית המוכרת בחוק, דהיינו, אדם פרטי או תאגיד. יש להבהיר בכתב התביעה מי היא האישיות המשפטית, לרבות ציון "בע"מ" במקרה של חברה בערבון מוגבל. אין לתבוע שם מסחרי סתמי שאינו חברה, כגון "וילונות פלוני", אלא יש לתבוע שמית את בעל העסק. כמו כן מותר לתבוע כמה נתבעים יחד באותו עניין.


כתב התביעה (סוגי תביעות)

יש להבדיל בין סוגי התביעות המוגשות לבית הדין לעבודה:

1. תביעות הנוגעות ליחסי עובד-מעביד

• תביעה לתשלום שכר עבודה (וזכויות נלוות נוספות):
  יש להגישה באמצעות טופס "תביעה לתשלום שכר עבודה " (ט' ‏703). באמצעות טופס זה תוגש כל תביעה כספית כלפי המעביד, למעט תביעות לתשלום פיצויי פיטורים ותביעות לתשלום קיצבה, שלגביהן קיימים טפסים מיוחדים.
  יש להקפיד ולמלא את כל הפרטים הנדרשים בטופס. ביישוב בו מתגוררים אנשים רבים בעלי שמות דומים, רצוי לציין שם מלא (לרבות שם האב), וכן מספר זהות, למניעת טעויות בזיהוי ומסירה לאדם הלא נכון.
  חשוב לרשום בטופס את המען המדויק בו בוצעה העבודה. אם אין די מקום בטופס לרישום כל שמבקש התובע לרשום, ניתן להוסיף דף נלווה.
  רצוי לצרף לכתב התביעה עותקים ממסמכים רלוונטיים, כגון:
  הסכם עבודה אם קיים, תלושי שכר, רשימה של הימים או שעות עבודה שבגינם מוגשת תביעה, או כל מסמך מהותי אחר שקשור לזכויות הנתבעות.
• תביעה לתשלום פיצויי פיטורים:
  יש להגישה באמצעות טופס "תביעה לתשלום פיצויי פיטורים " (ט' ‏705). ההנחיות שניתנו לעניין תביעה לשכר עבודה תקפות גם למילוי טופס זה. חשוב לפרט בטופס את מועד תחילת העבודה וסיומה, הסיבה להפסקת העבודה ואת השכר האחרון. אם לעובד התובע נמסר מכתב פיטורים – יש לצרפו לתביעה.
• תביעה לתשלום קיצבה:
  יש להגישה באמצעות טופס שאותו ניתן לקבל במזכירות בית הדין.
  ההנחיות שפורטו לעיל מתאימות גם לעניין זה ויש להקפיד עליהן במלואן.

‏2. תביעות נגד המוסד לביטוח לאומי

תביעות נגד המוסד לביטוח לאומי יש להגיש באמצעות טופס "תביעה/ערעור נגד המוסד לביטוח לאומי" (ט' ‏700/0) ולצרף את מכתב המוסד לביטוח לאומי אותו קיבל המבוטח.

התביעות אותן ניתן להגיש נגד המוסד לביטוח לאומי:

• הכרה באירוע כתאונת עבודה, גימלת סיעוד, תשלומי קיצבאות, מענקים, וכדומה:
  יש להקפיד ולהגיש את התביעה בתוך המועד שנקבע בהודעת המוסד לביטוח לאומי, אחרת עשויה להיטען טענת התיישנות.
  יש אפשרות להגיש בקשה להארכת מועד להגשת הערעור.
• ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי או משרד הבריאות (לעניין ניידות).
  ערעור יש להגיש בתוך ‏30 יום מיום שקיבל המערער את הודעת המוסד לביטוח לאומי, בה נמסרה לו ההחלטה עליה הוא מערער. בכתב הערעור יפורטו נימוקי הערעור. ניתן לערער על החלטת הוועדה בשאלה משפטית בלבד.
• תביעה לדמי אבטלה:
  כל ההנחיות שצויינו שהוזכרו לעיל באשר לתביעות נגד המוסד לביטוח, נכונות גם לתביעה זו.
• תביעה לגימלת הבטחת הכנסה:
  כל ההנחיות שצויינו שהוזכרו לעיל באשר לתביעות נגד המוסד לביטוח, נכונות גם לתביעה זו.

הגשת התביעה

כתב התביעה יוגש למזכירות ב- ‏5 עותקים. אם יש יותר מנתבע אחד, יוגש עותק נוסף עבור כל נתבע.
לכל אחד מהעותקים יצורפו אותם המסמכים שצורפו לתביעה.
עותק אחד יוחזר לתובע חתום בחותמת "נתקבל". יש לשמור על עותק זה, שכן זוהי האסמכתא לעצם הגשת התביעה ולמועד הגשתה.


אגרות

א. בעת הגשת התביעה על התובע לשלם אגרה בשיעור של ‏1% משווי התביעה, ולא פחות מסכום המשתנה מעת לעת.
ב. בהליך של דיון מהיר – על התובע לשלם מחצית מסכום האגרה הנ"ל.
ג. התביעות שלהלן פטורות מתשלום אגרה:
תביעות כנגד המוסד לביטוח לאומי וערעורים על החלטות ועדות רפואיות שהמוסד לביטוח לאומי הינו המשיב.
תביעות לשכר עבודה שבסמכות רשם.
ד. תביעות שניתן לדחות את תשלום האגרה לגביהן:
תביעה לתשלום פיצויי פיטורים.
תביעה לתשלום קיצבה.
במקרה של דחיית אגרה יידרש התובע לחתום על התחייבות בטופס "בקשה לדחיית תשלום אגרה " (ט' ‏708).
ה. בית הדין לעבודה מוסמך לדחות תשלום אגרה אם התובע הוא מעוט יכולת.
לעניין זה על התובע להגיש בקשה מתאימה ולצרף אליה אישור מהלשכה לשירותי רווחה במקום מגוריו, לפיה התובע נטול יכולת לשלם את האגרה.
ללא האישור האמור לא יידחה תשלום האגרה.
ו. אופן תשלום האגרה
עורך דין רשאי לשלם בשיק משרדי.
אדם פרטי רשאי לשלם במזומן בלבד (על ידי הודעת זיכוי בבנק או בבנק הדואר).
עורך דין או אדם פרטי רשאים לשלם באמצעות כרטיס אשראי עד לסכום של 10,000 ש"ח או באמצעות בולי הכנסה עד לסך של 239 ש"ח.
ז. אגרות נוספות
ישנם הליכים בהם נגבית אגרה נוספת (הפרשי אגרה) לאחר פתיחת התיק כתוצאה:
1. מתיקון כתב התביעה
2. מהעברת דיון – מדיון מהיר לדיון רגיל
3. מכתב תביעה שכנגד (1%)
4. מהודעה לצד שלישי (1%)

דגשים

על התביעה להיות מנומקת ומכומתת בסכום התביעה לצורך קביעת האגרה, תשלומה וגבייתה.
על כתב התביעה לכלול את פרטי התובע המלאים ואת פרטי הנתבע המלאים.
בכתב התביעה חובה לציין את מיקום ביצוע העבודה לצורך קביעת סמכות מקומית.
*חריג: קבלן משנה יפנה את תביעתו לבית משפט השלום מאחר שאין בינו לבין מעסיקו יחסי עובד – מעביד.



כתב הגנה בבית הדין לעבודה


הגשת כתב הגנה

נתבע שקיבל לידיו כתב תביעה יידרש להגיש כתב הגנה תוך המועד שפורט ב"הזמנה לדין" שנשלחה אליו על ידי בית הדין לעבודה יחד עם כתב התביעה.
במקרה בו לא יוגש כתב הגנה, מוסמך בית הדין לתת פסק דין בהעדר הגנה, על יסוד כתב התביעה.
ניתן להגיש כתב הגנה על פני טופס המצוי במזכירות. אם אין די מקום בטופס, ניתן להוסיף דף ובו יתר טענות הנתבע.
כתב ההגנה ונספחיו יוגשו למזכירות בית הדין לעבודה ב- ‏5 עותקים.
המזכירות תחזיר לנתבע עותק אחד החתום בחותמת "נתקבל". על הנתבע לשמור על עותק זה כאסמכתא להגשת כתב הגנה.
הגשת כתב ההגנה פטורה מתשלום אגרה.


מועדים להגשת כתב הגנה

ככלל, יידרש הנתבע להגיש כתב הגנה תוך ‏30 יום מיום קבלת התביעה. אולם, בתביעות לשכר עבודה המתבררות בהליך של דיון מהיר, יידרש הנתבע להגיש כתב הגנה תוך ‏15 יום מיום קבלת התביעה.


תוכן כתב ההגנה

בכתב ההגנה על הנתבע להעלות טענותיו כנגד התביעה, להתייחס לכל הטענות שהועלו בכתב התביעה ובמידת הצורך לצרף עותקי מסמכים התומכים בטענותיו.


תביעה שכנגד

נתבע רשאי להגיש, בנוסף לכתב ההגנה, תביעה שכנגד נגד התובע.
תביעה שכנגד הינה נפרדת מכתב ההגנה ולגביה חל כל האמור לעניין תביעה, לרבות חובת תשלום אגרה.
את התביעה שכנגד יש להגיש ביחד עם כתב ההגנה.
תובע שהוגשה נגדו תביעה שכנגד על ידי הנתבע, רשאי להגיש כתב תשובה לתביעה שכנגד, ועליו יחול כל האמור לעיל לעניין כתב הגנה.
נתבע אשר מבקש לתבוע את התובע אינו חייב לתובעו בדרך של תביעה שכנגד, והוא רשאי להגיש תביעה נפרדת לגמרי מתביעת
התובע.


הודעה לצד שלישי

כאשר נתבע טוען כי מישהו אחר אחראי לחוב הנתבע, הוא רשאי לשלוח לאותו גורם "הודעה לצד שלישי" לאחר קבלת רשות בית הדין.
אופן הגשת ההודעה – הודעה לצד שלישי תוגש במספר העתקים כמספר הנתבעים, בתוספת העתק לצד השלישי ובצירוף שני העתקים נוספים (העתק לבית הדין והעתק לתובע).
לטופס ההודעה יש לצרף העתק מכתב התביעה ומכתב ההגנה על נספחיה.
ההודעה מחוייבת בתשלום אגרה.



הדיון בבתי הדין לעבודה


ייצוג מתדיינים בבית הדין

בעל דין זכאי להיות מיוצג בבית הדין לעבודה על ידי עורך דין.
צד המופיע למשפט ללא ייצוג משפטי – בית הדין לעבודה ערוך לשמוע מתדיינים כאלה ומורגל בהתדיינות משפטית בה אחד הצדדים, או שניהם, אינם מיוצגים.
ייצוג על ידי נציג עובדים או ארגון מעבידים – הייצוג יהיה על פי הרשאה מיוחדת, ובלבד שהמיוצג הצהיר שהוא מסכים להיות מיוצג על ידי אותו נציג, והדבר יירשם בפרוטוקול.
לשכה לסיוע משפטי – צד יכול להיות מיוצג על ידי עורכי דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי, בהתאם לכללים הנהוגים בה.


התייצבות לדיון

עם קביעת המועד לדיון, תשלח מזכירות בית הדין לעבודה הזמנה הן לתובע והן לנתבע באמצעות הדואר. להזמנה זו יצורף מסמך המכונה "אישור מסירה" עליו יחתום כל צד. "אישור המסירה" החתום יוחזר על ידי הצדדים, באמצעות הדואר, לבית הדין וישמש אסמכתא לכך שהצדדים קיבלו את ההזמנה לדיון. על שני הצדדים להקפיד להגיע ביום ובשעה שנקבעו לדיון. איחור עשוי לגרום למתן פסק דין לטובת הצד השני בשל אי התייצבות. אם צד אינו יכול להגיע לדיון מסיבה מוצדקת, עליו להגיש בכתב "בקשה לדחיית מועד הדיון", מוקדם ככל האפשר, ולברר במזכירות בית הדין האם בקשתו התקבלה. יש להופיע לדיון עם כל המסמכים הרלבנטיים. על הצדדים להיות בקיאים במכלול הטענות והנתונים הקשורים להתדיינות שביניהם, על מנת שהדיון יהיה ממצה ויעיל ככל שניתן. אם נמסרה הזמנה כדין והצדדים לא התייצבו לדיון – תימחק התביעה. אם התובע התייצב והנתבע לא – רשאי בית הדין לעבודה לתת פסק דין על יסוד כתב התביעה. אם הנתבע התייצב והתובע לא – רשאי בית הדין לעבודה לדחות או למחוק את התביעה.


דיון מהיר

תביעות לשכר עבודה, זכויות נלוות, פיצויי פיטורים או קצבה שאינן עולות על סך של 23,500 ש"ח*, יתבררו בדרך של "דיון מהיר", הדבר יצוין בהזמנה שתישלח. כאשר תיק נקבע לדיון מהיר, על הצדדים להביא לדיון את כל ראיותיהם ועדיהם, שכן באותו המועד יישמעו העדויות ויוצגו המסמכים (בדרך כלל דיון מהיר מסתיים בישיבה אחת).
* נכון לתאריך ‏1/4/2009. סכום זה מתעדכן מפעם לפעם.



דיון מוקדם

במקרים בהם התביעה אינה מתבררת בדרך של דיון מהיר, ייערך תחילה דיון מוקדם.
מטרת הדיון האמור הינה בירור מוקדם של טענות הצדדים. בנוסף, במהלך הדיון המוקדם ניתן להגיש בקשות שונות, כגון: בקשה לתיקון כתב התביעה או כתב ההגנה, בקשה להארכת מועדים, בקשה לגילוי מסמכים, וכדומה.


הזמנת עדים

עדות משכנעת מפי עד בפני בית הדין לעבודה יכולה להכריע את גורל התביעה.
צד המביא עדים מטעמו רשאי לדבר עם עדיו לפני הדיון, אך אסור לו לדבר עם עדי הצד השני ובודאי שאסור לו לנסות להשפיע על עדותם.
צד במשפט רשאי להביא את עדיו ללא הזמנה רשמית מבית הדין. צד המבקש להזמין עדים אך חושש שהם לא יופיעו, רשאי לבקש ממזכירות בית הדין לשלוח אל עדים אלו הזמנה באמצעות בית הדין לעבודה וכך יחוייבו להתייצב. בקשה שכזו יש להגיש בכתב, מוקדם ככל האפשר, ולציין בה את פרטיהם המלאים של העדים. עם הגשת הבקשה יידרש המבקש להפקיד פקדון כספי, אשר ישמש לתשלום "דמי בטלה" ו"הוצאות נסיעה" לעדים. שכרם של העדים משולם מהפקדון הכספי הנ"ל עפ"י החלטה שיפוטית.


סדר הדין במהלך המשפט

בראשית הדיון, יציג התובע את ראיותיו, עדיו והמסמכים שמטעמו, ולאחריו יעשה זאת הנתבע.
במהלך המשפט מתקיימים שני שלבים עיקריים:
א. הצגת ראיות
הצגת הראיות משמעותה הצגת העובדות וההוכחות בפני בית הדין. כל צד רשאי להציג את ראיותיו. הדבר נעשה באופן שכל עד (לרבות הצדדים עצמם), מוסר עדותו הראשית בפני בית הדין לעבודה ומציג מסמכים.
העדות ניתנת תחת אזהרת בית הדין שהעד יהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא יעיד דברי אמת.
לאחר שהעד מסיים למסור את גרסתו, רשאי הצד השני לחקור אותו על עדותו על מנת לחשוף אי דיוקים או סתירות ("חקירה נגדית") או כדי לערער את מהימנותו.
ב. סיכומים
עם סיום הצגת הראיות והעדויות מגיע שלב הסיכומים. בתחילתו של שלב זה מסכם הצד התובע את טיעוניו ואת המסקנה הנובעת מהעובדות והראיות אשר הציג ומסביר מדוע המסקנה מובילה לכך שיש לחייב את הצד השני. בהמשך מסכם הצד השני את טיעוניו.
לעיתים בית הדין יורה לצדדים לסכם את טענותיהם בכתב במקום בעל פה.
לעיתים שופט נותן זכות לתובע להשיב לסיכומי נתבע.


מתן פסק הדין

בגמר שלב הסיכומים נותן בית הדין את פסק הדין.
על פי החלטת השופט יינתן פסק הדין במעמד הצדדים ביום הדיון או במועד מאוחר יותר, ובמקרה זה יינתן פסק הדין שלא במעמד הצדדים והוא יישלח אליהם על ידי מזכירות בית הדין.
עם מתן פסק הדין סיים בית הדין את מלאכתו. אם מי מהצדדים אינו מקיים את הוראות פסק הדין, על הצד השני לפנות ללשכת ההוצאה לפועל. הוראה זו אינה חלה בתביעות נגד המוסד לביטוח לאומי.
אם מי מהצדדים אינו מרוצה מפסק הדין יש באפשרותו להגיש ערעור על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה.
בדיון מהיר יש להגיש קודם לערעור "בקשת רשות ערעור".


תיקון טעות בפסק הדין

לעיתים נופלת טעות בפסק הדין או בהחלטה שנתן בית הדין לעבודה.
בקשה לתיקון טעות יש להגיש בכתב, סמוך ככל שאפשר למועד מתן פסק הדין, אך לא יאוחר מ- ‏21 יום מיום קבלת פסק הדין. יודגש כי הגשת הבקשה לתיקון, אין בה כדי להאריך את המועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור.


בקשה לביטול פסק דין שניתן עקב אי התייצבות

כאשר ניתן פסק דין או החלטה בהעדר צד או בהעדר שני הצדדים בגין אי התייצבות לדיון, רשאי צד הרואה עצמו נפגע מפסק הדין להגיש, תוך ‏30 ימים מיום קבלת פסק הדין או ההחלטה, בקשה לביטול. לבקשה זו יש לצרף תצהיר המאמת את העובדות שעליהן מתבססת הבקשה. נדרשת סיבה הולמת לאי ההופעה לדיון. סיבה סתמית כגון חוסר זמן פנוי לא תתקבל בדרך כלל. השיקול העיקרי שישקול בית הדין לעבודה כאשר ידון בבקשה כזו יהא סיכוייו של המבקש "לזכות במשפט". המבקש חייב להסביר מדוע טובים סיכוייו לזכות במשפט אם יבוטל פסק הדין שניתן עקב אי ההתייצבות. שיקול נוסף הוא הנימוק המוצדק לאי התייצבותו לדין.


פישור

בתביעות שעניינן יחסי עובד מעביד בנושא שכר עבודה, זכויות נלוות או פיצויי פטורים, יכול בית הדין לקבוע שהתביעה מתאימה להתברר בהליך של פישור. במקרה כזה תישלח הזמנה מתאימה להליך פישור. הליך פישור מתקיים בפני שני נציגי ציבור: נציג עובדים ונציג מעבידים, המנסים בעזרת נסיונם לפשר בין הצדדים ולהביאם להסכם פשרה. באם הושג הסכם פשרה בהליך פישור, הוא יקבל לאחר מכן תוקף של פסק דין על ידי שופט בית הדין. הליך הפישור יתקיים רק אם שני הצדדים מסכימים לו, ועל כן יכול מי מהצדדים להודיע מבעוד מועד שהוא איננו מעוניין בפישור. יובהר, כי עד למתן החלטה של בית הדין המבטלת את הליך הפישור, נותרת ההזמנה להליך זה בתוקף, ועל הצדים להופיע לישיבה אליה הוזמנו.
למפשרים אין סמכות להכריע בדין. המפשרים מוסמכים להיות לעזר לצדדים על מנת להביאם להסכם פשרה. במסגרת זו רשאים המפשרים לברר את המחלוקות, להציע הצעות ולשוחח עם בעלי הדין, ביחד או לחוד.



הערעור בבית הדין לעבודה

במרבית המקרים מוקנית למתדיינים זכות לערער על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה וזאת תוך ‏30 יום מיום קבלת פסק הדין (לעיתים המועד להגשת ערעור הוא קצר יותר, כמפורט בהמשך). הערעור יוגש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. ערעור בזכות על פסק דין של רשם, יש להגיש לבית הדין האזורי בו מכהן הרשם, תוך ‏15 יום.

ערעור על פסק דין בדיון מהיר

אין זכות ערעור אוטומטית על פסק דין בדיון מהיר, אלא יש להגיש "בקשת רשות ערעור" תוך ‏15 יום מיום קבלת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה.
עם קבלת רשות הערעור, יש להגיש את הערעור עצמו תוך הזמן שייקבע על ידי בית הדין הארצי. כאשר מדובר בערעור על פסק דין של שופט, יישמע הערעור בבית הדין הארצי לעבודה. כאשר מדובר בערעור על פסק דין של רשם, יישמע הערעור בבית הדין האזורי לעבודה.


ערעור על החלטה בבקשת ביניים

ניתן לערער על החלטת ביניים בין אם ניתנה במעמד צד אחד ובין אם ניתנה לאחר דיון שנערך במעמד שני הצדדים, אך קודם יש לבקש רשות ערעור, מבית הדין הארצי, תוך ‏15 יום מיום קבלת עותק ההחלטה. ערעור על החלטת ביניים של רשם, תוגש לבית הדין בו מכהן הרשם, תוך ‏7 ימים מיום קבלת ההחלטה. כאשר מדובר בהחלטת ביניים בהליך של דיון מהיר, אין מקום לבקשת רשות ערעור וניתן להגיש את הערעור רק על פסק הדין.


ערעור על פסק דין בעניין ועדות רפואיות

יש להגיש "בקשת רשות ערעור" לבית הדין הארצי לעבודה, תוך ‏30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ערעור על פסק דין שינתן נגד המוסד לביטוח לאומי או שירות התעסוקה

ניתן להגיש ערעור תוך ‏30 יום מיום קבלת פסק הדין, ואין צורך לבקש רשות.

* בכל מקרה בו הפניה הינה ברשות יש להעביר יחד עם הבקשה את ההחלטה או את פסק הדין נשוא הבקשה ב-2 עותקים.

The post נהלי בתי הדין לעבודה appeared first on .

תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976

תקנה 1 – הגדרות
תקנה 2 – מקום השיפוט
תקנה 3 – כתב תביעה
תקנה 4 – הזמנה לדין
תקנה 5 – כתב הגנה, תביעה שכנגד והודעת צד שלישי
תקנה 6 – אגרות
תקנה 7 – עתקים של כתבי הטענות והמצאתם
תקנה 8 – בקשות
תקנה 9 – סמכות בית המשפט
תקנה 10 – נתבע שלא הגיש כתב הגנה
תקנה 11 – אי-התייצבות למשפט
תקנה 12 – ביטול החלטה שלא בפני בעל דין
תקנה 13 – סדר הדיון
תקנה 14 – פרוטוקול
תקנה 15 – פסק דין
תקנה 16 – ערעור
תקנה 17 – תחילה
תקנה 18 – השם

תוספת
טופס 1 (תקנה 3) – כתב תביעה
טופס 2 (תקנה 4א) – הזמנה לדין
טופס 3 (תקנה 5א) – כתב הגנה




תקנה 1 – הגדרות
בתקנות אלה –
"בית המשפט" – בית משפט לתביעות קטנות שהוקם על פי סעיף 1 לחוק, או אחד משופטיו;
"החלטה" – פסק דין וכל החלטה אחרת של בית המשפט;
"כתב בי-דין" – כל מסמך שיש למסרו או להמציאו על פי תקנות אלה, לרבות החלטה או הודעה;
"מען", לענין המצאת כתב בי-דין – שם הישוב, שם הרחוב, מספר הבית ומספר המיקוד, ולרבות מספר הטלפון באותו מען, אם ישנו; בהעדר שם לרחוב או מספר לבית – סימן זיהוי אחר;
"תביעה" – תביעה לתשלום סכום כמשמעותה בסעיף 2 לחוק, ולרבות תביעה שכנגד, ועל דרך זו יפורשו "תובע" ו"נתבע";
"תקנות סדר הדין האזרחי" – תקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963.


תקנה 2 – מקום השיפוט
תביעה תוגש לבית המשפט שאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן, והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין; ואלה הם:
(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;
(2) מקום יצירת ההתחייבות;
(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;
(4) מקום המסירה של הנכס;
(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים;
(6) בתביעה שכנגד – מקום הגשת התביעה המקורית.

תקנה 3 – כתב תביעה
תביעה תיפתח בהגשת כתב תביעה לבית המשפט לפי טופס 1 שבתוספת.


תקנה 4 – הזמנה לדין
(א) הוגשה תביעה כאמור בתקנה 3, יצרף פקיד בית המשפט לעותק של כתב התביעה הזמנה לדין לפי טופס 2 שבתוספת.
(ב) בהזמנה לדין יוזמן הנתבע להגיש כתב הגנה תוך 15 יום מיום המצאת ההזמנה, ולהתייצב למשפט במועד שנקוב בהזמנה – אם הגיש כתב הגנה כאמור.

תקנה 5 – כתב הגנה, תביעה שכנגד והודעת צד שלישי
(א) כתב הגנה יהיה לפי טופס 3 שבתוספת.
(ב) הגיש הנתבע כתב הגנה, רשאי הוא להוסיף לו תביעה שכנגד כלפי התובע לפי טופס 1 שבתוספת; עשה כן, יצרף פקיד בית המשפט לכתב ההגנה הודעה לתובע שהוא מוזמן להגיש כתב הגנה תוך 7 ימים מיום המצאת התביעה שכנגד.
(ג) נתבע שהגיש כתב הגנה וטוען שהוא זכאי להשתתפות או לשיפוי מאת צד שלישי בשל כל סכום שייפסק נגדו בתביעה, רשאי להגיש הודעה לצד שלישי, והוראות פרק י"ז של תקנות סדר הדין האזרחי יחולו.


תקנה 6 – אגרות
(א) (1) לא ייזקק בית המשפט לכל תביעה או הודעה לצד שלישי אלא אם שולמה בעדן, עם הגשתן, אגרה של 1% משווי התביעה;
(2) על אף האמור בפסקה (1) לא תפחת האגרה בשום מקרה מ-50 שקלים חדשים;
(3) סכום האגרה לפי פסקה (1) יעוגל כלפי מעלה לסכום שהוא מכפלה של 5 שקלים;
(4) על אף האמור בתקנת משנה זו, אי תשלומה של האגרה או חלק ממנה, אין בו כדי לבטל מעשה בית המשפט בדיעבד.
(ב) פטור מתשלום אגרת בית משפט לפי תקנות בית משפט (אגרות), תשל"ו1976 (להלן תקנות האגרות), יהווה פטור גם מתשלום אגרה לפי תקנות אלה.
(ג) פסקאות (9) ו-(10) בחלק ה' של התוספת הראשונה לתקנות האגרות יחולו על מסמכים לפי תקנות אלה.
(ד) (בוטלה).

תקנה 7 – עתקים של כתבי הטענות והמצאתם
(א) כתבי הטענות יוגשו לבית המשפט במספר עתקים מספיק בשביל בית המשפט ושאר בעלי הדין.
(ב) פקיד בית המשפט יציין על פני כתבי הטענות את תאריך קבלתם ויגרום להמצאתם לנמענים.
(ג) המצאה של כתב בי-דין לפי תקנות אלה תהיה לפי הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, והוא כשבית המשפט לא הורה הוראה אחרת.


תקנה 8 – בקשות
בקשה של בעל דין לפי תקנות אלה יכול שתהיה בעל-פה בעת הדיון, והיא תהיה בכתב אם הוגשה שלא בפני בעל הדין שכנגד.


תקנה 9 – סמכות בית המשפט
לבית המשפט יהיו הסמכויות הנתונות לבית משפט שלום בענינים שבסדר דין או שבנוהג, לרבות תשלום שכר בטלה לעדים; אולם רשאי בית המשפט שלא להשתמש בסמכות מסמכויות אלה אם נראה לו הדבר מועיל יותר להכרעה צודקת ומהירה.


תקנה 10 – נתבע שלא הגיש כתב הגנה
נתבע שנדרש להגיש כתב הגנה ולא הגישו תוך המועד שנקבע לכך, יתן בית המשפט פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד; אולם רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן, להזמין את בעלי הדין לטעון את טענותיהם ולהביא את ראיותיהם גם אם לא הוגש כתב הגנה כאמור.


תקנה 11 – אי-התייצבות למשפט
נמסרה על הדיון הודעה כראוי ואיש מבעלי הדין לא התייצב – תימחק התביעה; התייצב התובע והנתבע לא התייצב – יתן בית המשפט פסק דין על יסוד כתב התביעה, ובלבד שהתובע הצהיר בפני בית המשפט על אמיתות האמור בכתב תביעתו; התייצב הנתבע והתובע לא התייצב – תידחה התביעה.


תקנה 12 – ביטול החלטה שלא בפני בעל דין
ניתנה החלטה שלא בפני בעל דין והגיש בעל דין בקשה לביטולה תוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט, על פי צד אחד, לבטלה בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות המשפט או ענינים אחרים; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם.


תקנה 13 – סדר הדיון
(א) בית המשפט יקבע את סדר הבאת ראיות וטענות הצדדים בדרך שנראית לו.
(ב) הוראות תקנות 7ג, 215ה, 215ו, לתקנות סדר הדין האזרחי, יחולו בבית המשפט, בשינויים המחויבים, לפי הענין, ואולם כתב בי-דין אלקטרוני המוגש לבית המשפט, ניתן לחתימה אלקטרונית שאינה מאושרת.

תקנה 14 – פרוטוקול
בפרוטוקול הדיונים יירשמו תמצית דברי העדים ושאר הדברים שנאמרו בעת הדיון.


תקנה 15 – פסק דין
(א) בתום הדיון בתביעה יתן בית המשפט את פסק הדין, אולם הוא יהיה רשאי לדחות את מתן פסק הדין לתקופה שלא תעלה על 7 ימים.
(ב) פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.


תקנה 16 – ערעור
(א) המועד להגשת בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט או על החלטתו לפי תקנה 12 לגבי בקשה לבטל החלטה שלא בפני בעל דין, הוא 15 ימים מיום מתן פסק הדין או ההחלטה.
(ב) ניתנה רשות ערעור יראו את כתב הבקשה ככתב ערעור.
(ג) בכפוף להוראות תקנה זו יחולו הוראות חלק ד' לתקנות סדר הדין האזרחי על ערעור ועל בקשה לרשות ערעור על פסק דין של בית המשפט.

תקנה 17 – תחילה
תחילתן של תקנות אלה היא ביום שבית המשפט הוסמך לדון לפי החוק.


תקנה 18 – השם
לתקנות אלה ייקרא "תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976".


תוספת



טופס 1
(תקנה 3)

כתב תביעה

בבית המשפט לתביעות קטנות ב _______ תיק מס' ______

1. שם התובע, מספר זהותו ומען מגוריו;
2. שם הנתבע, מען מגוריו או מען עסקו;
3. תיאור התביעה:
(א) המקום והתאריך (או התאריכים) שבהם נוצרה ההתחייבות לתשלומו של סכום הכסף הנתבע, בין בהסכם בין בעלי הדין ובין בדרך אחרת;
(ב) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;
(ג) מקום המסירה של הנכס;
(ד) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים;
(ה) סכום הכסף הנתבע;
(ו) נימוקי התביעה (בתמצית):
4. אני מצהיר בזה כי בשנה האחרונה הגשתי/לא הגשתי בבית משפט זה יותר מחמש תביעות.

________________
חתימת התובע

טופס 2
(תקנה 4(א))

הזמנה לדין

בבית המשפט לתביעות קטנות ב _______ תיק מס' ______

__________________ נגד __________________

אל: __________________
הואיל ו _______ הגיש לבית המשפט לתביעות קטנות ב _______ תובענה נגדך כמפורט בכתב התביעה המצורף בזה, הנך מוזמן להגיש כתב הגנה, לפי הטופס המצורף, תוך 15 ימים מיום שהומצאה לך הזמנה זו, ולהתייצב למשפט ביום _______ בשעה _______ בבית המשפט לתביעות קטנות שמענו הוא _______. אם לא תגיש כתב הגנה במועד שנקבע לך בהזמנה זו, תהא לתובע הזכות לקבל פסק דין שלא בפניך אף לפני היום שנקבע למשפט וההזמנה להתייצב תבוטל; אם תגיש כתב הגנה במועד האמור אך לא תתייצב למשפט ביום שנקבע לכך, יינתן באותו יום פסק דין שלא בפניך.

יום_______

_________________
חתימת פקיד בית המשפט 

טופס 3
(תקנה 5(א))

כתב הגנה

בבית המשפט לתביעות קטנות ב _______ תיק מס' ______

1. שם הנתבע, מספר זהותו (אם הוא תאגיד – המספר הרשום של התאגיד), מען מגוריו או מען עסקו;
2. תגובת הנתבע לגבי –
(א) המקום והתאריך שבהם נוצרה ההתחייבות לתשלומו של סכום הכסף הנתבע, בין בהסכם בין בעלי הדין ובין בדרך אחרת;
(ב) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;
(ג) מקום המסירה של הנכס;
(ד) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים;
(ה) סכום הכסף הנתבע;
(ו) נימוקי התביעה: _______

_________________
חתימת הנתבע

The post תקנות שיפוט בתביעות קטנות appeared first on .

1. קביעת סכום (תיקון: תשס"ג)
סכום התביעה או שווי הנושא בדיון מהיר בפני שופט או רשם לא יעלה על 23,500 שקלים חדשים* ליום הגשת התביעה; לענין זה, "סכום התביעה או שווי הנושא" –
(1) לגבי דיון לפני שופט – לא כולל פיצויי הלנה או הפרשי הצמדה או ריבית ליום הגשת התביעה;
(2) לגבי דיון לפני רשם – הסכום שהוא מוסמך לדון בו לפי סעיף 27 לחוק, לא כולל פיצויי הלנה או הפרשי הצמדה או ריבית ליום הגשת התביעה.
* נכון לתאריך ‏1/4/2009. סכום זה מתעדכן מפעם לפעם.

1א. הצמדה לשכר הממוצע (תיקון: תשנ"ג)
(א) בתקנה זו, "השכר הממוצע" – כמשמעותו בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשכ"ח1968-.
(ב) ביום 1 בינואר של כל שנה יוגדל הסכום הנקוב בתקנה 1 ויהיה כסכום של שלוש פעמים השכר הממוצע לאותו יום; סכום מוגדל כאמור יעוגל למאה השקלים החדשים הקרובים.
(ג) מנהל בתי המשפט יפרסם ברשומות הודעה על הסכום שהוגדל לפי תקנה זו.

2. ביטול
תקנות בית הדין לעבודה (קביעת סכום התביעה בדיון מהיר), התשמ"ז1986- – בטלות

The post תקנות בית הדין לעבודה appeared first on .

חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000

1.  מטרה
חוק זה נועד לקדם את השוויון ולמנוע הפליה בכניסה למקומות ציבוריים ובהספקת מוצרים ושירותים.

2.  הגדרות (תקון: תשס"ה2)
(א)  בחוק זה –
"מעמד אישי" – היות אדם רווק, נשוי, גרוש או אלמן;
"מקום ציבורי" – כל מקום המיועד לשימוש הציבור, לרבות אתר תיירות, בית מלון, אכסניה, בית הארחה, גן ציבורי, מסעדה, בית קפה, אולם המשמש למופעי בידור ותרבות, מוזיאון, ספריה, דיסקוטק, אולם או מיתקן ספורט, בריכת שחיה, קניון, חנות, מוסך וכן מקום המציע שירותי תחבורה ציבורית;
"שירות ציבורי" – שירותי תחבורה, תקשורת, אנרגיה, חינוך, תרבות, בידור, תיירות ושירותים פיננסיים, המיועדים לשימוש הציבור;
"שירותים פיננסים" – שירותי בנקאות, מתן אשראי וביטוח;
"שירותי תחבורה" – אוטובוסים, רכבות, תובלה אווירית, אניות, שירותי הסעה והשכרת רכב.
(ב)  לענין סעיף זה, "ציבור" – ציבור בלתי מסוים; ואולם לא ייחשב מקום או שירות כמקום או שירות שאינם עומדים לשימוש הציבור בשל שלילת השימוש או הכניסה מחמת עילות ההפליה המנויות בסעיף 3.

3.  איסור הפליה (תקון: תשס"ה2)
(א) מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי, או הורות .
(ב) לענין חוק זה, אחת היא אם העיסוק נעשה למטרת רווח או שלא למטרת רווח ואם נגבה או לא נגבה תשלום תמורת הספקת המוצר או השירות הציבורי, הפעלת המקום הציבורי, מתן הכניסה למקום הציבורי או מתן השירות במקום הציבורי.
(ג)  בחוק זה, "מי שעיסוקו" – לרבות בעלים, מחזיק או מנהל של עסק, וכן האחראי בפועל על הספקת המוצר או השירות הציבורי או על הפעלת המקום הציבורי או הכניסה אליו.
(ד)  אין רואים הפליה לפי סעיף זה –
(1)  כאשר הדבר מתחייב מאופיו או ממהותו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי;
(2)  כאשר הדבר נעשה על ידי ארגון או מועדון, שאינו למטרת רווח, ונעשה לשם קידום צרכים מיוחדים של הקבוצה שאליה משתייכים החברים במועדון או בארגון, ובלבד שצרכים מיוחדים כאמור אינם נוגדים את מטרת החוק;
(3)  בקיומן של מסגרות נפרדות לגברים או לנשים, כאשר אי הפרדה תמנע מחלק מן הציבור את הספקת המוצר או השירות הציבורי, את הכניסה למקום הציבורי, או את מתן השירות במקום הציבורי, ובלבד שההפרדה היא מוצדקת, בהתחשב, בין השאר, באופיו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי, במידת החיוניות שלו, בקיומה של חלופה סבירה לו, ובצורכי הציבור העלול להיפגע מן ההפרדה.
(ה)  על הפליה מחמת מוגבלות בנושאים שחוק זה דן בהם, יחול פרק ה'1 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח 1998-.

4.  מודעות מפלות
מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפרסם מודעה שיש בה משום הפליה
אסורה לפי סעיף 3.

5.  עוולה אזרחית
(א)  מעשה או מחדל בניגוד לסעיפים 3 ו4- הם עוולה אזרחית, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליהם, בכפוף להוראות חוק זה.
(ב)  בית המשפט רשאי לפסוק בשל עוולה לפי חוק זה פיצוי שלא יעלה על 50,000 ש"ח, בלא הוכחת נזק; סכום זה יעודכן ב16- בכל חודש, בהתאם לשיעור שינוי המדד החדש לעומת המדד הבסיסי; לענין סעיף קטן זה –
"מדד" – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;
"המדד החדש" – מדד החודש שקדם לחודש העדכון;
"המדד הבסיסי" – מדד חודש אוקטובר 2000.

6.  חזקות
הוכיח התובע בהליך אזרחי לפי חוק זה אחד מאלה, חזקה שהנתבע פעל בניגוד להוראות סעיף 3, כל עוד לא הוכיח אחרת:
(1)  הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לאחר שבירר פרטים הנוגעים לעילות ההפליה המנויות בסעיף 3;
(2)  הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, ולא סירב כאמור, באותן נסיבות, למי שאינם נמנים עם אותה קבוצה;
(3)  הנתבע התנה הספקת מוצר או שירות ציבורי, כניסה למקום ציבורי או מתן שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, בקיום תנאי אשר לא נדרש ממי שאינם נמנים עם אותה קבוצה.

7.  מעמד תאגיד העוסק בהגנה על זכויות
א)  תובענה בשל עוולה לפי חוק זה יכול שתוגש בידי תאגיד העוסק בהגנה על זכויותיו של מי שאסור להפלותו לפי חוק זה, ובלבד שאם עילת התביעה היא הפליה כלפי אדם מסוים, אותו אדם הסכים לכך.
(ב) בתובענה בשל עוולה לפי חוק זה רשאי בית המשפט לתת לתאגיד כאמור בסעיף קטן (א) להשמיע את דברו, בדרך שיורה.

8.  אחריות נושאי משרה בתאגיד
קום שהעוולה נעשתה על ידי תאגיד, יד7יה אדם אחראי גם הוא לעוולה, אם היה אותה שעה מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או עובד בכיר האחראי לנושא  הנדון, אלא אם כן הוכיח שניים אלה:
(1)  העוולה נעשתה שלא בידיעתו;
(2)  הוא נקט אמצעים סבירים בנסיבות הענין כדי למנוע את העוולה.

9.  עונשין
(א)  העובר על הוראות סעיף 3, דינו – כפל הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז1977- (להלן – חוק העונשין).
(ב)  בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה לפי סעיף קטן (א) רשאי, נוסף על כל עונש אחר, לצוות על הפסקת העיסוק בעסק שאותו אדם הוא בעליו, מחזיקו, מנהלו, או האחראי בפועל בו, לתקופה שיקבע, ובלבד שמצא כי האדם הורשע לפני מועד ביצוע העבירה האמורה, בעבירה לפי אותו סעיף קטן.
(ג)  המפרסם מודעה בניגוד להוראות סעיף 4, דינו – כפל הקנס הקבוע
בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין.

10.  דיון בדלתיים סגורות
א)  בהליך בשל הפליה מחמת נטיה מינית לפי חוק זה, רשאי בית המשפט, מנימוקים שיירשמו, לדון בהליך בדלתיים סגורות.
(ב)  החליט בית המשפט על עריכת הדיון בדלתיים סגורות, יחולו הוראות סעיפים 68(ד), 70(א) ו70-(ו) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-.

11.  דין המדינה
לענין חוק זה דין המדינה כדין כל אדם.

12.  שמירת דינים
אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מתוקפו של חיקוק אחר האוסר הפליה.

13.  ביצוע
שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה.

14.  (שולב בחוק זכויות החולה, התשנ"ו1996-).

The post חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים appeared first on .

1 – חוזה קבלנות מהו
2 – חיובי הצדדים
3 – פגם
4 – תרופות בשל פגם
5 – זכות עכבון
6 – קבלת הנכס והעברת הסיכון
7 – שמירת תרופות
8 – תחולה
9 – אי-תחולת המג'לה
10 – עצמאות החוק
11 – תחילה והוראות מעבר

1. חוזה קבלנות מהו
חוזה קבלנות הוא חוזה לעשיית מלאכה או למתן שירות בשכר כשהקבלן אינו עובדו של המזמין.

2. חיובי הצדדים
הקבלן חייב לעשות את המלאכה או לתת את השירות והמזמין חייב לשלם את השכר, הכל לפי המוסכם בין הצדדים.

3. פגם
(א) לא היו המלאכה או השירות בהתאם למוסכם (להלן – פגם), על המזמין להודיע לקבלן על הפגם זמן סביר לאחר שגילה אותו או שהיה עליו לגלותו, ואם הפגם ניתן לתיקון – לתת לקבלן הזדמנות נאותה לתקנו.
(ב) אין המזמין זכאי להסתמך על הפגם –
(1) אם לא קיים את המוטל עליו לפי סעיף קטן (א) זולת אם ידע הקבלן על הפגם;
(2) אם בא הפגם מסיבה שהמזמין אחראי לה.

4. תרופות בשל פגם
(א) לא תיקן הקבלן את הפגם תוך זמן סביר לאחר שהמזמין עשה כאמור בסעיף 3(א), רשאי המזמין –
(1) לתקן את הפגם ולדרוש מהקבלן החזרת הוצאותיו הסבירות;
(2) לנכות מן השכר, כל עוד לא תוקן הפגם, את הסכום שבו פחת שווי המלאכה או השירות עקב הפגם לעומת השכר לפי המוסכם.
(ב) פגם שתיקונו דחוף עד שאין לדרוש מן המזמין שימתין לתיקונו בידי הקבלן, רשאי המזמין לתקנו כאמור בסעיף קטן (א)(1) גם בלי שעשה כאמור בסעיף 3(א).
(ג) לא ניתן הפגם לתיקון, זכאי המזמין לניכוי מן השכר כאמור בסעיף קטן (א)(2).

5. זכות עכבון
לקבלן תהא זכות עכבון על נכס שמסר לו המזמין לביצוע מלאכתו או למתן שירותו, כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המזמין עקב עיסקת הקבלנות.

6. קבלת הנכס והעברת הסיכון
(א) נעשו המלאכה או השירות בנכס בידי הקבלן, חייב המזמין לקבלו במועד שהוסכם עליו, ובאין הסכם – תוך זמן סביר לאחר שהקבלן הודיע לו שגמר את המלאכה או השירות.
(ב) אבד או ניזק הנכס בעודו בידי הקבלן –
(1) אחראי הקבלן, לענין חוק השומרים, תשכ"ז – 1967, כשומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו;
(2) פטור המזמין מתשלום השכר, זולת אם אבד או ניזק הנכס אחרי שהמזמין היה חייב לקבלו ומסיבה שהקבלן אינו אחראי לה.

7. שמירת תרופות
אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מתרופה אחרת בשל הפרת חוזה.

8. תחולה
(א) הוראות חוק זה יחולו כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון, ובאין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם בין הצדדים.
(ב) על חוזה להספקת נכס שיש להפיקו או לייצרו והקבלן קיבל עליו לתת את עיקר החמרים הדרושים לכך, יחולו הוראות חוק המכר, תשכ"ח – 1968.

9. אי-תחולת המג'לה
בענינים שחוק זה דן בהם לא יחול הספר השני של המג'לה.

10. עצמאות החוק
בענינים שחוק זה דן בהם לא יחול סימן 46 לדבר המלך במועצתו לארץ-ישראל 1947 – 1922.

11. תחילה והוראות מעבר
תחילתו של חוק זה ביום א' בחשון תשל"ה (17 באוקטובר 1974); על חוזה קבלנות שנעשה לפני תחילתו יוסיף לחול הדין הקודם.

The post חוק חוזה קבלנות appeared first on .

חוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984‏
‏פרק ב': בתי המשפט‏
‏סימן ז': הוראות כלליות‏

סעיף 79א – פשרה
סעיף 79ב – בוררות
סעיף 79ג – גישור



סעיף 79א – פשרה
(א) בית משפט הדן בענין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי הדין, לפסוק בענין שלפניו, כולו או מקצתו, בדרך של פשרה.
(ב) אין באמור בסעיף קטן (א) כדי לגרוע מסמכותו של בית המשפט להציע לבעלי הדין הסדר פשרה או לתת, לבקשת בעלי הדין, תוקף של פסק דין להסדר פשרה שעשו ביניהם.

סעיף 79ב – בוררות
(א) בית משפט הדן בענין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי הדין, להעביר ענין שלפניו, כולו או מקצתו, לבוררות, וכן רשאי הוא, בהסכמתם, להגדיר את תנאי הבוררות.
(ב) בעלי הדין, באישור בית המשפט, ימנו את הבורר; לא באו בעלי הדין לידי הסכמה על הבורר, רשאי בית המשפט למנותו מתוך רשימה שהגישו לו בעלי הדין, או לפי בחירתו – באין רשימה כזו.
(ג) הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, יחולו על בוררות לפי סעיף זה; אולם "בית המשפט" שבסעיף 1 לחוק האמור יהיה בית המשפט שהעביר את הענין לבוררות.

סעיף 79ג – גישור
בסעיף זה, "גישור" – הליך שבו נועד מגשר עם בעלי הדין, כדי להביאם לידי הסכמה ליישוב הסכסוך, מבלי שיש בידו סמכות להכריע בו.

(א) "הסדר גישור" – הסכם בין בעלי הדין על יישוב סכסוך שביניהם שהושג בסיומו של הליך גישור; "מגשר" – מי שתפקידו לסייע בידי בעלי הדין להגיע להסכמה על יישוב סכסוך שביניהם בהליך גישור בדרך של ניהול משא ומתן חופשי.;
(ב) בית המשפט רשאי, בהסכמת בעלי הדין, להעביר תובענה לגישור;
(ג) בהליך הגישור רשאי מגשר להיוועד עם בעלי הדין, יחד או לחוד, ועם כל מי שקשור לסכסוך; ורשאי הוא להיפגש עם בעל דין, בהסכמתו, בלי עורך דינו.
(ד) דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי.
(ה) העביר בית המשפט ענין לגישור, יעכב את ההליכים שלפניו לתקופה שיקבע, ורשאי הוא להאריך את התקופה בהסכמת בעלי הדין.
(ו) לא הגיעו בעלי הדין להסדר גישור עד תום התקופה האמורה בסעיף קטן (ה), יחודשו ההליכים בבית המשפט; אולם רשאי בית המשפט, על-פי בקשה של המגשר או של בעל דין, לחדשם בכל עת לפני תום התקופה האמורה.
(ז) הגיעו בעלי הדין להסדר גישור, יודיע על כך המגשר לבית המשפט, ובית המשפט יהיה רשאי ליתן להסדר תוקף של פסק דין.
(ח) הגיעו צדדים לסכסוך להסכמה על יישוב הסכסוך שביניהם בגישור שנערך לפי חוק זה, רשאי בית המשפט המוסמך לדון בתובענה נושא הסכסוך לתת להסדר הגישור שהושג ביניהם תוקף של פסק דין, אף אם לא הוגשה תובענה באותו סכסוך.

The post פשרה, בוררות, גישור appeared first on .