על פי כתב התביעה, התובע נפל קורבן לתחרות פרועה בין שתי הנתבעות בתיק זה, חברת HOT וחברת YES. לטענת התובע, הוא רכש חבילת "טריפל" במבצע מחברת HOT (נתבעת 2), שבמסגרתה שילם בכרטיס אשראי מדי חודש סך של 240 ₪. בהמשך פנתה אליו חברת YES (נתבעת 1) והציעה את שירותיה לתובע, בהבטחה שהיא תישא בכל התשלומים והקנסות לחברת HOT בגין הניתוק. כמו כן, התחייבה חברת YES כי המעבר אליה איננו כרוך בטרחה או בעלות כלשהי וכי הניתוק מחברת הוט יבוצע על ידי חברת YES בעצמה, באמצעות יפוי כח והרשאה מהתובע. עוד באותו שבוע חובר התובע לשירותי YES, אך לאחר כחודשיים גילה לתדהמתו כי לא נותק מחברת HOT וחוייב בכרטיס האשראי עבור כל התקופה עד כה.

במסגרת התביעה טען התובע כלפי חברת HOT על כך שסירבה לנתקו, על אף בקשתו המפורשת בעת שעבר לחברת YES. כלפי חברת YES טען התובע, כי הפרה התחייבות מפורשת לנתקו מחברת HOT.

חברת YES טענה בכתב ההגנה כי היא העבירה לרשות חברת הוט טופס הודעת ניתוק כשהוא חתום בידי התובע, כנדרש בהתאם להוראת מינהל בענין מתן אפשרות העברת נתונים בין הנתבעות. לאחר שחברת YES הבינה כי בקשת הניתוק לא בוצעה, הנחתה את התובע בטלפון להתנתק באופן עצמאי משירותי חברת הוט, וביקשה לזכות את חשבונו של התובע בסכומים שחוייב בהם במקביל לאחר ההצטרפות לשירותי YES. התובע זוכה בסכומים אלה וכמו כן זוכה בגין קנס ההתנתקות משירותי חברת HOT.

טרם הדיון במשפט, הגיע התובע לפשרה עם חברת YES, ולפיכך נדחתה התביעה נגד חברת YES ונותרה התביעה כנגד חברת HOT בלבד.

חברת HOT טענה בכתב ההגנה כי הודעת הניתוק התקבלה אצלה רק כחודשיים לאחר שהתובע התחבר ל- YES. בנוסף, הודתה HOT כי הטכנאים מטעמה טעו והגיעו במספר מועדים לצורך הניתוק לכתובת לא נכונה, אשר עודכנה במנוי התובע.

במהלך הדיון, הודה נציג HOT, כי לעניין כתובתו של התובע, לאחר הטעות הראשונה בהגעת הטכנאים "היו צריכים לברר את הכתובת ולא להמתין כל כך הרבה זמן".

"חוק הטכנאים"

בסעיפים 18א(ג) ו – 18א(ד) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981 (סעיפים אשר הוספו במסגרת תיקון מס' 24 לחוק הגנת הצרכן, תיקון המכונה – "חוק הטכנאים"), נקבע כי זמן ההמתנה לטכנאי לא יעלה על שעתיים מעבר למועד שתואם עמו, ואם הופרה ההוראה האמורה – יהא זכאי הצרכן לפיצוי כספי שאינו תלוי בנזק, בסכום של 300 ₪ אם זמן ההמתנה חרג בחצי שעה, ובסכום של 600 ₪ אם זמן ההמתנה חרג בשעה.

כב' השופטת אנה שניידר קבעה כי במקרה זה חרג זמן ההמתנה הרבה מעבר לזמנים שנקבעו ב"חוק הטכנאים", ופסקה כי בנסיבות האמורות "מן הראוי לפצות את התובע על בזבוז הזמן ועגמת הנפש שנגרמו לו בהמתנה להגעת הטכנאים לצורך ניתוקו משירותיה של חברת הוט". על כן חייבה השופטת את חברת HOT לפצות את התובע בסכום של 2,000 ש"ח.

[אסף אבני – נגד – 1. די.בי.אס שירותי לווין (1998) – עניינה הסתיים, 2. "הוט" מערכות תקשרות בכבלים בע"מ, בית המשפט לתביעות קטנות ירושלים, תביעה קטנה 2621/08, בפני כב' השופטת אנה שניידר. פסק הדין ניתן ב: כ"ה בטבת, תשס"ט (21 בינואר 2009)]

The post הטכנאים איחרו – "הוט" תפצה את הלקוח ב- 2,000 ש"ח appeared first on .