החתן רכש בחנותו של הנתבע חליפה לחתונה תמורת 2,000 ש"ח. לטענתו, בחר בחליפה של מעצב אך המכנסיים לא התאימו למידתו ועל כן הציע לו בעל החנות שהוא יתפור עבורו את המכנסיים כך שיתאימו למידתו. לטענת החתן, בעל החנות חזר בפניו פעמים רבות והבטיח שמדובר בחליפה איכותית וכי "אין לו מה לדאוג". לדברי החתן, הוא נאלץ להיעדר בחלק נכבד מהחתונה בהמתנה עד שמישהו יסע לביתו ויביא לו מכנסי ג'ינס אותם לבש לאחר מכן.

החתן השתולל

בעל החנות טען להגנתו כי אינו יודע מה בדיוק קרה בחתונה ומדוע נקרע המכנס, וביקש לקבל את המכנסיים לבדיקה וכן את סרט הוידאו הלא ערוך מהחתונה כדי שניתן יהיה לדעת האם הצלם צילם את קריעת המכנסיים וכדי שניתן יהיה להפריך או לאמת את גרסת החתן אודות שהייתו במשרד והחלפת מכנסיו לג'ינס עקב הקרע ולא לשם הנוחות כפי שחתנים עושים לפעמים באמצע החתונה. כמו כן טען בעל החנות כי הסיבה לפרימת התפר של המכנס, ככל שהייתה, היא כתוצאה מכך שהתובע "השתולל" בחתונה, נזרק באויר על ידי חבריו שנשאו אותו על כפיהם, ואי לכך המכנס לא יכול היה לעמוד במאמץ ונקרע.

הסרט המקורי אינו בנמצא

התובע הגיש לשופט רק את סרט החתונה כשהוא ערוך, וטען כי אין באפשרותו להמציא את הצילום המקורי ללא עריכה משום שהצלם לא שמר את החומר הגולמי. השופט אהוד קפלן מבית המשפט לתביעות קטנות בחדרה תאר את שראה בסרט: "צפיתי בדיסק ולא מצאתי שהתובע, אדם כבד גוף, 'השתולל' או רקד בצורה מופרזת מעבר למקובל. אכן חלק גדול מהאירוע לא רואים כלל את בעל השמחה, דבר זה תומך בטענת התובע שהמכנס נקרע והוא נאלץ להסתגר במשרד במשך כשעה, על מנת שמישהו יביא לו ג'ינס".

עגמת נפש משמעותית ביותר

השופט קבע כי העובדה שחלק מהחתונה החתן לבש ג'ינס איננה "סוף העולם", אולם העובדה שהמכנס נפרם לעיני כל על רחבת הריקודים והעובדה שהחתן נאלץ להסתגר במשרד חלק משמעותי וחשוב של ערב חתונתו מהווה עגמת נפש משמעותית ביותר. עוד ציין השופט כי "מדובר במוצר שבדיעבד התברר כפגום ומי שהוציא אותו תחת ידיו חייב לשאת בהוצאות".

את נזקו של התובע העריך השופט ב- 7,000 ש"ח, וחייב את הנתבע לפצותו בסכום זה.

[עידן פרץ – נגד – שנטל טל יונגר (חנות For men), בית המשפט לתביעות קטנות חדרה, תביעה קטנה 43250-11-10 בפני כב' השופט אהוד קפלן. פסק הדין ניתן ב: י"ז סיון תשע"א, (19 יוני 2011)]

The post מכנסי החתן נפרמו בחתונה – החנות תפצה ב- 7000 ש"ח appeared first on .

התובע רכש באייס מסיר צבע מתוך כוונה להסיר כתמי צבע מאריחי קרמיקה מסוג "טרקוטה", והוא אף ציין זאת בפני נציג השירות ששירת אותו בחנות. לטענת התובע, הוסבר לו כי הכתמים יוסרו "ללא כל בעיה" ואם לא יוסרו הכתמים – כספו יוחזר.

לאחר שקרא את הוראות היצרן, השתמש התובע במסיר הצבע. הכתמים אכן הוסרו אך אריחי הקרמיקה נפגעו באופן קשה, המחייב החלפתם.

בכתב התביעה דרש התובע פיצוי בסך של 3,000 ש"ח, וזאת בהתאם להצעת מחיר של רצף שצורפה לכתב התביעה.

אייס טענה להגנתה כי המוצר הינו מתוצרת נירלט ולכן האחריות, אם קיימת, מוטלת על צד על נירלט.
בדיון שנערך בפני השופטת אנה שניידר, טען נציג נירלט כי החברה משתדלת לספק אינפורמציה בעת מכירת המוצר. עוד טען נציג נירלט, כי היה על התובע לעשות ניסיון קטן במוצר בטרם השימוש על מנת לוודא שהמוצר אינו פוגע באריחים, ומשלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו.

בפסק הדין דחתה השופטת שניידר את טענת ההגנה של נירלט וקבעה: "עם כל הכבוד,…התובע איננו בעל מקצוע בתחום האריחים ובתחום מסירי הצבע, ואין לצפות ממנו שיידע שמסיר הצבע עלול לגרום נזק לאריחים מסוג 'טרקוטה' ".

המוצר הסיר את הכתמים, אך גם את צבע האריחים

בהחלטתה ציינה השופטת כי עיון בצילום הוראות השימוש במוצר, מעלה כי נאמר בהן, בין היתר:
"כל הנתונים וההמלצות מבוססים על בדיקות וידע שהצטברו במעבדה ובשטח והינם אמינים ביותר, אולם אין לפרש זאת כאחריות כללית, מפורשת או מרומזת. אחריותנו היא לטיב המוצר בלבד. על המשתמש לבדוק את ההתאמה לצרכיו". ואולם, כך קבעה השופטת, אכן לתובע לא הייתה טענה לגבי טיב המוצר – הוא הסיר את הכתמים, אלא שיחד עם הכתמים הסיר גם את הצבע של האריחים ופגע בהם. השופטת קבעה כי לא יעלה על הדעת שהמשפט "על המשתמש לבדוק את ההתאמה לצרכיו" יהיה מובן לקונה סביר, שאינו בעל מקצוע.

עוד נקבע בפסק הדין כי על נציג אייס, אשר שירת את התובע בעת מכירת המוצר, היה לברר עם התובע כיצד הוא מתכוון להשתמש במוצר, והיה עליו להזהירו כי המוצר עלול לגרום לנזק. כמו כן היה עליו להציע לתובע, באופן מפורש, לעשות נסיון קטן על אריח אחד בלבד ולבחון את השפעת המוצר, ולא "להסתתר" מאחורי ההוראת שעל גבי הקופסה.

כאמור, התביעה התקבלה, אלא שהתובע לא הוכיח כי בפועל הוא החליף את האריחים, ומה הסכום ששילם לשם כך. לפיכך נפסק כי על אייס ונירלט, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 1,500 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 250 ש"ח.

[שמעון אמויאל – נגד – אייס רשתות שיווק מוצרי צריכה בע"מ, בית המשפט לתביעות קטנות ירושלים, תביעה קטנה 4273-07 בפני כב' השופטת שניידר אנה. פסק הדין ניתן ב: ט"ז באדר ב, תשס"ח (23 במרץ 2008)]

The post חומר הניקוי פגע באריחי הקרמיקה – אייס ונירלט יפצו appeared first on .

התובעת, רבקה שרעבי, רכשה בחנות של רשת ביתילי מערכת ספות מעור בעלות של 9,600 ₪. להפתעתה הרבה, לאחר כחודש ימים בלבד צבען של הספות החל לדהות ולהתקלף. ביתילי הזדרזה והחליפה לתובעת את מערכת הספות בחדשה, אולם הבעיה חזרה על עצמה ובמשך כשנה החליפה ביתילי לשרעבי את המערכת ארבע פעמים, ללא הועיל – הספות המשיכו לדהות ולהתקלף. שרעבי הגישה תביעה קטנה נגד ביתילי ודרשה את כספה בחזרה.

בכתב התביעה נטען כי ביתילי מכרה לשרעבי מוצר פגום, ולראיה הגישה שרעבי צילומים של מערכת הספות האחרונה שנמצאת ברשותה. מנגד טענה רשת ביתילי כי עשתה מעל ומעבר לנדרש למען שרעבי, אלא שזו "מנסה להתעשר על חשבונה שלא כדין". בדבר הצילומים שהציגה שרעבי, טענה ביתילי כי אלו צולמו ב"זום" גבוה במיוחד ובזוית צילום קרובה במיוחד, ולכן אינם משקפים את המצב האמיתי של הספה. ביתילי אף הציעה לשרעבי לסיים את הסכסוך בהחלפת ספתה הישנה בספה חדשה, או לקבל זיכוי של 9,500 ₪ לרכישת ספה מדגם אחר בסניפי הרשת.

השופטת אנה שניידר, מבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, התלבטה בשאלת הצילומים שהוגשו – אמנם ניתן לראות דהייה משמעותית של הצבע, אך מצד שני סביר שהקילופים נגרמו במהלך השימוש של שרעבי בספה. לעניין הזיכוי שהציעה ביתילי לשרעבי, תמהה השופטת כי "לא ברורה עמדת הנתבעת (ביתילי) לפיה הזיכוי יתייחס אך ורק לרכישת ספה חדשה ולא מוצר אחר ממוצריה של הנתבעת".

ננסה פעם חמישית?

השופטת שניידר קבעה כי נראה שהצעתה של ביתילי להחליף את הספה בפעם החמישית או לתת לשרעבי זיכוי לצורך רכישת ספה חדשה בסניפי ביתילי לא תהיה מעשית ולא יהא בה כדי לפתור את הבעיה.

בסופו של דבר נפסק כי לאור איבוד האמון המוחלט של שרעבי במוצרי רשת ביתילי, ובמטרה לסיים אחת ולתמיד את הפרשה, שרעבי תוכל לבחור באחת מן החלופות הבאות:
א. לקבל מרשת ביתילי זיכוי על סך 9,500 ₪ לרכישת כל מוצר ממוצריה במשך תקופה של חצי שנה מיום מתן פסק הדין.
ב. לקבל מרשת ביתילי פיצוי כספי בסך 6,000 ₪. השופטת הבהירה כי גובה הפיצוי הנ"ל נקבע בהתחשב בכך ששרעבי כבר השתמשה בספות במשך תקופה לא מבוטלת עד לפנייתה האחרונה לביתילי.

ניתן לשרעבי שבוע ימים להחליט באיזו מהחלופות היא בוחרת, ונקבע כי אם ביתילי לא תפעל בזמן האמור, יהיה עליה לשלם לשרעבי גם הוצאות בסך 500 ₪.

[שרעבי רבקה – נגד – א.פ. עיצובים שותפות מוגבלת (רשת ביתילי), בית משפט לתביעות קטנות בירושלים, תביעה קטנה 3875/07 בפני כב' השופטת אנה שניידר. פסק הדין ניתן ב: כ"א באדר א, תשס"ח (27 בפברואר 2008)]

The post הספות דהו והתקלפו שוב ושוב – ביתילי תפצה appeared first on .

בביתו של התובע מותקן מזה שנים רבות קו טלפון של בזק, ובשנים האחרונות חובר הקו ל- ADSL, המשמש אותו ואת בני משפחתו מידי יום להתחברות לאינטרנט.

בדיון שנערך בבית המשפט לתביעות קטנות בחדרה, העידו התובע ובנו כי במשך שנתיים בקירוב, בעונת החורף, הם סובלים מניתוקים חוזרים ונשנים של קו הטלפון. לטענתם, פניותיהם לבזק מטופלות לאחר זמן רב, באופן שלעיתים הם נותרים ללא קו טלפון במשך ימים רבים.

כדי לתמוך בגירסתו שעל פיה נאלץ לפנות פעמים רבות למוקד התיקונים, הציג התובע בפני בית המשפט רישומים אודות שיחות רבות שנעשו מצדו למוקד 166 – שירות התיקונים של בזק וכן למוקד טיפול בקו ה- ADSL של בזק,

התובע טען כי לאחר שהוגשה תביעה קטנה זו, הגיעו טכנאים וביצעו תיקון, ומאז נוכח כי קו הטלפון וה- ADSL פועלים כתקנם גם בעונת החורף.

בזק אישרה כי אכן נגרמו תקלות בקווים באזור מגוריו של הנתבע, וזאת עקב גניבות כבלים שלה באיזור בקה ג'ת, באופן שהצטברו פיגורים בתיקון התקלות. גם הגשמים בעונת החורף הוסיפו לתקלות באופן שבזק לא יכולה הייתה לעמוד בעומסים של תיקון התקלות, ונאלצה להעדיף מוסדות ציבוריים על פני מנויים פרטיים.

עוד טענה בזק כי הטכנאים שלה אינם נכנסים לאיזור בקה ג'ת בכל יום מסיבות בטחוניות, וכי כל כניסה של טכנאי צריכה להיות מלווה במאבטח.

השופטת נילי פלד קיבלה את טענותיה של בזק בדבר הגורמים לתקלות, אך קבעה כי אין בכך כדי להועיל לתובע ולבני ביתו שאינם מקבלים את השירות להם הם ראויים ועבורו הם משלמים. על כן חוייבה בזק לפצות את התובע בדרך של השבת סכומים שנגבו ממנו על ידה בתקופות החורף בשנתיים האחרונות מבלי שניתן לו שירות כראוי.

כיוון שלא הוצגו לביהמ"ש קבלות על תשלומי התובע לבזק בתקופות אלה, נקבע הפיצוי בדרך של אומדנה על פי עדותו של התובע לסך של 1700 ש"ח בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ממתן פסק הדין ועד ליום הפירעון.

[(ביאדסה) בדוסי ( עבד אלרחים ) סובחי – נגד – בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, בית המשפט לתביעות קטנות חדרה, תביעה קטנה 115/08 בפני כב' השופטת נילי פלד. פסק הדין ניתן ב: ה' בניסן, תשס"ח (10 באפריל 2008)]

The post קו הטלפון התנתק בחורף – בזק תפצה ב- 1,700 ש"ח appeared first on .

ברשות התובע, בעל עסק במעלה אדומים, היו שלושה מכשירים אותם רכש ממירס. לטענתו, לא הייתה קליטה באזור בית העסק שלו ולכן מדובר בכישלון תמורה מוחלט. התובע דרש החזר כספי של 2,900 ש"ח, בהם חוייב כדמי יציאה בעת התנתקותו ממירס. בנוסף דרש התובע פיצוי בסך 15,000 ש"ח בגין בעיות הקליטה מהן סבל במשך 3 שנים, אשר לטענתו גרמו לו להוצאות רבות, אובדן לקוחות, עוגמת נפש, וכל זאת בעוד הוא מחוייב בתעריפים גבוהים לעומת המתחרות של מירס.

מירס טענה להגנתה כי לאחר כשנתיים מיום עריכת ההסכם המקורי התובע שידרג שניים מבין שלושת המכשירים שהיו ברשותו ואף רכש מכשיר נוסף. על כן טענה מירס כי "הוספת מכשיר נוסף אינה מאפיינת לקוח שאינו שבע רצון מבחירתו"

בתגובה טען התובע כי שידרוג המכשירים למעשה נכפה עליו, לאחר שהנתבעת התחייבה שהדבר יפתור את בעיות הקליטה.

בנוסף טענה מירס כי בפועל בוצעו במכשירים שיחות בהיקף של מאות דקות שיחה לחודש, ועובדה זו סותרת את טענת התובע בדבר בעיית הקליטה במכשירים ואי יכולתו לעשות בהם שימוש.

בעניין דמי ההתנתקות בהן חוייב התובע, הסבירה מירס כי בהסכם הההתקשרות ביניהם התחייב התובע לתקופה של שלוש שנים וכן נקבע כי ביטול ההתחייבות גורר חיוב בדמי יציאה.

בעניין בעיית הקליטה טענה מירס כי התובע היה מרוצה לאחר שסופק לו פתרון טכני (אנטנה שולחנית שהותקנה במקום) ותלונות נוספות מצידו הועלו רק לאחר תקופה של כשלוש שנים, אך הוא סירב להתקין שם ערכה אחרת שהוצעה לו כפתרון.

בפסק הדין קבעה השופטת אנה שניידר, מבית המשפט לתביעות קטנות ירושלים, כי התרשמה שהתובע ביקש להתנתק מהנתבעת לפני המועד המוסכם לא רק עקב בעיות הקליטה במכשירים, אלא גם עקב חוסר כדאיות כלכלית, לאחר שדמי השירות "הוקפצו", כטענתו, מ- 70 ש"ח ל- 143 ש"ח לחודש. עם זאת פסקה השופטת שניידר כי התרשמה שלתובע אכן היו בעיות קליטה במכשירים, אשר לא נפתרו גם לאחר הפתרונות שהוצעו על ידי הנתבעת, והסבירה: "חזקה על עסק שמתקשר עם חברת תקשורת ומפרסם את מספרי המכשירים שלו – שאין לו אינטרס להתנתק מהחברה, אלא אם כן קיימות בעיות קליטה המקשות כל כך עליו ועל לקוחותיו, עד כי ההתנתקות נראית לו עדיפה. נראה שזה המקרה שלפנינו".

על אף זאת קבעה השופטת כי התובע לא הרים את הנטל להוכחת מלוא סכום התביעה ולכן פסקה, כי הואיל והתובע המשיך להשתמש במכשירים עד להתנתקות, למרות שלא קיבל את רמת השירות אשר לו ציפה, נראה שראוי וצודק יהיה לחייב את מירס להחזיר לתובע סך של 2,900 ש"ח ששולם על ידו בגין ההתנתקות, וכן לפצותו בסכום של 3000 ש"ח.

[שרות שיאון (חנן) – נגד – מירס תקשורת בע"מ, בית משפט לתביעות קטנות בפתח ירושלים, תביעה קטנה 4581/06 בפני כב' השופטת אנה שניידר. פסק הדין ניתן ב: י"ח באדר ב תשס"ח, ((25 במרץ 2008)]

The post בעיות קליטה? חברת מירס תפצה לקוח ב- 5,900 ש"ח appeared first on .

לטענת התובע, אם היו מיידעים אותו על כך שמדובר בהפלגה של הקהילה הגאה – לא היה מזמין מקום בספינה. לדבריו, הוא ואשתו לקחו חופש מהעבודה לשם הנופש ושילמו ממיטב כספם עבור הוצאות הנופש. התובע טען בבית המשפט כי יום לפני ההפלגה יידעו אותו חבריו על כך שמדובר בהפלגה של הקהילה הגאה, ולכן התקשר מייד ל-'יש תיירות' ושאל האם כך הדבר, ונאמר לו ש"לא, אך אי אפשר להבטיח שלא יהיו שם אנשים מהקהילה". התובע טען כי לפחות 50% מהנופשים היו מהקהילה הגאה. לטענתו הוא לא ציפה לנפוש עם קהילה זו, ולכן סבל במשך 3 ימים. אשת התובע העידה בבית המשפט וסיפרה ש"היה פשוט מזעזע… לא היינו יכולים להיות בסיפון… זה פשוט הגעיל אותי".

בתביעה קטנה שהוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות כפר סבא, דרש התובע פיצוי של 15,000 ₪ עבור עוגמת נפש, מחיר הנופש עצמו, מטפלת לתינוק, דלק לרכב ושירותי חניה בחניון הנמל.

"ההפלגה הייתה מיועדת תחילה לקהילה הגאה, ובהמשך פורסמה כהפלגת מסיבות"

'יש תיירות' טענה כי נציגה לא הטעה את התובע, והודתה כי בראשית דרכה ההפלגה אכן הייתה מיועדת לקהילה הגאה ולכן שווקה באתרי האינטרנט המיועדים לקהילה הגאה. אולם לאור מספר הנרשמים הזעום, הוחלט כשלושה שבועות לפני ההפלגה לפתוח את ההפלגה לקהל הרחב וכך פורסמה ההפלגה לכלל האוכלוסייה, בקרב סוכני הנסיעות ובאתרי האינטרנט, כהפלגת מסיבות. 'יש תיירות' הודיעה גם לחברי הקהילה הגאה שנרשמו להפלגה כי ההפלגה אינה הפלגה סגורה לחברי הקהילה בלבד והיא פתוחה לקהל הרחב. לטענת 'יש תיירות', חלק מהנרשמים מהקהילה הגאה ביטל את הזמנתו לאור העובדה כי לא הרגישו בנוח עם קהל שאינו חבר בקהילה הגאה, וחלק החליטו להשאיר את הזמנתם בעינה. לאור פתיחת ההפלגה לכלל האוכלוסייה הוסיפה הנתבעת מופעים ואטרקציות על מנת להתאים עצמה לקהל מגוון יותר. לדידה של הנתבעת "לאחר פתיחת ההרשמה לקהל הרחב אין לנתבעת יכולת לדעת, ואין זה מעניינה, מי הם הנרשמים להפלגה ומהן הנטיות המיניות שלהם". 'יש תיירות' אף טענה כי התביעה מנוגדת לערכי מדינת ישראל הדוגלים בשוויון ודמוקרטיה, ושהיא אינה מסכימה כי היה עליה לעדכן את התובע בדבר זהות המפליגים הנוספים.

בפסק הדין קבע השופט כי רגשות התובע נפגעו מכך שהיה עד להתנהלות הקהילה הגאה בשייט בו נפש.
לדבריו, במקרה זה אכן קיימת התנגשות בין הזכות לשוויון ובין פגיעה ברגשות הציבור, ובאיזון שבין הפגיעה ברגשות התובע לבין הזכות לשוויון, גוברת הזכות לשוויון.
אולם, אדם העולה על אניית נופש אינו יכול לרדת ממנה ולמצוא לו תחליפים, ולכן הוא מסתמך על שירותי הנופש והבידור המסופקים לו בספינה בלבד.

הנתבעת איבדה שליטה על המצב בספינה

עוד קבע השופט בפסק הדין כי כיוון שהנתבעת שיווקה שייט המיועד לקהילה הגאה ושינתה את ייעוד השייט כחודש לפני מועדו, וכיוון שהשייט קיבל אופי של שייט המיועד לקהילה הגאה, הרי עולה כי הנתבעת איבדה שליטה על המצב ולא ידעה ולא דאגה לדעת מה האחוז של הקהילה שאמור להגיע לנופש. "על הנתבעת היה ליידע את התובע בדבר ייעודו המקורי של השייט ולא בדבר אפיונם של הנוסעים האחרים. אם הייתה הנתבעת משווקת את השייט כשייט הפתוח לקהל הרחב ואשר אינו מיועד לענות על צרכים של קהילה מסוימת ואשר אופיו אינו מסוים, לא הייתה קמה לתובע עילת תביעה במידה ושאר בני האדם שהיו רוכשים כרטיסים לשייט היו נמנים על הקהילה הגאה".

בסופו של דבר נקבע כי על הנתבעת לפצות את התובע בעבור עלות ההפלגה וזאת עקב הפרת ההסכם בין הצדדים, "ולא מעצם החשיפה לאנשי הקהילה, דבר שלא מזכה בפיצוי" כדברי השופט.
לפיכך חוייבה 'יש תיירות' לשלם לתובע את עלות ההפלגה בסך 3,293 ₪ ובנוסף סכום של 250 ₪ הוצאות משפט.


[1ליאור קויטני – נגד – מג'יק 1 באמצעות יש תיירות, בית משפט לתביעות קטנות כפר סבא, תביעה קטנה 33679-07-10 בפני כב' השופט הרווי גרובס. פסק הדין ניתן ב: כ"א אלול תש"ע, (31 אוגוסט 2010)]

The post בני הזוג הפליגו לנופש ומצאו עצמם עם הקהילה הגאה appeared first on .

האישה הגישה תביעה קטנה למתן פיצוי בגין אירוע שבו לפי הנטען, התגלה חרק גדול בבקבוק שמיוצר ע"י חברת יוטבתה בע"מ, שהינה חברת בת של שטראוס גרופ בע"מ (הנתבעת). לטענתה, בעת שמזגה חלב מהבקבוק, גילתה חרק מסוג תיקן, כאשר זה דבוק לפתח של הבקבוק.

שופט בית משפט לתביעות קטנות כפר סבא, עמית פרייז, השתכנע כי החרק היה בתוך הבקבוק טרם פתיחתו: "מכח חוק בדבר אחריות למוצרים פגומים, אחריות יצרן הינה לכל פגם שהתגלה במוצר, ככל שפגם זה היה קיים במוצר בעת שיצא את המפעל של היצרן. במקרה זה מדובר בבקבוק שיצא את המפעל כשהוא סגור ונפתח ע"י התובעת, ולפיכך ברור שהמצאות החרק בבקבוק היתה בעת שזה יצא את המפעל".

נציגת שטראוס טענה כי "קיימות בדיקות קפדניות ביותר בתהליכי ייצור אשר מונעות התרחשות מקרים מסוג זה". השופט ציין כי אינו מטיל ספק בכך, אך קבע כי "המציאות מוכיחה לא אחת שכאשר תהליך ייצור, קפדני ככל שיהיה מבחינת הרצון למנוע ליקויים, הינו תהליך המתבצע פעמים רבות מספור, הרי שהיתכנות מקרה נדיר כפגם כזה או אחר בייצור בסופו של דבר לא נותרת בתיאוריה אלא מתממשת". בנוסף קבע השופט כי עובדת קיומן של בדיקות קפדניות אלה בתהליכי ייצור בחברת יוטבתה, אינה שוללת את גרסתה המהימנה של התובעת.

בנסיבות אלה, קבע השופט, הנתבעת אחראית לנזק שנגרם לתובעת בגין שתיית חלב מהבקבוק שבו היה אותו תיקן. "נזק זה התבטא במיחושים שונים שתיארה התובעת, וכן בטראומה לדבריה מאותו מקרה. ניתן לומר שעיקר הנזק במקרה זה הינו עוגמת נפש, אשר הינה כפולה ומכופלת כאשר מדובר בצריכת מוצר שגרתי מחברה שמוצריה הינם בעלי דרגת מהימנות גבוהה במיוחד, וזאת להבדיל אולי ממסעדה או בית אוכל מזדמנים".

בסופו של דבר נקבע כי חברת שטראוס (שהסכימה שכל אחריות שתמצא של חברת הבת יטבתה תוטל עליה) תשלם לתובעת סך של 3,000 ₪ בגין הנזק והוצאות המשפט שנגרמו לה.

[אנסתה טיבי – נגד – שטראוס גרופ בע"מ, בית משפט לתביעות קטנות כפר סבא, תביעה קטנה 40514-02-10 בפני כב' השופט עמית פרייז. פסק הדין ניתן ב: ז' אב תש"ע, (18 ביולי 2010)]

The post ג'וק דבוק לפקק בקבוק החלב – שטראוס תפצה appeared first on .

התובעים, זוג צעיר שנישא בחודש ספטמבר 2007, שכר את שירותיה של הנתבעת שהינה חברה העוסקת במתן שירותי קייטרינג באירועים. בני הזוג טענו כי בהסכם שחתמו עם הנתבעת כשלושה חודשים לפני החתונה, התחייבה הנתבעת לספק להם שירותים איכותיים ברמה גבוהה, וזאת בתמורה לסך של 69,692 ש"ח.

יין איכותי והגשת קינוחים אישית

לטענת התובעים, סוכם עם הנתבעת כי היא תגיש בחתונה יין איכותי, סידורי פרחים והגשת קינוחים אישית לשולחנות ולאחר מכן במזנון. התובעים טענו כי הדגישו בפני נציגי הנתבעת את החשיבות הגבוהה מבחינתם לכמות האוכל על פני מגוון המנות, כך שאורחיהם יוכלו לאכול ככל שיחפצו. כמו כן טענו כי הנתבעת התחייבה לספק שירות לכמות אורחים גבוהה מהכמות שהייתה בפועל.

"הנתבעת נהגה בקמצנות וצמצום"

התובעים טענו כי הנתבעת הפרה את כל התחייבויותיה עמם, ונהגה עם אורחיהם בקמצנות וצמצום, שבעקבותם "נגרמו לנו בושה גדולה ומפח נפש". לטענת התובעים, הנתבעת לא הניחה בקבוקי יין על השולחנות, כפי שסוכם, ואף כשהתבקש מנהל האירוע מפורשות להגיש יין למספר שולחנות, הוא סירב. עוד טענו בני הזוג כי מנות הקינוח הוגשו בשעה מאוחרת מאוד וכשעתיים לאחר המנות העיקריות כך שאורחים שעזבו את המקום מוקדם יותר, לא נהנו מהקינוחים. בנוסף, הוגשו הקינוחים במשורה ולא נערכו במזנון כמוסכם.

התובעים הגישו לביהמ"ש חישוב מפורט ומדויק של תביעתם, בו העריכו את נזקיהם בסך כולל של 15,061.50 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום החתונה.

חברת הקייטרינג: "כל ההתחייבויות קויימו"

הנתבעת הכחישה את טענות התביעה וטענה כי מילאה את כל התחייבויותיה בהסכם. לטענתה, התובעים מייחסים חשיבות יתר לסוג היין, ובכלל "לא נכלל בהסכם על הגשת יין לשולחנות". בנוסף טענה, כי גם טענות הזוג לעניין חשיבות כמות האוכל והפחתת מגוון המנות, אין להם אזכור בהסכם למרות שמדובר בהסכמות מהותיות שחובה לכלול אותן בהסכם, "קל וחומר כאשר התובע הינו עורך דין שבדק בקפידה רבה את הוראות ההסכם". עוד טענה הנתבעת כי מנות הקינוחים הוגשו כפי שסוכם ובמועד שתואם עם התובעים, וכי תיאור סירובו של מנהל האירוע להגיש יין, הינו פרי דמיונם של התובעים.

הסכם בעל-פה

בתשובה לכתב ההגנה טענו התובעים כי ההסכם החתום אינו כולל הסכמות רבות ונוספות שהוסכמו בע"פ בין הצדדים, וזאת מאחר ונחתם זמן רב לפני החתונה וכמקובל בענף החתונות, פרטים רבים מוסכמים בשלב מאוחר יותר. בנוסף, התובעים דחו את טענת הנתבעת שלפיה השתהו בפנייתם, וטענו כי פנו טלפונית למנהל חברת הקייטרינג ימים ספורים לאחר חתונתם ובכתב מיד עם חזרתם מירח הדבש.

בדיון הראשון העידו מטעם התובעים אחותו של התובע ואביה של התובעת. עיקר עדותם נגעה לסוגיית הקינוחים שלטענתם לא היו במזנון, הוגשו בסביבות השעה 23:30 ובכמות לא מספקת. לאחר עדותם, ביקש נציג הנתבעת לדחות את הדיון על מנת שיביא עדים מטעמו. השופט אלון אינפלד נענה לבקשת הנתבעת ודחה את הדיון לשם כך, אולם הנתבעת לא הופיעה לדיון הנוסף, לא הביאה עדים מטעמה כדי לתמוך בגרסתה, ואף לא הגישה כל מסמך לבית המשפט, מלבד כתב הגנה.

משכך, הגישו התובעים בקשה למתן פסק דין על יסוד הראיות שהציגו בפני ביהמ"ש. בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 15,062 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום החתונה ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף חוייבה הנתבעת לשלם לתובעים סך של 1,500 ש"ח בגין הוצאות משפט, וזאת בהתחשב בהתייצבות עדי התביעה לשני הדיונים.

[. אבני עילי 2. אבני עינב – נגד – זיגוטה קייטרינג ואומנות בע"מ, בית המשפט לתביעות קטנות קרית גת, תביעה קטנה 135/08 בפני כב' השופט אלון אינפלד. פסק הדין ניתן ב: א' באב, תשס"ט (22 ביולי 2009)]

The post הקייטרינג בחתונה איכזב – ישלם לזוג 16 אלף שקל appeared first on .