אברהם גדעון הוא בעליו של עסק בשם "מפתח הזהב" בנס ציונה (התובע והנתבע שכנגד). הנתבעת והתובעת שכנגד, ענת פינטו, בעלת עסק לפירסום, הציעה לאברהם לפרסם את עסקו באמצעות רכישת משבצת פירסום בלוח "מגנט מידע למקרר" שיחולק ב- 10,000 בתי אב בנס ציונה.

אברהם רכש מענת משבצת פירסום בלוח המגנט שיפורסם בנס ציונה, תמורת סכום כולל של 1,500 ₪, ובנוסף רכש ממנה משבצת פירסום נוספת, בלוח מגנט שיחולק בעיר רחובות, תמורת סכום של 2,000 ₪, ועבור כך שילם מקדמה בסך 300 ₪.

לוחות המגנט לא חולקו ל- 10,000 בתי אב, אלא לכ- 7,800 בתי אב, שהם סך כל בתי האב בנס ציונה, על פי הערכת שני הצדדים. לטענת ענת, אכן במועד ההסכם סברה בטעות כי בנס ציונה כ- 10,000 בתי אב, ומשנתבררה לה הטעות, חילקה את יתרת לוחות המגנט (2,200 לוחות) למפרסמים, בחלוקה אישית, ומשום כך לדבריה, אין לראות בהתנהגותה זו משום הפרת ההסכם. עוד טענה ענת כי הסכם פרסום הלוחות בעיר רחובות לא יצא אל הפועל בשל הפרת ההסכם על ידי אברהם. מנגד נטען ע"י אברהם כי "הסכם רחובות" בוטל על ידו בעקבות הפרת "הסכם נס ציונה" על ידי ענת.

תביעתו של אברהם הוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות רחובות, ובה דרישה לתשלום פיצוי בסך 7,300 ₪ בגין הפרת הסכם. בתגובה הגישה ענת תביעה שכנגד על סך 18,000 ₪ בגין "גניבת עין". לטענתה, לאחר שהציגה בפני אברהם דוגמה מלוח הפירסום ממגנט, העתיק אברהם אופן פירסום זה והפיץ לוחות כאלה בעצמו. ענת טענה כי מדובר "בגניבת עין" בשל העתקת רעיון מוצר הפירסום שהציעה לאברהם, ושבאמצעותו אף "גנב" לקוחות שלה. עוד טענה ענת כי משהפיץ אברהם את לוחות הפירסום שלו ברחובות, הפר את "הסכם רחובות", באופן המזכה אותה בפיצוי בגין הפרת ההסכם. מצידו של אברהם נטען כי הוא עשה כן לאחר שענת הפרה את "הסכם נס ציונה", ומשום כך אין לראות בהתנהגותו משום הפרת "הסכם רחובות".

לוח קרטון או לוח מגנט ?

מחלוקת נוספת שעלתה בין הצדדים: במהלך הדיון הסכימו הצדדים על העובדה כי לוח המגנט שסיפקה ענת היה עשוי מקרטון שבגבו פס מגנט, בעוד שלטענת אברהם, בעת ההתקשרות הוסכם ביניהם כי הלוח כולו יהא עשוי ממגנט. ענת מצדה, הכחישה כי סוכם על לוח שכזה.

בעניין התביעה

לאחר שבחן את עדויותיהם של אברהם וענת, ואת יתר הראיות שהוצגו בפניו, לרבות לוחות המגנט של ענת ושל אברהם, קבע השופט ירון לוי כי ביחס לחומר ממנו עשוי לוח המגנט, הוא מעדיף אני את גירסתו של אברהם, לפיה הוסכם כי כל לוח יהיה עשוי כולו ממגנט. לפיכך נקבע כי בהספקת לוח מגנט שאינו עשוי כולו מגנט, הפרה ענת את "הסכם נס ציונה", הפרה בגינה זכאי אברהם לפיצוי. לענין שיעור הפיצוי, נקבע כי אין להתעלם ממעשיו של אברהם ומהעובדה שבסופו של דבר זכה לפירסום בנס ציונה, אם כי לא בדרך שהוסכם עליה.

בסיכום הדיון לא הכחישה ענת שיצרה בפני אברהם מצג שווא, לפיו בנס ציונה כ- 10,000 בתי אב. בפסק הדין קבע השופט כי בהסתמך על נתון זה הזמין אברהם מספר זה של עותקים מלוח המגנט, ואף קרוב לוודאי שאם אברהם היה יודע כי בנס ציונה רק 7,800 בתי אב, לא היה מזמין 10,000 עותקים. לדברי השופט, אין בטענותיה של ענת על כך שאת יתרת העותקים חילקה למפרסמים אחרים, או שעלות העותקים העודפים זניחה, בכדי לשנות העובדה כי הטעתה את אברהם בעניין זה, וכי בגין הטעייה זו, גם אם בתום לב, זכאי אברהם לפיצוי מתאים.

בעניין התביעה שכנגד

בפני השופט הוצג לוח המגנט שנערך והופץ על ידי אברהם. זהו לוח מגנט, עשוי קרטון, שבגבו פס מגנט – הזהה במהותו ללוח המגנט שהפיצה ענת.
בפסק הדין קבע השופט כי מבחינה כרונולוגית, אין ספק שאברהם הפיץ את לוח המגנט שלו לאחר שענת הציגה בפניו דוגמת פירסום כזו, אולם ענת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בעילה של "גניבת עין", שכן "הכלל הוא שעל תובע בעילה של גניבת עין מוטלת חובה להראות כי הכינוי, הסימן או התיאור של הטובין נושא תביעתו, רכשו להם הוקרה והכרה בקרב ציבור הצרכנים, אשר התרגל לזהות בעזרתם את עסקו או סחורתו של התובע. ואם נכשל התובע בכך, תדחה תביעתו בלי שבית המשפט ידרש לשאלה אם מעשי הנתבע מהווים גניבת עין…". לפיכך נקבע כי ענת לא עמדה בנטל המתואר, ומשלא עשתה כן, הרי שדין התביעה שכנגד, בגין "גניבת עין" להדחות.
 
"הסכם רחובות" – בוטל או הופר ?

השופט קיבל את טענתו של אברהם, שלפיה הוא מסר לענת מכתב המודיע לה כי עליה לקיים את "הסכם נס ציונה" ולהפיץ לוח העשוי מגנט כולו, ושאם לא תעשה כן, יבטל "כל התקשרות" עימה – דהיינו, את "הסכם רחובות" – המתייחס לאותו מוצר ממש. מנגד, דחה השופט את טענתה של ענת שלפיה הפצת לוח המגנט על ידי אברהם ברחובות מהווה הפרת "הסכם רחובות", וזאת מהטעם הפשוט שיש לראות במכתבו של אברהם הודעת ביטול "הסכם רחובות".

בסופו של דבר חוייבה ענת לשלם לאברהם  1,450 ₪ שהרכבם פיצוי בסך 900 ₪ בגין הפרת ההסכם, השבת מקדמה בסך 300 ₪ בגין ביטול "הסכם רחובות", וכן תשלום הוצאות משפט בסך 250 ₪.

[אברהם גדעון  – נגד –  פינטו ענת, בית המשפט לתביעות קטנות רחובות, תביעה קטנה 2404/01 בפני כב' השופט ירון לוי. פסק הדין ניתן ב:  י"ח בכסלו, תשס"ב (3 בדצמבר 2001)]

The post נתבעה על הפרת הסכם, וכנגד תבעה על גניבת רעיון appeared first on .

התובע דרש מביהמ"ש לחייב את הנתבעת לפצותו בסך של 30,000 ₪, בטענה כי הנתבעת הפרה זכות יוצרים בכך שהעתיקה חלקי כתבה שעניינה איטום וזיפות, מאתר אינטרנט אשר מפעיל התובע, לאתר אחר אשר מפעילה חברת "יצאת גדול בע"מ" בניהולה של הנתבעת.

לטענת התובע, האתר שבבעלותו מופעל למטרה עסקית ומפרסם מידע ופרסומים מקצועיים, ואילו הנתבעת העתיקה כתבה מאתרו ופרסמה אותה באתר החברה שבניהולה, וזאת מבלי שקיבלה את רשותו לעשות כן. בכך, טען התובע, הופרו זכויות היוצרים שלו, וזאת על פי הוראות חוק זכויות יוצרים, תשס"ח- 2007, וכן סעיפים 1-2 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט- 1999.

בכתב ההגנה ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה על הסף, בטענה כי היא רק בעלת מניות בחברה וכי היא עצמה לא היתה מעורבת בפרסומים נשוא התביעה. בפסק הדין קבע השופט פנחס אסולין מבית המשפט לתביעות קטנות באר שבע כי על פי הרישום ברשם החברות, במועד הרלוונטי לתובענה שבתיק זה, הנתבעת היתה מנהלת החברה.

באחד הפרסומים באתרו של התובע, תחת הכותרת "בנה ביתך – תורת הבניה בידוד ואיטום" הוצג מידע ביחס לאופן ביצוע עבודות איטום ובידוד במבנה. במסגרת זו נכתב באותו אתר הקטע שלהלן:
"את עבודות האיטום והבידוד יש לבצע בכל שלב ושלב בבניה, כהגנה על שטחים תת-קרקעיים, הגנה על שטחים מרוצפים, איטום הגג וכול'. עבודות האיטום נועדו למנוע נזקים שמקורם במים והגורמים לרטיבות ולחות…".

לטענת התובע, הועתק הקטע האמור לאתר של החברה אשר בניהולה של הנתבעת, והוצג תחת הכותרת טיפים והחזקה נכונה, בזו הלשון:
"חשיבות האיטום. את עבודות האיטום והבידוד יש לבצע בכל שלב ושלב בבניה, כהגנה על שטחים תת-קרקעיים, הגנה על שטחים מרוצפים, איטום הגג וכול'. עבודות האיטום נועדו למנוע נזקים שמקורם במים".

הנתבעת הכחישה את דבר ההעתקה אך השופט קבע כי הקטע המדובר אכן הועתק מתוך פרסומו של התובע, וציין כי הוא מוצא לנכון לעשות זאת "הן בשים לב לזהות הרשום בין הקטעים והן בשים לב לכך שבעדותה לפניי ציינה הנתבעת שנעשה העתק של שתי מילים מבלי שידעה לציין באילו שתי מילים מדובר. לכך יש להוסיף כי הנתבעת לא הצביעה על שתי מילים שכשלעצמן, היו ראויות להעתקה."

לאחר ששקל את טיעוני הצדדים, החליט השופט לדחות את התביעה מהנימוק שאין לראות בפרסום האמור משום יצירה שביחס אליה קיימת זכות יוצרים, ומהטעם שלפיו אין לראות בפרסום האמור משום הפרה של חוק עוולות מסחריות. נימוקי השופט:

אין הפרה של זכויות יוצרים

סעיף 4 (א) לחוק זכויות יוצרים תשס"ח – 2007 קובע שזכות יוצרים תהא ביצירות אלה:
"יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, יצירה אומנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית המקובעת בצורה כשלהי".

בהחלטתו נימק השופט, "סבורני כי הפרטים הרשומים באתרו של התובע ביחס לאופן ביצועו של איטום בבנייה אינו בא בגדר יצירה מקורית וודאי לא ספרותית, אין הוא בא בגדר יצירה אומנותית או יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית. אין בפרטים המצויינים באותו קטע משום חידוש. גם צירופם של אותם דברים אינו בגדר חידוש".

אין הפרה של חוק עוולות מסחריות

בעניין סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות תשנ"ט – 1999, המתייחס לגניבת עין, נימק השופט: "הפרת הוראת סעיף זה הינה בדרך של גרימה לכך שנכס שאדם מוכר או שירות שהוא נותן יחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר. בעניין דנן אין מדובר בכך שהנתבעת ביצעה העתקה ופרסום שיש בהם כדי להציג נכס או שירות שלה כשל אחר".

בהתייחסו לסעיף 2 לחוק זה, המתייחס לתיאור כוזב, ציין השופט כי "הפרת הוראת סעיף זה הינה בדרך של פרסום מידע שהמפרסם יודע או שהיה עליו לדעת שאינו נכון", וקבע כי הדבר אינו כך בתובענה זו.

כאמור התביעה נדחתה, ובנוסף חוייב התובע לשלם לנתבעת את הוצאותיה בסך 750 ₪.

[שלומי נהון – נגד – רותי נוריאל, בית המשפט לתביעות קטנות באר שבע, תביעה קטנה 2437/08 בפני כב' השופט פנחס אסולין – (נשיא בפועל). פסק הדין ניתן ב: כ"ו אייר תש"ע, (10 במאי 2010)]

The post האם בעלת האתר הפרה זכויות יוצרים בהעתקת תוכן מאתר אחר? appeared first on .

בכתב התביעה טען אמיר גבאי, רואה חשבון המתמחה בתחום המיסוי והפרישה, כי במסגרת עיסוקו הוא מנהל אתר אינטרנט בענייני מיסוי בפרישה, שבו מופיעים מאמרים פרי יצירתו. לדבריו, גילה לתדהמתו שקטעים ממאמר פרי יצירתו הופיעו באתר אינטרנט של הנתבע, שהינו מתחרהו, וזאת מבלי שנתן לנתבע את רשותו לכך.

"נראה אותך פונה לבית המשפט, זה ייקח שנים"

התובע טען כי פנה אל הנתבע באמצעות בא כוחו, וזה אכן הודה במכתב כי היו מספר שורות שהועתקו, אך "הדבר נעשה שלא בכוונה". התובע ציין כי על אף הודאתו של הנתבע, ולמרות מספר פניות שנעשו אליו, סרב הנתבע לפצותו, ואמר לו "נראה אותך פונה לבית המשפט, זה ייקח שנים". לאחר מספר התראות, פניות והתכתבויות, ולאחר שהנתבע סרב לפצותו, הגיש התובע את תביעתו לביהמ"ש לתביעות קטנות ירושלים.

כתב התביעה טען להפרת זכויות יוצרים, בכך שהנתבע העתיק את דברי התובע מבלי להזכיר את שמו ומבלי לתת לו קרדיט כנדרש, תוך ניכוס זכויות יוצרים לעצמו. עוד נטען כי מדובר בגזל, גניבת עין, עשיית עושר שלא במשפט וחוסר תום לב.

בכתב ההגנה טען הנתבע, יועץ פנסיוני, כי החומר המדובר הועלה בעקבות טעות אנוש ובתום לב. לטענתו, מרבית המידע שפורסם הינו עובדות, נתונים, ביטויים והגדרות, שאינם מקוריים, אלא תיאורים מקצועיים המקובלים בשוק הפנסיוני, המשמשים את הציבור הרחב, ואשר אינם ראויים להגנה. בנוסף טען הנתבע כי מיד לאחר שפנה אליו התובע, הוא הסיר את כל המידע מהאתר.

לא מדובר בטעות אנוש

בפסק הדין קבעה כב' השופטת יעל ייטב כי התוכן שפורסם ראוי להגנת הדין, "מטבע הדברים, במאמר מקצועי נעשה שימוש במונחים, ביטויים והגדרות הקבועים בחוק, ואולם עצם העיבוד שנעשה לחומר, הופך אותו לראוי להגנה". בנוסף ציינה השופטת, כי הנתבע לא הוכיח שלא ידע על קיומה של זכות יוצרים, וקבעה כי אין מקום לקבל את הטענה לפיה התוכן שולב באתר בשל טעות אנוש. "העלאת חומר לאתר אינטרנט מחייבת פעולה אקטיבית, הדבר אינו נעשה באקראי". לעניין ההפרה, נקבע כי מדובר בנסיבות חמורות, "שכן מדובר בהעתקה ברורה ומפורשת של קניין רוחני, מאת מתחרה של הנתבע, בתחום שממנו הוא מתפרנס".

ומה אומר החוק?

על פי ההסדר הישן, סעיף 3א לפקודת זכות יוצרים קובע פיצויים ללא הוכחות נזק, בשיעור שלא יפחת מ-10,000 ₪ ולא יעלה על 20,000 ₪ לכל הפרה. אולם החוק תוקן, ועל פי סעיף 56 לחוק זכויות יוצרים, התשס"ח-2007 ("חוק זכות יוצרים החדש"), רשאי ביהמ"ש לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק עד לסך של 100,000 ₪ בגין כל הפרה (ללא רף פיצוי מינימלי).

בסופו של דבר השופטת קיבלה את התביעה, ולאור הנסיבות, בהן הנתונים על מספר הגולשים המועט באתר המפר, חייבה את הנתבע בפיצוי של 10,000 ₪, בצירוף של 500 ₪ הוצאות משפט.

[גבאי אמיר – נגד – הירשברג דודי, בית המשפט לתביעות קטנות ירושלים, תביעה קטנה 2134/08 בפני כב' השופטת יעל ייטב. פסק הדין ניתן ב: כ' בתמוז, תשס"ח (23 ביולי 2008)]

The post העלה לאתרו מאמרים מהאתר המתחרה וחוייב בפיצוי של 10,500 שקל appeared first on .