בכתב התביעה טען התובע כי המתין יחד עם גיסתו ושני ילדיו הקטנים בתחנת האוטובוס ברח' אוהל יהושע בירושלים לאוטובוס של קו 407, מירושלים לנתניה, החל מהשעה 22:55 ועד השעה 24:00, אך האוטובוס לא הגיע. לטענתו ההמתנה היתה קשה במיוחד בשל הקור העז ששרר באותו לילה בירושלים. לטענתו, בשל המתנה זו חלה בסינוסיטיס. בסופו של דבר, משלא הגיע האוטובוס המיוחל, נסע באוטובוס אחר לבני ברק ומשם נסע במונית לנתניה.

התובע הגיש תביעה קטנה בבית המשפט לתביעות קטנות ירושלים, שבמסגרתה תבע פיצוי בסך 21,700 ₪, הכולל פיצוי של 8,000 ₪ בגין מעוגמת הנפש והסבל שהיה כרוך בהמתנה בקור עבור כל אחד מהאנשים שהמתינו (התובע, שני ילדיו וגיסתו), פיצוי של 3,500 ₪ בגין הטענה שבשל המתנה זו חלה בסינוסיטיס, החזר הוצאות המונית בסך 200 ₪, ופיצוי עונשי בסכום שירתיע את הנתבעת – בסכום של 10,000 ₪.

מטעם התובע העיד נוסע באוטובוס המדובר, שהיה אמור להיפגש עם התובע על האוטובוס, והעיד כי משהבחין שהאוטובוס מדלג על שתי תחנות, הפנה את תשומת לב נהג האוטובוס לכך, אולם הנהג טען כי הוא נוסע בהתאם למסלול שהונחה לנסוע.

אגד טענה להגנתה כי נהג האוטובוס עצר בכל התחנות. בעדותו של נהג האוטובוס הוא ציין כי הנסיעה הנדונה זכורה לו, אך לא זכורה לו נסיעה שבמהלכה פנה אליו מישהו והפנה את תשומת ליבו לכך שהוא מדלג על תחנה.

התובע יותר משכנע

כב' השופטת תמר בר-אשר צבן קבעה כי התובע והעד מטעמו היו אמינים בעדותם וכי שוכנעה שהאירוע נשוא התביעה אכן התרחש, והוסיפה: "יחד עם זאת, גם הנהג שיכנע אותי כי הוא דובר אמת…אולם קשה להניח שלא היה זוכר שאחד הנוסעים הפנה את תשומת ליבו לכך שדילג על תחנה".

יחד עם זאת קבעה השופטת כי "גובה הפיצוי שנתבע חורג מהסביר ואינו עומד בשום יחס לנזק שלטענת התובע, נגרם לו. תחילה יש לומר כי התובע אינו יכול לתבוע בשם גיסתו. מעבר לכך, בעניין מחלת התובע, הגם שצורף אישור מחלה בעניין סינוסיטיס שהתובע לקה בה לאחר אותו אירוע, הרי שאין מדובר בחוות דעת רפואית ערוכה כדין. לא זו בלבד, אלא שלא בהכרח שהתובע לקה בכך דווקא בשל ההמתנה במשך כשעה לאוטובוס".

בסופו של דבר נפסק כי התובע זכאי להחזר עלות המונית בסך 200 ₪, לפיצוי כולל בשל ההמתנה ועוגמת הנפש שנגרמה לו בסך 800 ₪ וכן החזר הוצאות משפט בסך 300 ₪.

[זילבר שמעון – נגד – "אגד" – אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, בית המשפט לתביעות קטנות ירושלים, תביעה קטנה 4840/08 בפני כב' השופטת תמר בר-אשר צבן. פסק הדין ניתן ב: כ"ו בניסן, תשס"ט (20 באפריל 2009)]

The post האוטובוס לא הגיע – הנוסע יפוצה ב- 1,300 שקל appeared first on .

שתי הנוסעות דרשו פיצוי בסך של 15,000 שקלים בשל אי עמידה של אגד בזמני הנסיעה של קו אוטובוס מס' 50 היוצא ממרחוב גבעת בית הכרם בירושלים. בתביעתן, ציינו התובעות כמה אירועים שאירעו בתאריכים שונים.

לגבי עיכוב שארע ביום 12.11.08 טענה אגד כי אכן באותו יום נגרמו עיכובים בהגעת האוטובוסים, לרבות קו 50. אולם, העיכובים נגרמו עקב שיבושי תנועה כבדים בכל מערך התחבורה בעיר, לרבות עבודות תשתית הרכבת הקלה במרכז העיר ובצומת הגבעה הצרפתית. לטענת אגד, כל עיכוב, אף מזערי בנסיעה אחת – גורר אחריו עיכובים נוספים בנסיעותיו הבאות של האוטובוס בקו מסוים.
לגבי עיכוב שארע ביום 13.11.08 טענת אגד כי לא בוצעו כלל נסיעות באותו יום בשעות 14:30 ו – 15:00 כתוצאה מסגירת אזור שדרות הרצל לתנועה עקב מירוץ אופניים, והעיכובים שנגרמו בשל כך אינם נתונים לשליטתה של אגד.
לגבי עיכוב נוסף, שארע ביום 16.11.08, טענה אגד שמדובר באיחור מזערי של 4 דקות, הנכלל במסגרת סטיית התקן המקובלת והמותרת ואשר לא ניתן למנעה.

עוד טענה אגד, כי לגבי טענות לעיכובים נוספים שנגרמו בשנת 2007, הואיל והם התרחשו יותר מחצי שנה לפני הגשת התביעה, תקופה שבה אגד מחוייבת על פי תקנות התעבורה לשמור את דיסקיות הטכוגרף – אין בידיה כיום הכלים לבדוק את טענות התובעות לגבי מועדים אלה.

הגיעו מים עד נפש

כב' השופטת אנה שניידר מבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים קבעה, כי התביעה איננה קנטרנית אלא הוגשה לאחר שמבחינת התובעות "הגיעו מים עד נפש".

"כידוע, סובלת העיר ירושלים חדשות לבקרים משיבושי תנועה עקב אירועים שונים המתרחשים בתחומה, וגם עבודות התשתית לרכבת הקלה אינן מוסיפות, בלשון המעטה, לקיומה של תחבורה ציבורית תקינה בעיר.
בנסיבות אלה, שידועות היטב גם לנתבעת, עליה להתחשב באילוצים השונים ולתכנן את זמני הנסיעה של האוטובוסים בהתאם, כך שלוח הזמנים המפורסם על ידה יהא תואם, ככל שניתן, למועדי הגעתם של האוטובוסים בפועל, והמשתמשים בתחבורה הציבורית יוכלו לכלכל צעדיהם בהתאם", כתבה השופטת בפסק הדין

עם זאת קבעה השופטת כי התובעות לא הרימו את הנטל המוטל עליהן להוכחת מלוא סכום הנזק הנטען בכתב התביעה. לפיכך, נפסק כי אגד תפצה כל אחת מהתובעות בסכום של 500 שקלים, וביחד 1,000 שקלים.
הואיל ורוב התביעה נדחה, לא ניתן צו להחזר הוצאות.

[1. נתנאלי שבו ליאורה, 2. עדי אסתר – נגד – "אגד" – אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, בית המשפט לתביעות קטנות ירושלים, תביעה קטנה 4720/08 בפני כב' השופטת אנה שניידר. פסק הדין ניתן ב: כ"ד בתמוז, תשס"ט (16 ביולי 2009)]

The post האוטובוס איחר – אגד תפצה appeared first on .

התובע ואשתו התכוונו לנסוע לשבת בבית מלון בערד ולצורך כך התקשרו למודיעין אגד כדי לברר היכן ניתן לעלות לאוטובוס הנוסע לערד. המוקד הפנה את התובע לתחנה מסוימת, אך התובע המתין בתחנה שעה ארוכה והאוטובוס לא הגיע. בעקבות שיחות טלפון של התובע הגיעו למקום נציגי אגד ולאחר בירור הסתבר שהמוקד שגה, שכן קו האוטובוס היה אמור להתחיל לפעול רק שבועיים לאחר מכן. נציגי אגד הציעו לתובע לנסוע לערד במונית מיוחדת, אך התובע סירב לנוכח העובדה שהשבת עמדה להיכנס והוא חשש שהוא או הנהג היהודי שיסיע אותו, שגם צריך לחזור לירושלים, יחללו את השבת.

לא הייתה מחלוקת לגבי האחריות והדיון התמקד בשאלת הנזק בלבד. התובע העיד כי נאלץ לרכוש אוכל לשבת בסכום של 200 ש"ח. כמו כן, התובע ואשתו החליטו לבלות את השבת אצל קרובת משפחה בעיר בית"ר עלית ולשם כך הם הוציאו 200 ש"ח עבור נסיעת מונית הלוך וחזור. על פי טענות אלה של התובע, קבע כב' השופט אברהם רובין מבית המשפט לתביעות קטנות ירושלים כי בגין הנזק הממוני ראוי לפסוק לתובע פיצוי של 400 ש"ח.

שבת בלי חמין

התובע ואשתו העידו על הנזק הלא ממוני שנגרם להם. הם סיפרו כי הם התכוונו לנסוע למלון כדי להירגע מתקופה קשה שעברה עליהם, וכי נגרמה להם עגמת נפש כתוצאה מהצורך לבלות את השבת בביתה הצר של הקרובה המארחת, אשר לא נערכה מבעוד מועד כדי לארח אותם. התובעים גם העידו על עוגמת הנפש שנגרמה להם כתוצאה מכך שמאכלים שהם נוהגים לאכול בשבת לא היו זמינים להם כגון: דגים, מרק, וחמין.

בהגינותו, נציג חברת אגד הנתבעת לא חלק על כך שנגרמה עוגמת נפש מסוימת לתובע, אבל טען שאין להוציא את הדברים מפרופורציה ובוודאי שהסכום הנתבע של 17,000 ש"ח הוא מופרז, בין היתר כיוון שעבור השירות במלון היו אמורים התובע ואשתו לשלם 700 ש"ח בלבד.

בפסיקתו, ציין כב' השופט רובין כי פסיקה בגין עוגמת נפש היא תמיד קשה מפני שקשה להעריך באופן אובייקטיבי נושא זה. כמו כן ציין כב' השופט כי בנסיבות הענין יש לתת משקל ראוי לחשיבותה של השבת ולחשיבות עונג השבת בעיניהם של התובע ואשתו. מאידך, יש להביא בחשבון שאי-הנוחות שנגרמה לתובע ולאשתו איננה קיצונית. "בסופו של דבר הם התארחו בבית קרובת משפחה, וגם אם לא יכלו ליהנות מהמאכלים שהם רגילים אליהם, עדיין אין להניח שהם סבלו סבל קיצוני".
בנסיבות העניין קבע השופט כי הסכום ההולם את הנזק הלא ממוני הינו 1,100 ש"ח.

בסיכומו של דבר פסק כב' השופט כי על הנתבעת לשלם לתובע תוך 30 יום סך של 1,500 ש"ח בצירוף אגרת המשפט וכן בצירוף הוצאות משפט בסך 200 ש"ח.

[הייזלר נפתלי – נגד – חברת אגד, בית המשפט לתביעות קטנות ירושלים, תביעה קטנה 1101/09 בפני כב' השופט אברהם רובין. פסק הדין ניתן ב: ו' באייר תשס"ט (30 באפריל 2009)]

The post מוקדן במודיעין אגד טעה – התובע המתין לשווא לאוטובוס ויפוצה ב- 1700 שקל appeared first on .

טיסת שכר הינה טיסה שבה שוכרים מארגן או מארגנים במשותף את כל קיבולת כלי הטיס לשם מכירתה לאחרים או שבה אדם שוכר את כל קיבולת כלי הטיס לשימוש עצמי. טיסת שכר איננה טיסה סדירה שכן משתתף בטיסת שכר רוכש תובלה הלוך ושוב, תאריכי היציאה והחזרה נקבעים מראש בשעת רכישת הכרטיס לטיסת השכר ובמקרה שמשתתף לא ניצל את כרטיס הטיסה בחזרה לנקודת המוצא או את שירותי הקרקע הכלולים בחבילת התיור, לא יחזיר המארגן או המוביל האווירי למשתתף את הסכומים הנ"ל ועל המשתתף חלה החובה לאשרר את הטיסה 72 שעות לפני מועד הטיסה המתוכנן.

אין חולק כי על הנוסע חלה האחריות לאשרר את הטיסה במיוחד כשמקובל בשוק כי טיסות השכר הזולות ממחיר הטיסות הסדירות, נתונות לביטולים ולשינויים בלוח הזמנים. אך העובדה כי ידוע כי טיסות השכר נתונות לשינויים וביטולים אין בה משום מתן הכשר ותמריץ לפעולות שכאלה על ידי חברות התעופה. בצורה זו האחריות מוטלת רק על כתפי הנוסע והדבר אינו משקף נכונה את האיזון הראוי שבין המגזר הציבורי לבין המגזר העסקי.

במקרה שארע בו התעכבה טיסת שכר לפרק זמן של 12 שעות ללא כל סיבה קבע בית המשפט, כי אמנם, הנוסע רכש כרטיס בטיסת שכר, שמחירה זול יותר ממחיר של טיסה סדירה, אך אין זה אומר, שהנתבעת פטורה מכל חבות שהיא כלפי הנוסעים.

על פי אמנת ורשה אין למוביל רשות לשנות את מועד הטיסה, גם אם מדובר בטיסת שכר, אלא על פי הוראות הנקובות באמנה. לכן, דואגים נציגי חברות התעופה ומארגני הטיול לרשום על כרטיס הטיסה באופן מפורש, את הזכות לבצע שינויים במועד הטיסה. כרטיס הטיסה והתנאים הם אמנם בבחינת הסכם בין הצדדים, אך סעיף כאמור הוא סעיף מקפח ללא כל ספק, בהתאם להוראות סעיפים 3-4 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1983.

טיסת שכר אינה מקנה כל זכות שלא לקיים חיוב

נוסע בכל טיסה, ולאו דווקא בטיסת צ'רטר, צריך להיות מודע לכך שיהיו נסיבות מיוחדות, שבגינן יהיה שינוי בלוח הטיסות. ואולם, במקרה הנ"ל דובר באיחור של 12 שעות, מבלי שהנתבעת הרגישה צורך לנמק, ולו לבית המשפט מדוע היה איחור כה רב ומשמעותי בטיסה. זמנו של כל נוסע וגם נוסע בטיסת צ'רטר אינו הפקר, וכאשר מדובר באיחור של 12 שעות, ללא כל סיבה שהיא, אין לעבור על כך לסדר היום ולהסיר מהנתבעת אחריות רק בגלל ניסוח מקפח של ההסכם שבין הצדדים.

עצם העובדה, כי המדובר בטיסת שכר אינה מהווה הצדקה לשינוי שעת טיסה ללא כל הצדקה. חובת תום הלב המוטלת על צדדים להתקשרות לקיים את חיוביהם, המוביל/מארגן הטיול מקבל על עצמו לדאוג להוביל את התובעים במועד הרלוונטי ככל האפשר, עליו הנטל להראות כי אכן קיים את חיוביו. העובדה כי טיסת שכר הינה טיסה זולה אינה מקנה כל זכות שלא לקיים חיוב.

אומנם יש לקחת בחשבון כי בזכות כניסתן של טיסות שכר למרחב התובלה האווירית, הוזלו באופן משמעותי כרטיסי הטיסה, ונתאפשר לאנשים רבים, שאילולא כן לא היו יכולים לעמוד במחירי הטיסה, לטוס לנופש, ואולם מציאות זו הינה חלק מתחרות בריאה בשוק החופשי ולא הקניית זכות למוביל כלשהו שלא לעמוד בהתחייבויותיו.

הוזלת מחיר כרטיס טיסה אינה יכולה לבוא על חשבון הצרכן, לצרכן הזכות לקבל את המוצר הטוב ביותר ובמחיר הטוב ביותר, שמירת הזכות למוביל לערוך שינויים כאוות נפשו ללא כל הגבלה מכוח העובדה כי מדובר בטיסת שכר, אינה יכולה לעמוד, לא בהוראות אמנת ורשה ולא בהוראות הסכם כזה או אחר שנקשר בין המוביל לבין הצרכן.

כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר אינו נושא באחריות כלשהי כלפי מאן דהוא. יש לקבל סיוע מקצועי לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים להם.

The post אחריות המוביל לטיסות שכר appeared first on .