על פי הפסיקה, אם בעל דירה מעוניין להתקין מצלמה ברכוש המשותף, עליו לקבל הסכמה של האסיפה הכללית, ברוב רגיל, וזאת בתנאי שאין פגיעה בפרטיותו של מי מהדיירים.

ככלל, כל דייר יכול לטעון כי התקנת מצלמות ברחבי הרכוש המשותף, פוגעת בפרטיותו, בדרכו אל דירתו ומחוצה לה, ואינה עולה בקנה אחד עם הגדרת השימוש המותר ברכוש המשותף, ללא הסכמת כל בעלי הדירות.

סעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א – 1981, קובע כי: "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו."
לפיכך, המונח "פגיעה בפרטיות" נבחן בכל מקרה לגופו. לדוגמא, אם המצלמה מכוונת לפנים דירה או לשטח הנמצא בשימוש ייחודי של בעל דירה, ניתן לראות זאת כפגיעה בפרטיות.

אם המצלמה מכוונת לחצר הבניין, אזי יש לכך שני היבטים:
1. אם התקנת המצלמה נועדה להגן על רכושם המשותף של בעלי הדירות, אין בכך בהכרח פגיעה בפרטיות.
2. כיוון מצלמה לעבר רכוש מסוים של בעל דירה אחר, כגון מרפסת או חניה פרטית, יכול להיחשב כפגיעה בפרטיות.

מסקירת פסיקה בנושא ניתן ללמוד כי במקרים בהם בבסיס הכוונה וההצדקה להתקנת מצלמה בשטח משותף עומד רצון כן להגן על רכוש וקניין משותף ו/או פרטי של מי מהדיירים, וכל עוד אין פגיעה מהותית בפרטיות הדיירים, התקנת המצלמה תותר ותאושר אף ברוב רגיל (51%) של דיירי הבניין באסיפה הכללית.

במקרה בו קיימת פגיעה מהותית בפרטיותו של מי מהדיירים, תתאפשר התקנת המצלמה רק באישורו והסכמתו של כל דייר ודייר המוצא עצמו נפגע מעצם התקנת המצלמה.
במקרה בו קיימת פגיעה ממשית של מי מהדיירים, וזו ניתנת להוכחה, אפילו הסכמת רוב הדיירים אינה מספקת וזו לא תוכל לחייבו לסבול ולשאת בפגיעה בפרטיותו האישית על גבו לצורך הגנת הרכוש המשותף ו/או רכוש של דייר ספציפי.