א. האם צריך הוכחת נזק או שעצם זה שלא ענו מחייב את הספק ב־22,000 ש״ח?

תשובה קצרה: לא תמיד.

מה החוק אומר:

• החוק קובע כי במקרה שבו גוף השירות הנדרש לפי החוק (למשל חברות תקשורת, אינטרנט, מים, חשמל וכד׳) לא נתן מענה אנושי תוך 6 דקות בנושאים המפורשים (טיפול בתקלה, בירור חשבון או סיום התקשרות) — רשאי הממונה על הגנת הצרכן להטיל עיצום כספי.

• גובה העיצום: למשל עד כ-22,000 ש״ח לתאגיד.

• עם זאת, אין בחוק הוראה הקובעת כי הצרכן יהיה זכאי לפיצויים ללא הוכחת נזק, לכן אם צרכן מבקש לתבוע פיצוי מרצונו עצמו (תביעה אזרחית) בגין ההפרה, אזי נדרש – לפחות בדרך כלל – להוכיח נזק שנגרם לו.

לכן:

• העיצום הכספי של כ-22,000 ש״ח הוא כלי של הרשות (הממונה) נגד הספק — לא אוטומטי ופשוט עבור כל צרכן להביא אותו.

• אם אתה (הצרכן) מבקש לתבוע בעצמך — כן, סביר שיידרש הוכחת נזק או הראיה שהפרה גרמה לך לנזק ממשי.

• “עצם זה שלא ענו” עשוי להיות בסיס להגשת תלונה או תביעה — אך זה לא אומר באופן אוטומטי שאתה זכאי ל־22,000 ש״ח ממי שלא ענה, ללא בחינה פרטנית של הנזק.

ב. האם על כל הפרה אני יכול לתבוע 22,000 ש״ח?

תשובה: לא בדיוק — זה תלוי במספר משתנים.

• אם מדובר בהפרת החוק של גוף שעליו החוק חל — העיצום עד כ- 22,000 ש״ח הוא כלפי הספק, דרך מנגנון רגולטורי. לא “על כל קריאה אישית” בהכרח.

• אם אתה נכנס לערוץ של תביעה אזרחית – למשל בית משפט לתביעות קטנות – הרי התביעה תלויה בכך שתוכיח שההפרה גרמה לך נזק, וכמה. כפי שצויין לעיל.

• החוק לא קובע סכום קבוע של 22,000 ש״ח למשתמש בודד בכל מצב. 22,000 ש״ח הוא תקרת עיצום כלפי התאגיד (רשות) עבור הפרה של חובת מענה.

• כמו כן – החוק חל רק על מקרים מסוימים (נושאים: תקלה, בירור חשבון, סיום התקשרות) ועל ספקים מסוימים. אם העסקה שלך או הפנייה לא עומדת בקריטריונים — החוק לא יחול.