שלום רב,

1. משמעות הביטוי "קיימת אפשרות כי תחול על דבר הדואר חזקת מסירה על פי כל דין"
   הביטוי מתייחס לכלל משפטי הקבוע בחקיקה, שלפיו דבר דואר רשום (ולעתים גם מכתב רגיל בנסיבות מסוימות) נחשב כאילו נמסר לנמען — גם אם זה לא קיבל אותו בפועל — כל עוד הוא נשלח לכתובת הידועה או הרשומה כדין, גם אם הנמען אינו מתגורר במען, אלא עם עבר להתגורר בחו"ל.
   חזקת המסירה נועדה לאפשר לרשויות, גופים ציבוריים ולעיתים גם גורמים פרטיים, להסתמך על שליחת דבר הדואר מבלי שיצטרכו להוכיח שנמסר בפועל.
   דוגמאות רלוונטיות מצויות בתקנות סדר הדין האזרחי, בחוק ההוצאה לפועל ובדינים מנהליים שונים.

2. הניסוח "קיימת אפשרות כי תחול" ולא "תחול"
   הניסוח הזה משאיר פתח — משום שלא כל דבר דואר ולא כל מצב אכן מקים חזקת מסירה.
   התחולה תלויה בנסיבות: סוג המסמך, אופן המשלוח (דואר רשום, רגיל, אלקטרוני), כתובת הנמען, זהות הגוף השולח (רשות או גורם פרטי), האם הנמען עבר להתגורר בחו"ל, ולעיתים גם במועד.
   לכן הכותב מסתייג – הוא מודיע שהדבר עשוי להיות כפוף לחזקה, אך אינו קובע זאת בוודאות משפטית.

3. האם זו “שורת הפחדה” או “כסת"ח”?
   אפשר לומר שהיא מעין שורת כסת"ח — ניסוח סטנדרטי, שמטרתו להגן על השולח ולאיים בעדינות על הנמען שיתייחס למכתב ברצינות.
   עצם הכללת השורה אינה מקימה חזקה בפני עצמה, ואינה מחליפה את הדרישות הקבועות בדין.
   כלומר: גם אם כתוב כך במכתב, עדיין צריך לבדוק האם אכן מתקיימים כל התנאים להתקיימות חזקת מסירה לפי החוק הרלוונטי (ולא די בעצם הופעת השורה כדי להוכיח מסירה).

בשורה התחתונה — מדובר בנוסח כללי שמיועד להרתיע ולהבטיח שהנמען לא יתעלם מהמכתב, אך אין לו תוקף משפטי עצמאי מעבר לדין החל ממילא.