סעיף 17 לחוק הגנת הצרכן קובע כי בית העסק חייב בהצגת מחיר על כל מוצר. לגבי מוצרים בתפזורת (פירות, ירקות, מוצרי חלב ולחם לא ארוז) סימון המחיר יופיע בשלט על המדף.

אם קיים פער בין המחיר שהוצג על המוצר לבין המחיר בקופה, המחיר המחייב הוא זה שהוצג על המוצר, גם אם מחירו בקופה גבוה יותר.

החוק קובע כי חיוב לפי המחיר הגבוה בקופה או סירוב המוכר להחזיר לצרכן את ההפרש בין המחיר שששולם לבין המחיר שהוצג על המוצר מהווה עילה לתביעת פיצוי לדוגמא של עד 10,000 ₪ ללא הוכחת נזק (כלומר התובע רשאי לתבוע סכום זה מבלי שיידרש להוכיח כי נגרם לו נזק בסכום שכזה).

בפסק דין שניתן לאחרונה בתביעה קטנה שהוגשה נגד רשת שיווק גדולה, הרשת חויבה לשלם לתובע פיצוי בסך 2,000 ₪. התובע רכש שום ארוז והסתמך על מחיר של 9.90 ₪ לק"ג, כיוון שבהצגת המחיר לא צויין כי המחיר הוא מחיר ליחידה. באותה רשת כל מחירי הירקות והפירות – גם הארוזים - סומנו ללא פירוט שכזה (המציין האם המחיר הוא לפי משקל או ליחידה) גם כאשר הם היו ארוזים, ולכן הצרכן הניח שמחיר השום הארוז הוא מחיר לק"ג. בפסק דין זה קבע בית המשפט כי אופן הסימון מטעה והעסק היה צריך לציין כי המחיר הוא ליחידה, וכי סירוב הרשת להחזיר לצרכן את ההפרש במחיר מקנה לו עילה לתביעת הפיצוי בהתאם לחוק.

רשתות קמעוניות ששטחן גדול מ-100 מ"ר חייבות להציג את המחיר ליחידת מידה או על האריזות של המוצרים או על תווית או שלט הצמודים למדף שהמוצרים מונחים עליו, על מנת שהצרכן יוכל לדעת מה מחיר המוצר לקילו או לליטר (לגבי מוצרי מזון ומוצרי קוסמטיקה, שמשקלם קטן מ-1 ק"ג או נפחם קטן מליטר, יוצג המחיר ל- 100 גר' או ל- 100 מ"ל).