יו"ר מפלגת 'עלה ירוק' תבע את
הפעילה בבית המשפט לתביעות קטנות ירושלים על כך שהיא מפיצה את דיבתו רעה
בבלוג שהיא מנהלת באינטרנט. לטענתו, הנתבעת פסמה בבלוג כי הוא מושחת, עומד
בראש מפלגה מושחתת ומשליט במפלגה אוירה של איום והפחדה. כדי להמחיש זאת,
פרסמה את תמונתו של התובע עם כפיה כהשוואה לצורר יאסר ערפאת. כמו כן כינתה
אותו בבלוג "לא שפוי בעליל" "ועבריין".
התובע,
אוהד שם טוב, שימש באותה עת כיו"ר מפלגת עלה ירוק. הנתבעת, הגר צימרמן,
הייתה בעבר פעילה במפלגה, אך לימים עברה לאופוזיציה והייתה ביריבות קשה
להנהגת המפלגה וליושב בראשה, אוהד שם טוב. התובע והנתבעת, לא תאמינו, היו
בעבר ביחסים טובים ואף עמדו באותו הצד של המיתרס. אלא שבחלוף העיתים מצאו
את עצמם ביריבות קשה (תופעה שכיחה בנוף הפוליטיקה של ארצנו). התביעה הקטנה
שלפנינו היא אחת התוצאות של ריב זה, כפי שתאר זאת כב' השופט אברהם טננבוים,
אשר דן בתיק: "נדמה כי כל אחד מן הצדדים מאמין כי דרכו ודרך פעולתו היא
אשר תטיב עם המפלגה, העם והעולם. אך דרכם השונה להשגתה הביאו למחלוקות
ובסופו של דבר לתביעות בבתי המשפט".
מהן התבטאויות הנתבעת והאם יש עליהן הגנה?
התובע
טען כי הנתבעת הכפישה אותו במספר פרסומים שלטענתו פרסמה באינטרנט. במאי
2006 פרסמה הנתבעת בבלוג כי התובע מושחת ועומד בראש מפלגה מושחתת, משליט
במפלגה אוירה של איום והפחדה וכדי להמחיש זאת פרסמה את תמונתו של התובע עם
כפיה כהשוואה ליאסר ערפאת. כמו כן כנתה אותו "לא שפוי בעליל" "ועבריין".
"מושחת"
הנתבעת
העלתה באינטרנט ואף טענה בבית המשפט כי המפלגה ובראשה התובע פועלת בצורה
מושחתת משתי סיבות עיקריות. ראשית, לטענת הנתבעת, למרות שהמפלגה לא עברה את
אחוז החסימה, הרי בזכות מספר גדול של מצביעים זכתה מפלגת עלה ירוק לכספי
מימון מפלגות. אלא שהמפלגה לא פרסמה מה עשתה בכסף שנשאר לאחר הבחירות, ולאן
בדיוק הלך. שנית, לטענתה אין בחירות דמוקרטיות במפלגה, וקבוצת אנשים
השתלטה על המפלגה מסיבות אישיות.
בהקשר להתבטאות זו קבע כב' השופט: "בטענות אלו אין אני רואה כל לשון הרע. להיפך, מדובר בטענות לגיטימיות לחלוטין שרצוי אפילו שייטענו אם אכן יש אחריהן ממש (וכמובן אינני נכנס לגופן של טענות). אלה בדיוק הטענות שבית המשפט יגן על טועניהם ואפילו אין הן תמיד מלאות ומדוייקות. ובלבד כמובן שנעשו בתום לב. נציין רק כי מן הראוי להסביר בבירור טענות אלו ולא רק לצעוק שחיתות במלוא הגרון".
"לא שפוי בעליל"
לעניין
ההתבטאות הזו, קבע כב' השופט: "…הרי בבואנו לבחון אמירה עלינו לבחון את
מכלול הנסיבות בה היא נאמרה. על פניו נראה כי ביטוי זה הוא ביטוי "סלנג"
ואין הכוונה הייתה להטיל דופי במידת שפיותו של התובע. והרי גם הנתבעת כונתה
בבלוגים מסויימים "ילדה פסיכית". נראה כי הנתבעת השתמשה בביטוי "לא שפוי
בעליל" כחלק משפה שהייתה מקובלת באותו בלוג בה פורסם ביטוי זה. בהקשר
הנוכחי של הסכסוך בין הצדדים אין לראות בביטוי לשון הרע".
"עבריין"
בהקשר זה נקבע כי הכינוי "עבריין" שבו השתמשה התובעת מהווה לשון הרע, וכב' השופט הסביר: "אין כל ספק כי התובע אינו עבריין במונח המובן לבני אדם. אין בעברו כל עדות למעשה פלילי שביצע. הנתבעת ניסתה להעלות במהלך הדיון טענות שונות על מנת להצדיק את הפרסום. טענות אלה נדחות על הסף משום שלא נמצאה להן כל הוכחה אמיתית. הניסיון להציג את התובע כעבריין מהווה פגיעה בשמו הטוב והיא ללא ספק נכנסת בהגדרה של ס' 1 (1) ו/או (3) לחוק". [לחץ כאן לחוק איסור לשון הרע]
תמונת הנאשם עם כפיה על הראש
להגנתה
טענה הנתבעת כי העתיקה תמונה זו מאתר אחר (היושב על geocities כך שאיננו
תחת כנפי המשפט הישראלי). כב' השופט טננבוים קבע כי אין לכך הצדקה, וכי
לפיכך פרסום תמונת התובע בדמותו של יאסר ערפת על ידי הנתבעת מהווה לשון
הרע.
כיצד יקבע הנזק?
בפסיקתו,
ייחס כב' השופט חשיבות מכרעת להקשר שבו הוצאה לשון הרע ולתום הלב של
הנתבעת. "אי אפשר לנתק את התביעה הנוכחית ממערכת היחסים הכללית בין הנתבעת
לבין המפלגה. כפי שמוסכם על שני הצדדדים, בתקופה שטרם הבחירות לכנסת ה – 17
הועסקה הנתבעת בשכר ע"י המפלגה אך לטענתה לא קבלה את השכר שהובטח לה. על
כך מתנהל הליך נפרד בביה"ד לעבודה בחיפה. תחילה הגיש התובע את התביעה בגין
פרסום לשון הרע בהליך שמתנהל בביה"ד לעבודה. רק לאחר שהובהר כי ביה"ד אינו
מוסמך לדון בה, הגיש התובע את התביעה לביהמ"ש לתביעות קטנות".
הנתבעת טענה כי התובע משתמש בהליכים משפטיים
לצורך איום על חברי המפלגה שאינם הולכים בדרכיו ושומעים למרותו, וכי הוא
עושה בהליכי משפט ניצול ציני לשם סתימת פיות. התובע טען להיפך, לטענתו נעשה
פה ניצול ציני של חופש הביטוי על מנת לפגוע בו ולהשמיצו מעל כל אתר ותחת
כל בלוג רענן.
הפתרון המשפטי כרוך באיזון
כב'
השופט טננבוים קבע כי הפתרון המשפטי לעולם איננו חד-משמעי אלא כרוך
באיזון: "דיני לשון הרע עוסקים בזכותו של אדם לשם טוב. בבסיס העיסוק בדיני
לשון הרע עומדת מלאכת איזון בין זכות הציבור לדעת ובין זכותו של נשוא
הפרסום לשמור על שמו הטוב". בהמשך ציין השופט כי התרשם שהנתבעת השתמשה
בביטויים קיצוניים מדי בתום לב. "צריך לזכור שגם טענת לשון הרע איננה יכולה
להגביל יתר על המידה את התבטאות הבלוגר המצוי. מטבע הדברים, לא כל כותב
באינטרנט הוא משפטן ולא ייתכן שכל בלוגר/מגיבן יצטייד בעורך דין צמוד על כל
משפט שיוציא ממקלדתו. מעבר לכל אלו, עם כל הכבוד למפלגת עלה ירוק ולעניין
שהיא מעוררת בציבור, ואם כל הכבוד לבלוג של הנתבעת, לא ברור לי כלל כמה
אנשים מתעניינים בכך, וכמה מהם, אם בכלל, קראו את דברי הנתבעת. צריך לזכור
שבעידן המודרני, זכותו של כל אחד אולי לדבר, אך איש איננו חייב להקשיב.
אולם מאידך גיסא, דמם וכבודם של אנשי ציבור איננו הפקר גם אם בחרו להיכנס
לפוליטיקה. צריכים אנו לזכור שהתרת כל התקפה שלוחת רסן בנימוק של חופש
הביטוי היא חרב פיפיות. התוצאה תהיה שאנשים הגונים יסרבו להיכנס לפוליטיקה
מחשש לכבודם ואת מקומם יתפסו אנשים בעלי עור עבה שאינם מתחשבים כלל בציבור
ודיעותיו. אשר לכן, יש למצוא את האיזון הנכון בכל מקרה ומקרה ולא מלאכה קלה
היא".
פיצוי סמלי
כב' השופט
התרשם כי אין לייחס לנתבעת את אותו זדון שמייחס לה התובע בהתקפותיה עליו
ועל המפלגה בראשותו. עם זאת ציין: "…מאידך גיסא, אין היא מלאכית גמורה
שניתן לפטור אותה בלא כלום, ואפילו מתי מספר עיינו בבלוגה. אשר לכן, הפתרון
הנכון יהיה בהטלת פיצוי סמלי על הנתבעת על שאירע עד היום. כמובן, במידה
וימשכו התקפות אישיות שאינן מבוססות כלל, תמיד פתוחים הם שערי בית המשפט".
לאור
האמור, בסיכומו של דבר כב' השופט התחשב בכלל הסכסוך בין הצדדים, וחייב את
הנתבעת לשלם לתובע סכום נמוך וסמלי של 300 שקלים כפיצוי סופי ומוחלט עבור
כל נזקי לשון הרע שגרמה לתובע. כנהוג בפסיקות בתביעות קטנות, נקבע כי על
החייב לשלם את הסכום תוך 30 יום ממתן פסק הדין, ואם לא ישלם במועד, הסכום
ישא ריבית והצמדה כחוק עד לתשלום בפועל.
עצת השופט
לסיום,
קינח כב' השופט את פסיקתו בעצת חכמים: "אוסיף כי נדמה לי ששני הצדדים
מסכימים רק כי זכותו של כל אחד/ת להילחם עבור מה שהוא מאמין/ה בו, אך ללא
השמצות והכפשות אישיות מיותרות. לו היה הויכוח נושא אופי ענייני ומכובד,
היו כל הצדדים יוצאים מורווחים, ולא אוסיף בכך.
[אוהד שם טוב
– נגד – הגר צימרמן, בית המשפט לתביעות קטנות ירושלים, תביעה קטנה 4381/06
בפני כב' השופט טננבוים אברהם. פסק הדין ניתן ב: 06/05/2007]
