בית המשפט לתביעות קטנות
ירושלים חייב את חברת יחסי הציבור 'ברקין תקשורת בע"מ' לפצות את התובעת
בסכום של 11,500 ש"ח. הסיבה: ברקין תקשורת המשיכה ושיגרה אל התובעת הודעות
פרסומיות בדואר האלקטרוני, למרות שהתובעת ביקשה לחדול מלשלוח לה דברי
פרסומת כאמור. 22 הודעות קיבלה התובעת לאחר שביקשה מהנתבעת לחדול מכך.
פיצוי של 500 ש"ח לכל הודעה, ובנוסף פיצוי של 500 ש"ח בגין הוצאות משפט –
והנה לכם החשבון הסופי. אגב, הנתבעת 'יצאה בזול', שכן הפיצוי המקסימלי
הקבוע בחוק הינו 1,000 ש"ח בגין כל דבר פרסומת שנשלח ללא הסכמת הנמען.
רקע חקיקתי
מדובר בסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושירותים) התשמ"ב-1982. תיקון מס' 40 לחוק זה (תיקון אשר נכנס לתוקף ב- 1.12.2008, ומכונה גם "חוק הספאם") עוסק בשיגור דבר פרסומת באמצעים אלקטרוניים. הסעיף קובע כי חל איסור על מפרסם לשלוח דבר פרסומת לנמען, בין היתר באמצעות דואר אלקטרוני, ללא קבלת הסכמה מפורשת מראש ובכתב של הנמען. עוד קובע הסעיף, כי הפרת הוראותיו תיחשב לעבירה המהווה עילת תביעה שבגינה ניתן לחייב מפרסם במתן "פיצוי לדוגמה" (ללא הוכחת נזק) של 1,000 ₪ לכל היותר, בשל כל דבר פרסומת שקיבל הנמען בניגוד להוראות הסעיף.
מטרת התיקון לחוק היא להאבק בתופעת "דואר הזבל" המכונה גם "Spam", המופץ לנמענים שלא מרצונם, וזאת באמצעות תביעות צרכניות כדוגמת התביעה שלפנינו.
תאור התביעה
התובעת, הגב' חנית אטדגי, טענה כי הנתבעת, חברת יחסי הציבור ברקין תקשורת בע"מ, שלחה לתיבת הדוא"ל האישית שלה, שהוקצתה לה על-ידי מקום עבודתה, עשרות דברי פרסומת ללא הסכמתה. לטענתה של אטדגי, הנתבעת המשיכה במשלוח הודעות הפרסומת גם לאחר שפנתה אל הנתבעת בכתב ודרשה ממנה פעם אחר פעם לחדול מלשלוח לה דברי פרסומת כאמור, תוך שהיא הבהירה לנתבעת, כי אם לא תעשה כן, לא יהיה בידה מנוס, אלא לפנות לבית המשפט ולהגיש תביעה.
התובעת הגישה
את תביעתה לבית המשפט לתביעות קטנות ירושלים ודרשה לחייב את הנתבעת לשלם
לה פיצויים בסך 22,000 ₪, וזאת בגין 22 דברי פרסומת שנשלחו אליה, לטענתה,
לאחר שכבר פנתה בכתב אל הנתבעת בבקשה לחדול מכך.
הגם שעל פי החוק לא
נדרשת הוכחת התובעת לנזק שנגרם לה כדי לפצותה ב"פיצוי לדוגמא", טענה
התובעת, כי משלוח ההודעות גרם לשיבוש בעבודתה, ואף להערות מצד מעסיקיה בדבר
שימוש פרטי לכאורה, שהיא עושה בכתובת הדוא"ל שלה. "המייל שלי הוא כלי
העבודה החשוב ביותר שלי, שכן אני עובדת מול מאות ספקים ששולחים לי אישורי
הזמנות ומעדכנים אותי לגבי סחורות שיוצאות ונכנסות מהחברה. במשך שנה שלמה
הוא היה נתקע עקב החומרים הכבדים ששלחה לי ברקין [הנתבעת]. קיבלתי פעמיים
נזיפה מהבוסים הישירים שלי ומנכ"ל החברה חשב שאני מנהלת עסק נוסף ורצה לפטר
אותי".
ההגנה
הנתבעת לא הכחישה את משלוח דברי הפרסומת, או את העובדה שדברי הפרסומת נשלחו לתובעת לאחר שזו דרשה ממנה לחדול מכך. אולם לטענתה, העניין נבע מִכשל טכני אשר בגינו לא הוסר הדוא"ל של התובעת מרשימת התפוצה של הנתבעת. הנתבעת אף צירפה לכתב ההגנה חשבונית על מתן שירות של טכנאי אשר הוזמן במיוחד לשם בדיקת עניין זה. לטענת הנתבעת, לנוכח מאמציה, היא יצאה ידי חובתה לפעול להפסקת משלוח דברי הפרסומת לתובעת, ועל-כן יש לדחות את התביעה. שימו לב לנסיון הכושל להטלת אחריות על התובעת: נציג הנתבעת טען בדיון, כי ביקש מהתובעת לבצע "פעולה פשוטה" בתוכנת הדוא"ל שלה, ולהגדיר את כתובת הדוא"ל של הנתבעת כ"דואר-זבל", ובכך לחדול מלקבל את דברי הפרסומת, ואולם לטענתו "לא היה מִמְנָּה [מהתובעת] שיתוף פעולה…".
פסק הדין
נפסק כי דין
התביעה להתקבל, וכי יש לפסוק לזכות התובעת פיצויים לדוגמה, אם כי לא בשיעור
המרבי הקבוע בחוק. התובעת הוכיחה כי למרות שפעם אחר פעם היא דרשה מהנתבעת
מפורשות לחדול ממשלוח ההודעות, הנתבעת המשיכה ושלחה אליה, עד למועד הגשת
התביעה, 22 הודעות דוא"ל נוספות שכללו דברי פרסומת.
כב' השופט אריה
רומנוב התרשם כי גם בהגשת התביעה לא היה כדי לדרבן את הנתבעת לפעול, שכן
ממועד התביעה ועד לדיון שהתקיים בה, שלחה הנתבעת לתובעת עוד 39 דברי
פרסומת. "הנתבעת לא עשתה מאמץ אמיתי, לפני הגשת התביעה ולאחריה, לשים קץ
למשלוח הדוא"ל, למרות פניות התובעת ואזהרותיה ואף תלתה את האחריות להפסקת
המשלוח דווקא על הנמענת".
הסיבה שבגינה לא חויבה הנתבעת בסכום הפיצויים
המירבי היא שהתנהגותה של הנתבעת "לא נבעה משיקולים מסחריים, היינו מרצון
לשלוח לתובעת דברי פרסומת גם אם היא אינה מעוניינת בכך, אלא מִכשל טכני אשר
בגינו לא הוסר הדוא"ל של התובעת מרשימת התפוצה של הנתבעת".
כאמור,
בסופו של דבר בית המשפט פסק לתובעת פיצוי בסך 11,000 ש"ח, 500 ש"ח עבור כל
אחת מ-22 ההודעות נשוא התביעה, בהם הפרה הנתבעת את חובותיה לפי החוק ,ושלחה
לתובעת,בניגוד לרצונה, דברי פרסומת בדוא"ל. כמו כן חוייבה הנתבעת לשלם
לתובעת 500 ש"ח בגין הוצאות משפט.
[חנית
אטדגי – נגד – חברה ברקין תקשורת בע"מ, בית המשפט לתביעות קטנות ירושלים,
תביעה קטנה 1947/09, בפני כב' השופט אריה רומנוב . פסק הדין ניתן ב: י"ג
בתשרי, התש"ע (1 באוקטובר 2009)]
