אלעד בן-דוד טען כי מיכאל רייך שלח אליו 2 הודעות דוא"ל הכוללות דברי פרסומת וזאת על אף שמעולם לא מסר למיכאל את כתובת המייל שלו או נתן לו את הסכמתו המפורשת לשלוח אליו הודעות פרסומיות. התביעה הקטנה הוגשה לאחר שמיכאל איים על אלעד ובעקבות כך אלעד הגיש תלונה במשטרה שבגינה נפתח תיק פלילי נגד מיכאל.
לאחר הגשת התלונה במשטרה, הוגשה תביעה קטנה לבית המשפט לתביעות קטנות בבת-ים על סך 3,000 ₪ לפיצוי בהתאם ל- 'חוק הספאם' (סעיף 30 א לחוק התקשרות (בזק ושידורים), התשמ"ב- 1982).
בכתב התביעה נטען כי הנתבע, מיכאל רייך, שלח אל התובע שתי הודעות דוא"ל הכוללות דברי פרסומת שמטרתן לעודד ולקדם את עסקו של הנתבע או לעודד את מקבל ההודעה להוציא כספים בדרך אחרת, וזאת על אף שהתובע לא מסר לנתבע את כתובת המייל שלו או נתן את הסכמתו המפורשת לשלוח אליו הודעות ופרסומות.
בכתב ההגנה טען הנתבע כי התובע נרשם לרשימת התפוצה שלו, שאליה החל הנתבע לשלוח ברכות "שנה טובה" יחד עם קישור לאתר שבו הוא מוכר את מוצריו. עוד טען הנתבע כי ההודעה כללה אפשרות הסרה מרשימת התפוצה. בנוסף טען הנתבע כי ההודעה הראשונה ששלח היא ברכה לשנה החדשה אשר לא כללה תוכן שיווקי או עודדה מכירה או הוצאת כספים. לבסוף, כך טען הנתבע, לאחר שהתובע התעניין בהודעה הראשונה ורצה להתקשר בעסקה עבור המוצר, הנתבע שלח לתובע הודעה שנייה.
בדיון שהתקיים בפני כבוד הרשם בכיר אדי לכנר העיד הנתבע: "יש לי אישור שהוא נרשם במועד מסוים לשליחת מיילים לאתר שלי. יכול להיות שהוא קיבל את המייל בטעות… היה לי הרבה סחורה, מצאתי פתרון למכור אותה דרך המדיה ולא השווקים שהיו סגורים בגלל הקורונה. בסך הכל היה מדובר באיחול שנה טובה ואם רוצים נכנסים לאתר.. שלחתי לו הודעה אחת שנחשבת ספאם והייתה טעות, לגבי שאר ההודעות הוא זה שהתעניין ואני השבתי לו לשאלות שלו".
לאחר ששמע את גרסאות שני הצדדים, החליט כבוד הרשם הבכיר אדי לכנר לקבל את התביעה בחלקה והסביר כי אין מחלוקת על כך שההודעה הראשונה שהנתבע שלח לתובע היא הודעה המהווה דבר פרסומת כמשמעותה לחוק הספאם, כפי שהעיד הנתבע בעצמו.
לגבי ההודעה השנייה, נקבע בפסק הדין כי אמנם לטענת הנתבע ההודעה נשלחה לאחר פניית התובע והתעניינותו במוצרי הנתבע, אולם ע"פ הראיות שהובאו בפני ביהמ"ש עולה מההתכתבויות בין הצדדים כי ההודעות נשלחו טרם ההתכתבות, ולפיכך נפסק כי גם ההודעה השניה הינה הודעת ספאם.
במועד הדיון בתביעה, הנתבע הציג בפני ביהמ"ש אסמכתא אשר לטענתו עולה ממנה שהתובע נרשם לרשימת הדיוור של הנתבע למשלוח הודעות. מעיון באסמכתא זו ניתן לראות את המייל של התובע אולם אין בה הסכמה של התובע לקבלת דברי פרסומת. לפיכך נקבע בפסק הדין כי משיקולי אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו, וכן משיקולי עידוד הנמען למימוש זכויותיו וכן היקף ההפרה שנעשתה על ידי הנתבע, על הנתבע לפצות את התובע בסך 500 ₪ עבור כל הודעה ובנוסף ישלם הנתבע סך של 700 ₪ בגין הוצאות המשפט של התובע, ובסה"כ ישלם הנתבע לתובע סך של 1,700 ₪.
[אלעד בן-דוד – נגד – מיכאל רייך, בית המשפט לתביעות קטנות בבת-ים, ת"ק 29914-10-20 בפני כבוד הרשם בכיר אדי לכנר. פסק הדין ניתן ב: ח' אייר תשפ"א (20 אפריל 2021)]
לא ידעתי שאפשר להגיש תביעה קטנה על כזה סכום נמוך. זה בכלל משתלם?