האופניים נגנבו מהמקלט, ביטוח הדירה ישלם ?

ביתו של התובע בוטח ע"י חברת 'הפניקס' בביטוח תכולת דירה. אולם, משנגנבו ממנו 2 זוגות אופניים שהוחזקו במקלט, סירבה 'הפניקס' לפצותו, בין היתר כיוון ששנתיים קודם לכן נגנבו ממנו באופן דומה 2 זוגות אופניים אחרים, שבגינן כבר פוצה ע"י 'הפניקס' .

מדירתו של התובע נגנבו 2 זוגות אופנים ששווים, לפי חשבונית שהציג, הינו 3,195 ₪. התובע הגיש לחברת 'הפניקס' תביעה לשיפוי בגין גניבת האופניים, אך חברת 'הפניקס' השיבה לו כי תביעתו לשיפוי נדחית הואיל ופוליסת הביטוח אינה חלה על מקרה זה, בין היתר כיוון שהאופנים הוחזקו במקלט-מחסן הבית המשותף ולפיכך אין תחולה לפוליסה. עוד נימקה 'הפניקס', כי הואיל ובמקלט אין אמצעי המיגון הנדרשים כתנאי לתחולת הפוליסה – הרי שאף מטעם זה אין כיסוי ביטוחי.

לאחר ששמעה את העדויות ועיינה בראיות ובמסמכים שהגישו הצדדים לבית המשפט לתביעות קטנות תל-אביב, החליטה השופטת לימור ביבי-ממן כי יש לקבל את תביעת התובע, בכפוף לקיזוז השתתפות עצמית. את החלטתה בעניין זה נימקה השופטת על תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח דירות ותכולתן, התשמ"ו – 1986) הקובעות כי במסגרת הפוליסה התקנית מוגדרת ה"דירה" לענין הפוליסה:

"המבנה של הדירה או הבית הנזכרים במפרט, מרפסות , צנרת, מתקני ביוב ואינסטלציה, מתקני הסקה, דוודים, מערכות סולריות ומיתקני טלפון וחשמל השייכים לדירה, שערים , גדרות ודרכים מרוצפות השייכים לדירה וכל החלקים הקבועים של הדירה או המחוברים אליה חיבור של קבע, אך לא חלקי הדירה המשמשים לעסק בלבד. אם הדירה מצויה בבית משותף כוללת היא גם את חלקו של המבוטח ברכוש המשותף של הבית המשותף וכן הצמדות מיוחדות שיש לדירה; לענין זה , "בית משותף"- בית הרשום כבית משותף בפנקסי המקרקעין וכן, בית מגורים שיש בו שתי דירות או יותר ושאינו רשום כאמור".

בהתאם לכך קבעה השופטת כי מקלט הבית המשותף נכלל במסגרת ה"דירה" לענין תחולת פוליסת ביטוח התכולה של הדירה: "מהגדרת 'דירה' בהתאם לפוליסת הביטוח התקנית, הננו למדים כי, בניגוד לטענת הנתבעת, גם חלקו של המבוטח ברכוש המשותף נכלל במסגרת ה"דירה" ומשכך, גם מקלט-מחסן הבית המשותף, בו יש לתובע חלק, מהווה חלק מן הדירה".

באשר לטענת 'הפניקס' כי אין תחולה לפוליסה הואיל ובמקלט לא היו אמצעי מיגון הנדרשים כתנאי לתחולת הפוליסה, טען התובע (ו'הפניקס' הסכימה) כי אירוע הגניבה הקודם, משנת 2006, היה גם כן בעת שהאופניים היו מאוחסנים במקלט הבנין. אולם, 'הפניקס' טענה כי הפיצוי בגין הגניבה משנת 2006 היה "לפנים משורת הדין". בתגובה לכך העיד התובע: "לאורך כל זמן הפוליסה, אף אחד לא עדכן אותי על איזושהי בעיה עם אופניים במחסן, גם אחרי הגניבה הראשונה. סביר להניח שאם הייתי מקבל פה משהו (פיצוי) לפנים משורת הדין, חב' הביטוח היתה מתגאה בזה ומוציאה נייר וכו'…"

זאת ועוד, השופטת התייחסה לעדות נציג חברת 'הפניקס', שאישר כי לאחר האירוע הביטוחי משנת 2006 חודשה הפוליסה שוב באופן אוטומטי, וקבעה: "דהיינו , לא זו בלבד שהנתבעת לא ביטלה את הפוליסה בעקבות אחסון חלק מן התכולה במקלט ללא אמצעי מיגון, אלא שהנתבעת אף לא התריעה בפני התובע כי לא יהיה כיסוי ביטוחי מכאן ואילך, באם יאחסן תכולתו במקלט. …ומשכך, היא מנועה מלהתכחש לכיסוי הביטוחי במקרה זה".

כאמור, סוף דבר הוא שהשופטת פסקה כי פוליסת הביטוח חלה על המקרה, וחייבה את 'הפניקס' לשפות את התובע בגין עלות האופניים בסך של 3,195 ₪, בניכוי סכום ההשתתפות העצמית בהתאם לפוליסה. בנוסף חויבה 'הפניקס' לפצות את התובע בסך 1,000 ₪ בגין הוצאותיו.

[עמיר חן – נגד – הפניקס ישראלי חברה לביטוח, בית משפט לתביעות קטנות תל אביב – יפו, תביעה קטנה 32678-12-09 בפני כב' השופטת לימור ביבי-ממן. פסק הדין ניתן ב: כ"ה תשרי תשע"א (03 אוקטובר 2010)]