עוכב בשוגג בשדה התעופה – המדינה תפצה ב- 5,500 ש"ח

בתאריך: 9/02/2014 מאת: מערכת אתר תביעות קטנות

התובע, שהינו מוזיקאי בתחום המוסיקה האלקטרונית המרבה להופיע בחו"ל, הגיש תביעה קטנה נגד מדינת ישראל בגין עיכוב יציאה מהארץ. בפסק הדין נקבע כי המדינה התרשלה כאשר לא ביטלה את צו עיכוב היציאה מהארץ ולכן עליה לפצותו בשל הנזקים הישירים והעקיפים שנגרמו לו. בפסק הדין הועלתה השאלה: האם למדינה זכות לייצוג בתביעה קטנה ע"י נציג בעל הכשרה משפטית?


התביעה הקטנה שלפנינו הינה מעניינת במיוחד כיוון שבתיק זה נדרש בית המשפט להחליט האם להיענות לבקשת הנתבעת, מדינת ישראל, להתיר לה להיות מיוצגת ע"י עורך-דין או משפטן.

הרקע למקרה

כ-8 חודשים לפני מועד הטיסה המדוברת, במסגרת הליך גירושין, השיט בית הדין הרבני האזורי בבאר שבע (כב' הרב אהרון דרשביץ) צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד התובע.
כ-5 חודשים לפני מועד הטיסה החליט בית הדין הרבני לבטל את צו עיכוב היציאה מהארץ. החלטה זו, כפי שיובהר בהמשך, לא עודכנה במשטרת הגבולות.
כחדשיים לפני מועד הטיסה, יצא התובע מהארץ להופעה בחו"ל, וליתר בטחון, מחשש שלא עודכן ביטול צו העיכוב, הצטייד בטופס ידני המאשר שצו העיכוב מבוטל. התובע הציג האסמכתא הנ"ל וטס ליעדו מבלי שנתקל בסירוב. לאחר מכן הוזמן התובע לשתי הופעות בטוקיו. התובע רכש כרטיס טיסה שיועדה להגיע לטוקיו יומיים לפני הופעתו הראשונה. אולם, במועד הטיסה המדובר, עם הגעת התובע לשדה התעופה כשעתיים לפני הטיסה (להלן: "הטיסה הראשונה", המריאה בשעה 06:30), התברר לו ע"י פקיד משטרת הגבולות, שצו העיכוב בעינו עומד ולכן הוא אינו רשאי לצאת את הארץ.

התובע אץ לביתו בבאר שבע על מנת לפעול להסדרת העניין כדי להספיק להסדיר העניין ולצאת מהארץ עוד באותו היום כדי שלא לאחר להופעות בהשתתפותו. לטענת התובע, בית הדין הרבני היה סגור באותו היום בשל חול המועד פסח. התובע פנה לעורך דינו וזה יצר קשר עם מזכיר בית הדין הרבני, הרב יצחק דהאן, והצדדים סיכמו כי ייפגשו מיידית במשרד בית הדין הרבני האזורי בבאר שבע. בין לבין, התובע שינה את שעת טיסתו לצהרי היום (להלן: "הטיסה השנייה", המריאה בשעה 13:00).

התובע אכן נפגש בשעות הבוקר עם הרב דהאן במשרד בית הדין הרבני בבאר שבע. הרב דהאן פעל לעדכון/ביטול צו העיכוב באמצעות שליחת פקס למשטרת הגבולות, אולם בשל לוח זמנים צפוף, התובע איחר גם את הטיסה השנייה. לבסוף התובע יצא את הארץ סמוך לחצות באותו יום (להלן: "הטיסה השלישית", המריאה בשעה 23:35).

בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט לתביעות קטנות באר שבע, פורטו נזקי התובע, הישירים והעקיפים, כדלהלן: א. 1500$ בגין הפסד תשלום שכר ההופעה הראשונה. ב. 100$ בגין עלות שינוי שעת הטיסה. ג. נזק עקיף, בגין שווי "מיילים" בחברת הנסיעות שבו התובע מופיע "כנוסע מתמיד" (לא צויין סכום). ד. נזק עקיף, בגין פגיעה במוניטין שעה שהאמרגן היפני שהזמין ההופעה, חדל לעבוד עימו כתוצאה מאירוע זה. ה. עגמת נפש בהתחשב בכך שכשעתיים לפני הטיסה המתוכננת ולאחר שמסר את המזוודות לביקורת התברר לו שאינו מורשה לטוס. בשל כך נאלץ להמתין זמן רב לאחר הטיסה על מנת לקבל את חפציו האישיים, עבר "טרטורים רבים", נאלץ להיזקק לסיוע משפטי, לנסוע משדה התעופה בן גוריון לבית הדין הרבני בבאר שבע וחזרה ולבסוף נמנעה ממנו האפשרות לבצע את ההופעה הראשונה במועדה.

המדינה מכחישה את אשמתה

המדינה הכחישה את הטענות שהועלו כנגדה בכתב התביעה ועתרה לדחיית התובענה. לטענת המדינה, יש להטיל האשמה על התובע כיוון שהיה עליו להצטייד באסמכתא מבית הדין הרבני, לפיה צו העיכוב בוטל, כפי שעשה במהלך חודש פברואר 2011 עת יצא את הארץ. עוד נטען כי בנקל התובע יכול היה לבצע בירור פשוט מול בית הדין הרבני ולדעת כי צו עיכוב היציאה נגדו לא בוטל בממשק הממוחשב של בתי הדין וביקורת הגבולות. עוד נטען ע"י המדינה כי ביום הטיסה, בשעות הבוקר המוקדמות, התובע קיבל מהרב דהאן את האסמכתא שנשלחה בפקס למשטרת הגבולות, לפיה צו העיכוב מבוטל, ולפיכך לא הייתה לתובע מניעה להגיע לטיסה השנייה שתוכננה לשעה 13:00.

המדינה: להעביר התיק לבימ"ש השלום

בנוסף ביקשה המדינה מביהמ"ש להעביר הדיון לבית משפט השלום. בקשה זו נסמכה על הטענה העיקרית, לפיה התביעה "מעוררת שאלות הנוגעות להפעלת הסמכות של בית הדין הרבני בכל הקשור לצווי עיכוב יציאה מהארץ". כב' השופט עידו רוזין דחה בקשה זו מהנימוק שהתביעה "אינה מעוררת שאלה בדבר סמכותו של בית הדין הרבני וטענה זו עדיף שלא הייתה נטענת". בעניין זה קבע השופט כי הרושם שהתקבל הוא כי הבקשה להעברת הדיון בתביעה זו נובעת בעיקר מסירובה של המדינה להיות מיוצגת בבימ"ש לתביעות קטנות ע"י נציג ללא הכשרה משפטית.

האם למדינה זכות לייצוג בתביעה קטנה ע"י נציג בעל הכשרה משפטית?

בד בבד ביקשה המדינה היתר לייצוג על ידי מתמחה במשפטים, וטענה כי יש להתיר לה זאת בהתאם לסעיף 4 לחוק לתיקון סדרי הדין האזרחי, לפיו: "בכל הליך שהמדינה צד לו, תיוצג המדינה על ידי היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו". אולם גם בקשה זו נדחתה ע"י השופט, "מהטעם שלא נראה לי ראוי שהמדינה תטען לדין אחד לכל קהל המתדיינים ולדין אחר לעצמה שעה שאין באמתחתה טעם מיוחד". השופט רוזין קבע שאין הכרח כי נציג המדינה יהיה דווקא אדם בעל ידע משפטי ולמדינה יש את היכולת להיות מיוצגת בבית המשפט לתביעות קטנות, גם על ידי נציג שאינו עו"ד או משפטן. עוד הוסיף השופט בעניין זה: "יש לזכור כי מטרת הקמתו של בית משפט לתביעות קטנות הינה להנגיש את מערכת המשפט לאזרח ולא להיפך. טענת המדינה להחלת דין שונה בעניינה כאשר אין הוראת חוק אחרת אינה יכולה לעמוד… אין לאפשר למדינה יתרון בניהול ההליכים בבית משפט לתביעות קטנות". בהמשך ציטט השופט מדברי השופטת (בדימוס) ט' שטרסברג – כהן באשר לייצוג בתביעות קטנות: "בית המשפט לתביעות קטנות הוא מעוזו של האזרח מן השורה שנדרש לו בסכסוכים מחיי היומיום בעניינים אזרחיים פעוטים יחסית. בית משפט זה מהווה עבור אזרחים רבים את כרטיס הביקור של המערכת, שעבור חלק הארי מביניהם זו להם הפעם הראשונה והאחרונה בבית המשפט. על בית המשפט לשמור על קיומן של ההוראות המיוחדות שנקבעו לניהול ההתדיינות בערכאה זו בכלל, ובפרט בכל הנוגע לייצוג ולשמירה על השוויון בין המתדיינים בפניו".

המדינה התרשלה כאשר לא ביטלה את צו עיכוב היציאה מהארץ

לעניין התביעה עצמה, קבע השופט כי לאחר שהתרשם מטענות הצדדים, מראיותיהם וממכלול נסיבות העניין, הוא מקבל את התביעה בחלקה. הרב דהאן (מזכיר בית הדין הרבני ב"ש) הודה בהגינותו כי אי ביטול צו העיכוב מהווה תקלה. בתחילה ציין הרב כי מדובר היה ב"בעיה מחשובית" ולאחר מכן אישר שלא בדק לעומק אם המדובר ב"תקלת אדם" או ב"בתקלת מחשב", וציין: "בית הדין הורה על ביטולו משום מה, לא נקלט במשטרת הגבולות…הגעתי לבית הדין, ביטלתי את צו העיכוב היציאה, והתובע יכל להגיע בחזרה לנתב"ג. הסיבה שזה לא נקלט היא לעניות דעתי, תקלת מחשב". לאחר שנשאל בעדותו האם נעשתה בדיקה במקרה שלפנינו, כיצד צו העיכוב לא בוטל השיב הרב דאהן: "אני אומר שאני מעריך שזו תקלת מחשב לא בדקתי את זה". בהמשך עדותו ציין: "אני מסכים שזו תקלה. נראה לי שכן".

השופט רוזין קבע כי בנסיבות המקרה היה על הנתבעת לבטל את צו עיכוב היציאה מהארץ לפני מועד האירוע נשוא התובענה: "אין חולק כי בוטלה העילה להוצאת צו עיכוב היציאה מהארץ, לפיכך היה על הנתבעת לוודא כי צו העיכוב שבשעתו הוצא כדין – בטל ומבוטל… הוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ הינו צעד קיצוני הפוגע מהותית בזכות יסוד של אדם לחופש התנועה, לפיכך על הרשויות השונות מוטלת החובה, ובכלל זה על הנתבעת, להקפיד הקפדה יתירה ולוודא כי צו עיכוב שבוטל אינו רשום במשטרת הגבולות… על מנת למנוע תקלות מהסוג שבפניי".

השופט דחה את ניסיון המדינה לייחס לתובע אחריות כלשהי לאי יציאתו מהארץ, לפיו היה עליו להצטייד בטופס ידני לביטול צו העיכוב: "הכיצד יעלה על הדעת שאזרח מן השורה יצטרך להצטייד כל אימת שהוא חפץ לצאת את הארץ, בטופס ביטול צו עיכוב שהוצא כנגדו במסגרת הליכים משפטיים כלשהם… בעניינינו אין חולק שהתובע יצא את הארץ כחודשיים לפני האירוע דנן ולא נתקל בסירוב יציאתו, לפיכך הנחת התובע, לפיה צו העיכוב בטל ואינו עוד רלוונטי – הייתה סבירה בנסיבות העניין".

בסיכומו של דבר קבע השופט רוזין כי המדינה התרשלה כשלא פעלה לביטול צו העיכוב. לפיכך נקבע כי על המדינה לשאת באחריות מחדלה ולפצות את התובע בגין הנזקים הישירים והעקיפים שנגרמו לו, כמפורט בכתב תביעתו. לזכות התובע נפסקו הפיצויים הבאים:
1. פיצוי בגין השכר שכביכול היה אמור לקבל עבור ההופעה שאליה לא הגיע – 1,200 דולר ארה"ב (4,086 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין).
2. פיצוי בגין עגמת הנפש והוצאות נסיעה שנגרמו לתובע (משדה התעופה בן גוריון לבית הדין הרבני בבאר שבע וחזרה) –  1,000 ₪.
3. הוצאות משפט בסך של 500 ₪, וזאת בנוסף להוצאות שנפסקו בהליכי הביניים בתיק זה.

לסיכום יאמר כי גם בתיק זה הוכח שוב כי בית המשפט לתביעות קטנות הינו המפלט המשפטי האולטימטיבי לאזרח הקטן שנגרם לו עוול, גם כאשר הוא עומד מול יישות משפטית גדולה וחזקה, אפילו תהא זו המדינה עצמה.


[ניר סדון – נגד – מדינת ישראל; הנהלת בתי הדין הרבניים, בית המשפט לתביעות קטנות באר שבע, תביעה קטנה 33353-05-11 בפני כב' השופט עידו רוזין. פסק הדין ניתן ב: ט"ו שבט תשע"ב (08 פברואר 2012)]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי תאהב/י גם

הגשת תביעה קטנה באינטרנט

פשוט

שלושה שלבים פשוטים מלווים בהנחיות והסברים המותאמים לפרטי המקרה שלך

מהיר

מאפשר הגשת תביעה תוך מספר דקות וכולל אפשרות לצירוף קבצים

זול

חוסך זמן וטרחה. עיבוד, בקרה, הפקת מסמכים וצרופות והגשתם לבית המשפט